Acts 5
1 Now a certain man named Ananias, with Sapphira his wife, sold a piece of property,
| אולם היה ביניהם גם אדם אחר בשם חנניה. הוא ואשתו שַׁפִּירָה החליטו למכור את חלקת אדמתם. |
2 and he kept back part of the sale money (his wife also knew it), and brought the other part of it and laid it at the apostles' feet.
| בהסכמת אשתו החביא חנניה חלק מהכסף שקיבל תמורת האדמה, ואת יתרת הסכום הביא אל השליחים, בהצהירו שזה כל הסכום שקיבל תמורת האדמה. |
3 But Peter said, “Ananias, why has Satan filled your heart to lie to the Holy Spirit and to keep back part of the price of the land?
| ”חנניה, “אמר לו פטרוס,”מדוע הנחת לשטן להשתלט על לבך? כשטענת שזהו הסכום כולו, שיקרת לרוח הקודש! |
4 While it remained unsold, did it not remain your own, and after it was sold, was it not in your control? How is it that you thought of this thing in your heart? You have not lied to men, but to God.”
| הרכוש היה שלך, והיית רשאי למכרו או להחזיק בו. גם לאחר שמכרת אותו היה מותר לך להחליט איזה חלק מהסכום לתת. כיצד יכולת לעשות דבר כזה? לא לנו שיקרת, כי אם לה׳!“ |
5 Hearing these words, Ananias fell down and breathed his last, and great fear came upon all who heard it.
| ברגע ששמע חנניה מילים אלה, צנח ארצה ומת. כל הנוכחים נבהלו מאוד. |
6 The young men came forward and wrapped him up, and they carried him out and buried him.
| באו בחורים אחדים וכיסו אותו בסדין, הוציאוהו החוצה וקברו אותו. |
7 After about three hours, his wife came in, not knowing what had happened.
| כשלוש שעות לאחר מכן באה לשם אשתו של חנניה, בלי שידעה דבר על מה שקרה. |
8 Peter said to her, “Tell me whether you sold the land for so much.” She said, “Yes, for so much.”
| ”אמרי לי, “פנה אליה פטרוס,”האם מכרתם את אדמתכם במחיר כזה וכזה?“”כן, “ענתה שַׁפִּירָה,”במחיר הזה מכרנו את האדמה.“ |
9 Then Peter said to her, “How is it that you have agreed together to test the Spirit of the Lord? Look, the feet of the men who buried your husband are at the door, and they will carry you out.”
| ”כיצד יכולתם, את ובעלך, אפילו להעלות על דעתכם לנסות את רוח ה׳?“קרא פטרוס.”מאחורי הדלת הזאת עומדים הבחורים שקברו זה עתה את בעלך, ובעוד רגע הם יישאו גם אותך החוצה!“ |
10 She immediately fell down at his feet and breathed her last. When the young men came in, they found her dead, and carried her out and buried her beside her husband.
| באותו רגע נפלה גם שַׁפִּירָה על הרצפה ומתה. כשנכנסו הצעירים וראו שהיא מתה, נשאו אותה החוצה וקברו אותה לצד בעלה. |
11 Great fear came upon the whole church, and upon all who heard these things.
| אימה גדולה נפלה על כל הקהל ועל כל מי ששמע מה קרה. |
12 Many signs and wonders were taking place among the people through the hands of the apostles. They were all together in Solomon's Porch.
| בינתיים המשיכו השליחים להתאסף בקביעות בבית־המקדש, באגף הנקרא”אולם שלמה“, וחוללו נסים ונפלאות לעיני כל העם. |
13 But no one else had the courage to join them; however, they were held in high esteem by the people.
| המאמינים האחרים לא העזו להצטרף אל השליחים, אך כולם התייחסו אליהם ביראת כבוד. |
14 Still more believers were being added to the Lord, multitudes of men and women,
| ומספר הגברים והנשים שהאמינו באדון ישוע הלך וגדל מיום ליום. |
15 so that they even carried the sick into the streets and laid them on beds and couches, so that as Peter came by, his shadow might fall on some of them.
| החולים הוצאו לרחובות על מיטות ומזרונים, כדי שייפול עליהם צילו של פטרוס בשעה שיעבור שם. |
16 There also came together a great number of people from the towns around Jerusalem, bringing the sick and those afflicted with unclean spirits, and they were all healed.
| אנשים רבים מערי הסביבה נהרו לירושלים והביאו איתם חולים ואחוזי־שדים, וכולם נרפאו. |
17 But the high priest rose up, and all those who were with him (which is the sect of the Sadducees); and they were filled with jealousy
| הכהן הגדול וידידיו מבין הצדוקים הגיבו בזעם ובקנאה. |
18 and laid hands on the apostles, and put them in the public jail.
| הם תפסו את השליחים וכלאו אותם בבית־הסוהר העירוני. |
19 Yet during the night an angel of the Lord opened the doors of the jail and led them out, and said,
| אולם באותו לילה בא מלאך ה׳, פתח את שערי הכלא, שלח אותם לחופשי ואמר להם: |
20 “Go, stand in the temple and speak to the people all the words of this life.”
| ”שובו לבית־המקדש והמשיכו לבשר לעם את כל דברי החיים האלה!“ |
21 When they heard this, they entered into the temple about daybreak and taught. But the high priest came, and those who were with him, and called the council together, all the elders of the people of Israel, and sent to the jail to have the apostles brought.
| השליחים הגיעו לפנות־בוקר לבית־המקדש, ומיד החלו ללמד את העם. מאוחר יותר הגיעו למקדש הכהן הגדול ופמלייתו, ולאחר שכינסו את כל חברי הסנהדרין, שלחו לקרוא לשליחים שבכלא כדי להעמידם לדין. |
22 But the officers that went did not find them in the prison, and they returned and reported,
| אולם כשהגיעו אנשי המשמר לכלא, לא מצאו שם את השליחים! הם חזרו אל המועצה ודיווחו: |
23 “We found the jail securely shut and the guards standing at the door, but when we had opened it, we found no one inside.”
| ”שערי בית־הסוהר היו נעולים, והשומרים עמדו על משמרתם; אך כשפתחנו את השערים לא מצאנו איש בפנים!“ |
24 Now when the captain of the temple and the chief priests heard these words, they were much perplexed concerning them as to what would come of it.
| ראשי הכוהנים ומפקד משמר־המקדש נבהלו מאוד ותהו כיצד ייגמר העניין. |
25 Then someone came and told them, “The men whom you put in the jail are standing in the temple and teaching the people.”
| כעבור זמן קצר בא מישהו והודיע:”האנשים שאסרתם עומדים בבית־המקדש ומלמדים את העם!“ |
26 So the captain went with the officers, and brought them back, but without violence, for they feared that the people might stone them.
| מפקד משמר המקדש וסגניו הלכו ועצרו את השליחים, (אולם לא השתמשו בכוח הזרוע, כי פחדו שאם יפגעו בשליחים לרעה יסקול אותם ההמון באבנים) והביאו אותם לפני הסנהדרין. |
27 When they had brought them, they set them before the council. The high priest interrogated them,
28 saying, “We strictly charged you not to teach in this name, and yet, you have filled Jerusalem with your teaching, and desire to bring this man's blood upon us.”
| ”האם לא אמרנו לכם שלא לדבר יותר לעולם על הישוע הזה?“דרש הכהן הגדול.”במקום לשמוע לקולנו הפצתם את תורתכם בכל ירושלים, ומלבד זאת אתם עוד מנסים להטיל עלינו את האשמה במותו!“ |
29 But Peter and the apostles answered, “We must obey God rather than men.
| על כך ענו פטרוס והשליחים:”עלינו לשמוע קודם כל לקול אלוהים, ורק לאחר מכן לקולם של בני־אדם! |
30 The God of our fathers raised up Jesus, whom you killed by hanging him on a tree.
| אלוהי אבותינו החזיר את ישוע לחיים, לאחר שהרגתם אותו בתלייה על הצלב. |
31 God exalted him to his right hand to be a prince and a savior, to give repentance to Israel, and forgiveness of sins.
| ואז, בגבורה גדולה, העלה אותו האלוהים למעלת שר ומושיע, כדי לתת לבני־ישראל הזדמנות לחזור בתשובה ולקבל סליחה על חטאיהם. |
32 We are witnesses of these things, and so is the Holy Spirit, whom God has given to those who obey him.”
| אנחנו עדים לדברים אלה, וכן גם רוח הקודש שנתן ה׳ לכל מי ששומע בקולו.“ |
33 When the council members heard this, they were furious and wanted to kill the apostles.
| דברים אלה הרגיזו כל־כך את חברי הסנהדרין, עד שהחליטו להוציא את השליחים להורג. |
34 But a Pharisee named Gamaliel, a teacher of the law, who was honored by all the people, stood up and commanded the apostles to be taken outside for a little while.
| אולם פרוש אחד מחברי הסנהדרין, גמליאל שמו, קם על רגליו ודרש להוציא את השליחים מן האולם עד שיסיים לומר את דבריו (הוא היה בקיא בתורה ונכבד מאוד בעיני העם). |
35 Then he said to them, “Men of Israel, pay close attention to what you propose to do with these people.
| לאחר מכן פנה אל חברי הסנהדרין ואמר:”אנשי ישראל, עליכם לשקול היטב ובכובד ראש מה שאתם עומדים לעשות לאנשים האלה. |
36 For some time ago, Theudas rose up claiming to be somebody, and a number of men, about four hundred, joined him. He was killed, and all who had been obeying him were scattered and came to nothing.
| אל תשכחו שלפני זמן־מה קם אותו ברנש תודס, והעמיד פנים שהוא איש חשוב. כ־400 איש הצטרפו אליו, אולם לאחר שנהרג התפזרו תלמידיו לכל עבר. |
37 After this man, Judas of Galilee rose up in the days of the census and drew away some people after him. He also perished, and all who had been obeying him were scattered.
| ”לאחר תודס, בזמן מפקד התושבים, קם יהודה הגלילי. הוא משך אחריו תלמידים רבים, אך גם הוא מת וכל תלמידיו נעלמו. |
38 Now I say to you, keep away from these men and let them alone, for if this plan or work is of men, it will be overthrown.
| ”משום כך אני מציע שתעזבו את האנשים האלה לנפשם. אם התורה הזאת שהם מלמדים בדויה מלבם – היא תישכח במהרה. |
39 But if it is of God, you will not be able to overthrow them; you may even find that you are fighting against God.” So they were persuaded.
| אך אם היא מאלוהים – לא תוכלו לעצור את האנשים האלה; אתם עלולים למצוא את עצמכם נלחמים נגד אלוהים!“ |
40 Then they called the apostles in and beat them and commanded them not to speak in the name of Jesus, and let them go.
| חברי הסנהדרין קיבלו את עצתו של רבן גמליאל. הם הכניסו את השליחים אל האולם, הלקו אותם בשוטים, ציוו עליהם שלא לדבר יותר לעולם בשם ישוע, ולבסוף שחררו אותם. |
41 They left the council rejoicing that they were counted worthy to suffer dishonor for the Name.
| השליחים יצאו מאולם בית הדין בלב שמח, משום שה׳ מצא אותם ראויים לסבול חרפה למען שם ישוע. |
42 Thereafter every day, in the temple and from house to house, they were continuously teaching and proclaiming Jesus as the Christ.
| ויום יום, בבית־המקדש ובבתים, המשיכו ללמד שישוע הוא המשיח. |
