Acts 16
1 Paul also came to Derbe and to Lystra; and behold, a certain disciple named Timothy was there, the son of a Jewish woman who believed; his father was a Greek.
| פולוס וסילא הלכו תחילה לדרבי ומשם ללוסטרה. בלוסטרה הם פגשו מאמין צעיר בשם טימותיוס. אמו הייתה יהודיה מאמינה, ואביו – יווני. |
2 He was well spoken of by the brothers who were at Lystra and Iconium.
| מאחר שלטימותיוס היה שם טוב בין האחים בלוסטרה ובאיקניון, ביקש ממנו פולוס להילוות אליהם במסעם. מתוך התחשבות ברגשות יהודי הסביבה החליט פולוס למול את טימותיוס לפני צאתם לדרך, כי כולם ידעו שאביו יווני. |
3 Paul wanted him to travel with him; so he took him and circumcised him because of the Jews that were in those places, for they all knew that his father was a Greek.
4 As they went on their way through the cities, they delivered to the churches the instructions for them to obey, the instructions that had been written by the apostles and elders in Jerusalem.
| השלושה עברו מעיר לעיר ופרסמו את החלטת השליחים והזקנים בירושלים בנוגע למאמינים הגויים. |
5 So the churches were strengthened in the faith and increased in number daily.
| והקהילה המשיחית גדלה והתפתחה מיום ליום באמונה ובמספר. |
6 Paul and his companions went through the regions of Phrygia and Galatia, since they had been forbidden by the Holy Spirit to proclaim the word in the province of Asia.
| לאחר מכן עברו פולוס ומלוויו דרך פריגיה וגלטיה, כי רוח הקודש אמר להם שלא להיכנס לאסיה הקטנה באותו מסע. |
7 When they came near Mysia, they attempted to go into Bithynia, but the Spirit of Jesus prevented them.
| הם עברו לאורך גבולות מיסיה, והתכוננו ללכת צפונה – לביתיניה, אך רוח ישוע אמר להם שלא. |
8 So passing by Mysia, they came down to the city of Troas.
| לכן במקום ללכת לביתיניה הם עברו דרך מיסיה, והלכו לעיר טרואס. |
9 A vision appeared to Paul in the night: A man of Macedonia was standing there, calling him and saying, “Come over into Macedonia and help us.”
| באותו לילה נראה לפולוס חזיון: הוא ראה בחלומו איש ממקדוניה (שביוון) מתחנן לפניו:”אנא, בוא אלינו למקדוניה ועזור לנו!“ |
10 When Paul had seen the vision, immediately we set out to go to Macedonia, concluding that God had called us to proclaim the gospel to them.
| מיד לאחר חלומו של פולוס עמדנו לצאת למקדוניה, כי הגענו למסקנה שה׳ שולח אותנו לשם כדי לבשר את הבשורה. |
11 Setting sail therefore from Troas, we made a straight course to Samothrace, and the next day we came to Neapolis.
| עלינו על ספינה בטרואס והפלגנו לסמותרקיה, ולמחרת נסענו לנפוליס. |
12 From there we went to Philippi, which is a city of Macedonia, the most important city in the district and a Roman colony, and we stayed in this city for several days.
| משם הגענו לפיליפי, שהייתה המושבה הרומאית הקרובה ביותר לגבול המקדוני, ונשארנו שם ימים אחדים. |
13 On the Sabbath day we went outside the gate by the river, where we thought there would be a place of prayer. We sat down and spoke to the women who had come together.
| בשבת יצאנו מחוץ לעיר והלכנו אל שפת הנהר, שם נהגה קבוצה אחת להתאסף לתפילה. התיישבנו שם ולימדנו את הנשים שנכחו במקום. |
14 A certain woman named Lydia, a seller of purple from the city of Thyatira, who worshiped God, listened to us. The Lord opened her heart to pay attention to what was said by Paul.
| אחת מהן הייתה לידיה מהעיר תיאטירה, שהייתה סוחרת בבדי ארגמן. לידיה הייתה אישה יראת אלוהים, ועתה, כשהקשיבה לדבריו של פולוס, פתח אלוהים את לבה והיא האמינה לכל מה שאמר. |
15 When she and her house were baptized, she urged us, saying, “If you have judged me to be faithful to the Lord, come and stay in house.” And she persuaded us.
| היא נטבלה יחד עם כל בני־ביתה, וביקשה מאיתנו להתארח אצלה.”אם אתם חושבים שאני באמת מאמינה באדון, “אמרה,”בואו והתארחו בביתי.“היא הפצירה בנו עד שהסכמנו. |
16 It came about that, as we were going to the place of prayer, a certain young woman who had a spirit of divination encountered us. She brought her masters much gain by fortunetelling.
| יום אחד, כשבאנו למקום התפילה שעל שפת הנהר, פגשנו שפחה צעירה אחוזת־רוח ניחוש, שניבאה עתידות והרוויחה הרבה כסף לאדוניה. |
17 This woman followed after Paul and us and shouted, saying, “These men are servants of the Most High God. They proclaim to you the way of salvation.”
| היא רדפה אחרינו וצרחה:”אנשים אלה הם עבדי ה׳; הם באו לספר לכם דרך ישועה!“ |
18 She did this for many days. But Paul, being greatly annoyed by her, turned and said to the spirit, “I command you in the name of Jesus Christ to come out of her.” And it came out right away.
| למורת רוחו של פולוס נמשך הדבר יום אחר יום, עד שלבסוף פנה אל השד שבתוכה וקרא:”בשם ישוע המשיח אני מצווה עליך לצאת ממנה!“והשד יצא מתוכה באותו רגע. |
19 When her masters saw that their opportunity to make money was now gone, they seized Paul and Silas and dragged them into the marketplace before the authorities.
| כשראו בעליה שאבדה תקוותם להרוויח כסף קל ומהיר, תפסו את פולוס וסילא וגררו אותם אל השופטים אשר בכיכר השוק. |
20 When they had brought them to the magistrates, they said, “These men are stirring up our city. They are Jews.
| ”היהודים האלה משחיתים את העיר שלנו!“צרחו. |
21 They proclaim customs that are not lawful for Romans to accept or practice.”
| ”הם מלמדים את האזרחים לעשות דברים המנוגדים לחוק הרומאי!“ |
22 Then the crowd rose up together against Paul and Silas; the magistrates tore their garments off them and commanded them to be beaten with rods.
| לשמע דברים אלה התנפל ההמון על פולוס וסילא, והשופטים ציוו להפשיטם ולהלקותם בשוטים. |
23 When they had laid many blows upon them, they threw them into prison and commanded the jailer to keep them securely.
| לאחר שהצליפו על גבם ללא רחמים, השליכו את השניים לכלא, והסוהר נצטווה לשמור עליהם כעל בבת־עינו (שאם לא כן יומת). |
24 After he got this command, the jailer threw them into the inner prison and fastened their feet in the stocks.
| מאחר שהסוהר קיבל את הפקודה, השליך את השניים לצינוק ושם את רגליהם בסד. |
25 Around midnight Paul and Silas were praying and singing hymns to God, and the other prisoners were listening to them.
| בחצות הלילה התפללו פולוס וסילא ושרו לכבוד ה׳, וכל האסירים הקשיבו להם. |
26 Suddenly there was a great earthquake, so that the foundations of the prison were shaken; and immediately all the doors were opened, and everyone's chains were unfastened.
| לפתע התחוללה רעידת אדמה חזקה שזעזעה את יסודות בית־הכלא. כל הדלתות נפתחו לרווחה, ואזיקיהם של כל האסירים ניתקו! |
27 The jailer was awakened from sleep and saw the open prison doors; he drew his sword and was about to kill himself, because he thought that the prisoners had escaped.
| כשהתעורר הסוהר משנתו ומצא את כל דלתות הכלא פתוחות, היה בטוח שכל האסירים נמלטו, ולכן שלף מהר את חרבו כדי להתאבד. |
28 But Paul shouted with a loud voice, saying, “Do not harm yourself, because we are all here.”
| אך פולוס צעק לעברו:”אל תהרוג את עצמך! כולנו כאן!“ |
29 The jailer called for lights and rushed in and, trembling for fear, fell down before Paul and Silas,
| בפחד וברעדה חיפש הסוהר נרות, רץ אל הצינוק ונפל לפני פולוס וסילא. |
30 and brought them out and said, “Sirs, what must I do to be saved?”
| הוא הוציא אותם החוצה ושאל בתחינה:”רבותי, מה עלי לעשות כדי להיוושע?“ |
31 They said, “Believe in the Lord Jesus, and you will be saved, you and your house.”
| ”עליך להאמין באדון ישוע, “השיבו השניים,”ואז תיוושע – אתה וכל בני־ביתך בזכות האמונה!“ |
32 They spoke the word of the Lord to him, together with everyone in his house.
| והם סיפרו לסוהר ולכל בני־ביתו את בשורת אלוהים. |
33 Then the jailer took them at the same hour of the night, and washed their wounds, and he and those in his entire house were baptized immediately.
| באותה הזדמנות רחץ הסוהר את פצעיהם, ואחר כך נטבל עם כל בני ביתו. |
34 Then as he brought Paul and Silas up into his house and he set food before them, he rejoiced greatly with those of his house, that he had believed in God.
| לאחר מכן העלה אותם האיש לביתו וערך לפניהם סעודה גדולה. מה רבה הייתה שמחתו ושמחת כל בני־ביתו על שכולם האמינו עתה בה׳. |
35 Now when it was day, the magistrates sent word to the guards, saying, “Let those men go.”
| למחרת בבוקר שלחו השופטים שוטרים אל הסוהר, ובפיהם הפקודה:”שחרר את שני האסירים ותן להם ללכת!“ |
36 The jailer reported the words to Paul, saying, “The magistrates have sent word to me to let you go. Now therefore come out, and go in peace.”
| הסוהר מיהר אל פולוס ואמר:”השופטים ציוו עלי לשחרר אתכם; אתם חופשיים ללכת לדרככם!“ |
37 But Paul said to them, “They have publicly beaten us without a trial, even through we are Romans citizens—and they threw us into prison. Do they now want to send us away secretly? No! Let them come themselves and lead us out.”
| ”בשום פנים ואופן לא!“השיב פולוס בהחלטיות.”למרות שאנחנו אזרחים רומאים ולא היינו אשמים בכל פשע, הכו אותנו בשוטים לעיני כל העם! לא די בכך שהכו אותנו בשוטים והשליכו אותנו לכלא ללא משפט, הם רוצים עתה לשלח אותנו מכאן בחשאי? שיבואו הנה בעצמם וישחררו אותנו!“ |
38 The guards reported these words to the magistrates, and when they heard that Paul and Silas were Romans, they were afraid.
| השוטרים מסרו לשופטים את דבריו של פולוס, וכשנודע להם שפולוס וסילא היו אזרחים רומאים, חששו לחייהם. |
39 The magistrates came and apologized to them and brought them out, asking them them to go away from the city.
| משום כך הזדרזו השופטים ללכת בעצמם לבית־הכלא, והתחננו לפני השניים שיואילו בטובם לעזוב את העיר. |
40 So Paul and Silas went out of the prison and came to the house of Lydia. When Paul and Silas saw the brothers, they encouraged them and then departed from the city.
| פולוס וסילא יצאו מן הכלא וחזרו לביתה של לידיה. לאחר שעודדו את המאמינים שפגשו שם, הלכו השניים לדרכם. |
