Job 7
1 Does not man have hard labor on earth? Are not his days like the days of a hired man?
| הלא-צבא לאנוש על- (עלי-) ארץ וכימי שכיר ימיו |
2 Like a slave earnestly desires the shadows of evening, like a hired man looks for his wages—
| כעבד ישאף-צל וכשכיר יקוה פעלו |
3 so I have been made to endure months of misery; I have been given trouble-filled nights.
| כן הנחלתי לי ירחי-שוא ולילות עמל מנו-לי |
4 When I lie down, I say to myself, 'When will I get up and when will the night be gone?' I am full of tossing to and fro until the day's dawning.
| אם-שכבתי-- ואמרתי מתי אקום ומדד-ערב ושבעתי נדדים עדי-נשף |
5 My flesh is clothed with worms and clods of dust; the sores in my skin harden up and then dissolve and run afresh.
| לבש בשרי רמה וגיש (וגוש) עפר עורי רגע וימאס |
6 My days are swifter than a weaver's shuttle; they pass without hope.
| ימי קלו מני-ארג ויכלו באפס תקוה |
7 God, call to mind that my life is only a breath; my eye will no more see good.
| זכר כי-רוח חיי לא-תשוב עיני לראות טוב |
8 The eye of God, who sees me, will see me no more; God's eyes will be on me, but I will not exist.
| לא-תשורני עין ראי עיניך בי ואינני |
9 As a cloud is consumed and vanishes away, so he who goes down to Sheol will come up no more. (Sheol h7585)
| כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה (Sheol h7585) |
10 He will return no more to his house; neither will his place know him again.
| לא-ישוב עוד לביתו ולא-יכירנו עוד מקמו |
11 Therefore I will not restrain my mouth; I will speak in the anguish of my spirit; I will complain in the bitterness of my soul.
| גם-אני לא אחשך-פי אדברה בצר רוחי אשיחה במר נפשי |
12 Am I the sea or a sea monster that you place a guard over me?
| הים-אני אם-תנין כי-תשים עלי משמר |
13 When I say, 'My bed will comfort me, and my couch will ease my complaint,'
| כי-אמרתי תנחמני ערשי ישא בשיחי משכבי |
14 then you scare me with dreams and terrify me through visions,
| וחתתני בחלמות ומחזינות תבעתני |
15 so that I would choose strangling and death rather than preserving these bones of mine.
| ותבחר מחנק נפשי מות מעצמותי |
16 I loathe my life; I would not wish to always be alive; let me alone for my days are useless.
| מאסתי לא-לעלם אחיה חדל ממני כי-הבל ימי |
17 What is man that you should pay attention to him, that you should set your mind on him,
| מה-אנוש כי תגדלנו וכי-תשית אליו לבך |
18 that you should observe him every morning and test him every moment?
| ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו |
19 How long will it be before you look away from me, before you let me alone long enough for me to swallow down my own saliva?
| כמה לא-תשעה ממני לא-תרפני עד-בלעי רקי |
20 Even if I have sinned, what would that do to you, you who watch men? Why have you made a target of me, so that I am a burden for you?
| חטאתי מה אפעל לך-- נצר האדם למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא |
21 Why do you not pardon my transgression and take away my iniquity? For now will I lie down in the dust; you will seek me carefully, but I will not exist.”
| ומה לא-תשא פשעי-- ותעביר את-עוני כי-עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני |
