Job 17
1 My breath is corrupt, my days are extinct, the graves are ready for me.
| רוחי חבלה ימי נזעכו קברים לי |
2 Are there not mockers with me? and doth not my eye continue in their provocation?
| אם-לא התלים עמדי ובהמרותם תלן עיני |
3 Lay down now, put me in a surety with thee; who is he that will strike hands with me?
| שימה-נא ערבני עמך מי הוא לידי יתקע |
4 For thou hast hid their heart from understanding: therefore shalt thou not exalt them.
| כי-לבם צפנת משכל על-כן לא תרמם |
5 He that speaketh flattery to his friends, even the eyes of his children shall fail.
| לחלק יגיד רעים ועיני בניו תכלנה |
6 He hath made me also a byword of the people; and as one before whom men spit.
| והציגני למשל עמים ותפת לפנים אהיה |
7 My eye also is dim by reason of sorrow, and all my members are as a shadow.
| ותכה מכעש עיני ויצרי כצל כלם |
8 Upright men shall be appalled at this, and the innocent shall stir up himself against the hypocrite.
| ישמו ישרים על-זאת ונקי על-חנף יתערר |
9 The righteous also shall hold on his way, and he that hath clean hands shall be stronger and stronger.
| ויאחז צדיק דרכו וטהר-ידים יסיף אמץ |
10 But as for you all, do ye return, and come now: for I cannot find one wise man among you.
| ואולם--כלם תשבו ובאו נא ולא-אמצא בכם חכם |
11 My days are past, my purposes are broken off, even the thoughts of my heart.
| ימי עברו זמתי נתקו-- מורשי לבבי |
12 They change the night into day: the light is short because of darkness.
| לילה ליום ישימו אור קרוב מפני-חשך |
| אם-אקוה שאול ביתי בחשך רפדתי יצועי (Sheol h7585) |
14 I have said to corruption, Thou art my father: to the worm, Thou art my mother, and my sister.
| לשחת קראתי אבי אתה אמי ואחתי לרמה |
15 And where is now my hope? as for my hope, who shall see it?
| ואיה אפו תקותי ותקותי מי ישורנה |
