Acts 26
1 Then Agrippa said to Paul, Thou art permitted to speak for thyself. Then Paul stretched forth the hand, and answered for himself:
| ”יש לך רשות לספר את גרסתך“, אמר אגריפס לפולוס. בתנועות ידיים החל פולוס להגן על עצמו לפני בית־הדין. |
2 I think myself happy, king Agrippa, because I shall answer for myself this day before thee concerning all the things of which I am accused by the Jews:
| ”בר־מזל אני, כבוד המלך אגריפס, על שניתנה לי הזכות להשמיע באוזניך את תשובותיי להאשמותיהם של היהודים, |
3 Especially because I know thee to be expert in all customs and questions which are among the Jews: therefore I beseech thee to hear me patiently.
| כי אני יודע שאתה בקיא בחוקינו ובמנהגינו. אני מבקש ממך, אנא, הקשב לי בסבלנות. |
4 My manner of life from my youth, which was at the first among my own nation at Jerusalem, know all the Jews;
| ”כל היהודים יודעים שמאז ימי נעורי בטרסוס, ומאוחר יותר בירושלים, קיבלתי חינוך יהודי מסורתי, ותמיד חייתי על־פי הדרך שבה חונכתי. |
5 Who knew me from the beginning, if they would testify, that after the most strict sect of our religion I lived a Pharisee.
| לו היו מוכנים להודות בכך, היו מאשרים שבשאלת קיום התורה והמסורת הייתי תמיד בין הפרושים המחמירים ביותר. |
6 And now I stand and am judged for the hope of the promise made by God to our fathers:
| אולם הסיבה האמיתית להאשמותיהם שונה לחלוטין; הם מתנכלים לי רק משום שאני מצפה להתגשמות הבטחת ה׳ לאבותינו. |
7 To which promise our twelve tribes, earnestly serving God day and night, hope to come. For which hope’s sake, king Agrippa, I am accused by the Jews.
| שנים־עשר שבטי ישראל מתפללים יומם ולילה שה׳ יגשים את אותה הבטחה שלה אני מצפה. אדוני המלך, בגלל צפייה זאת הם מאשימים אותי! |
8 Why should it be thought a thing incredible with you, that God should raise the dead?
| אך האם זה פשע להאמין בתחיית המתים? האם אינכם מאמינים שאלוהים יכול להקים בני אדם לתחייה? |
9 I verily thought with myself, that I ought to do many things contrary to the name of Jesus of Nazareth.
| ”גם אני חשבתי בעבר שחובתי להציק ולהזיק למאמינים בישוע מנצרת. |
10 Which thing I also did in Jerusalem: and many of the saints did I shut up in prison, having received authority from the chief priests; and when they were put to death, I gave my voice against them.
| אסרתי רבים מהקדושים בירושלים, ואף קיבלתי מראשי הכוהנים רשות בכתב לעשות זאת. וכאשר נידונו הקדושים למוות, נתתי את הסכמתי המלאה. |
11 And I punished them often in every synagogue, and compelled them to blaspheme; and being exceedingly mad against them, I persecuted them even to foreign cities.
| פעמים רבות עברתי מבית־כנסת אחד לשני, ותחת עינויים אילצתי את המאמינים המשיחיים לגדף את המשיח. למעשה התנגדתי להם בחריפות שכזאת, עד שרדפתי אותם גם בחוץ לארץ. |
12 Upon which as I went to Damascus with authority and commission from the chief priests,
| ”יום אחד יצאתי לדמשק, בסמכותם של הכוהנים ועם ברכתם, כדי לאסור את המאמינים המשיחיים. |
13 At noon, O king, I saw in the way a light from heaven, beyond the brightness of the sun, shining around me and them who journeyed with me.
| בצהרי היום, אדוני המלך, זרח לפתע אור בהיר יותר מזוהר השמש והציף אותי ואת מלווי. |
14 And when we had all fallen to the earth, I heard a voice speaking to me, and saying in the Hebrew language, Saul, Saul, why persecutest thou me? it is hard for thee to kick against the goads.
| כולנו נפלנו ארצה, ואני שמעתי קול מדבר אלי:’שאול, שאול, מדוע אתה רודף אותי? קשה לך לבעוט בדרבנות!‘ |
15 And I said, Who art thou, Lord? And he said, I am Jesus whom thou persecutest.
| ”’מי אתה, אדוני?‘שאלתי.”והקול ענה:’אני ישוע שאותו אתה רודף! |
16 But rise, and stand upon thy feet: for I have appeared to thee for this purpose, to make thee a minister and a witness both of the things which thou hast seen, and of the things in which I will appear to thee;
| עתה קום על רגליך, כי נגליתי אליך כדי למנותך להיות לי למשרת ועד. עליך לספר לעולם כולו את אשר ראית היום ואת אשר אראה לך בעתיד. |
17 Delivering thee from the people, and from the Gentiles, to whom now I send thee,
| אני אגן עליך מפני בני עמך ומפני הגויים. כן, אשלח אותך אל הגויים, |
18 To open their eyes, and to turn them from darkness to light, and from the power of Satan to God, that they may receive forgiveness of sins, and inheritance among them who are sanctified by faith that is in me.
| כדי שתפקח את עיניהם לראות את מצבם האמיתי, כך שיחזרו בתשובה ויחיו באור האלוהים, ולא בחשכת השטן. לשם מה? כדי שאלוהים יסלח לחטאיהם, וייתן להם נחלה יחד עם שאר בני־האדם שטוהרו מחטאיהם והוקדשו לי באמונה‘. |
19 Upon which, O king Agrippa, I was not disobedient to the heavenly vision:
| ”וכך, המלך אגריפס, לא התמרדתי נגד החיזיון הזה מן השמים. |
20 But showed first to them of Damascus, and at Jerusalem, and throughout all the region of Judaea, and then to the Gentiles, that they should repent and turn to God, and do works fit for repentance.
| תחילה בישרתי את הדבר לאנשי דמשק, לאחר מכן בירושלים ובכל יהודה, ואחר כך גם לגויים. קראתי לכל בני־האדם לזנוח את חטאיהם, לשוב אל אלוהים ולהוכיח את חרטת לבם במעשים טובים. |
21 For these causes the Jews caught me in the temple, and went about to kill me.
| מסיבה זאת עצרו אותי היהודים בבית־המקדש וניסו להרוג אותי. |
22 Having therefore obtained help from God, I continue to this day, witnessing both to small and great, saying no other things than those which the prophets and Moses did say should come:
| אולם ה׳ הגן עלי, והיום אני עדיין חי ויכול לספר עובדות אלה לכולם – לקטנים ולגדולים. אני מלמד אך ורק את דבריהם של משה רבנו ושל הנביאים: |
23 That Christ should suffer, and that he should be the first that should rise from the dead, and should show light to the people, and to the Gentiles.
| שהמשיח יסבול ושיהיה הראשון אשר יקום מן המתים, כדי להביא אור ליהודים ולגויים כאחד.“ |
24 And as he was thus speaking for himself, Festus said with a loud voice, Paul, thou art beside thyself; much learning doth make thee mad.
| לפתע התפרץ פסטוס וקרא:”פולוס, יצאת מדעתך! לימודיך הממושכים בלבלו את דעתך.“ |
25 But he said, I am not mad, most noble Festus; but speak forth the words of truth and soberness.
| ”לא יצאתי מדעתי, פסטוס הנכבד“, השיב פולוס.”אני מדבר דברי אמת מפוכחים. |
26 For the king knoweth of these things, before whom also I speak freely: for I am persuaded that none of these things are hidden from him; for this thing was not done in a corner.
| המלך אגריפס יודע היטב את כל הדברים האלה. אני מעז לדבר בכנות, כי אני בטוח שהמלך מכיר ויודע את כל המאורעות האלה; הרי הם לא התרחשו בסתר! |
27 King Agrippa, believest thou the prophets? I know that thou believest.
| המלך אגריפס, האם אתה מאמין לדברי הנביאים? אני יודע שכן…“ |
28 Then Agrippa said to Paul, Almost thou persuadest me to be a Christian.
| אך אגריפס שיסע את דבריו של פולוס:”כמעט שכנעת אותי להאמין שישוע הוא המשיח!“ |
29 And Paul said, I would to God, that not only thou, but also all that hear me this day, were both almost, and altogether such as I am, except these bonds.
| ופולוס השיב:”אני מקווה ומתפלל לאלוהים שבמוקדם או במאוחר אתה וכל הנוכחים כאן תהיו כמוני… אך בלי האזיקים, כמובן!“ |
30 And when he had thus spoken, the king rose, and the governor, and Bernice, and they that sat with them:
| המלך, המושל, ברניקה וכל האחרים קמו |
31 And when they had gone aside, they talked between themselves, saying, This man doeth nothing worthy of death or of bonds.
| ויצאו מהאולם. כששבו ודנו בעניינו של פולוס מאוחר יותר, החליטו:”איש זה אינו אשם בשום פשע שדינו מאסר או מוות.“ |
32 Then said Agrippa to Festus, This man might have been set at liberty, if he had not appealed to Caesar.
| ”אלמלא דרש לערער לפני הקיסר, “אמר אגריפס לפסטוס,”אפשר היה לשחרר אותו.“ |
