Acts 23
1 Paul looked straight at the Jewish council members and said: “My fellow Jews, all my life I have lived respecting our God, and I do not know of anything that I have done that I knew was wrong/evil.”
| פולוס נעץ את מבטו בחברי הסנהדרין ואמר:”אחים, תמיד חייתי לפני אלוהים במצפון נקי.“ |
2 When Ananias the supreme priest [heard what Paul said], he commanded the men who were standing near Paul to hit him on the mouth.
| באותו רגע ציווה חנניה הכהן על האנשים שעמדו ליד פולוס לסטור לו על פיו. |
3 Then Paul said to Ananias, “God will punish you [(sg) for that], you hypocrite [MET]! You sit there and judge me, using the laws that [God gave Moses]. But you [yourself] disobey those laws, because you commanded me to be struck {[these men] to strike me} [without having proved that I have done anything that is wrong!]”
| ”יסטור לך אלוהים, קיר מסויד שכמוך!“קרא פולוס.”איזה מן שופט אתה? כיצד אתה יכול לשבת כאן ולשפוט אותי על־פי התורה, כשבאותו זמן אתה עצמך עובר על התורה, ומצווה להכות אותי?!“ |
4 The men who were standing near Paul [rebuked him. They] said, “Are not you [(sg)] afraid to insult God’s [servant, our] supreme priest?”
| האנשים שעמדו קרוב לפולוס אמרו לו:”אתה מעליב את הכהן הגדול!“ |
5 Paul replied, “My fellow Jews, I [am sorry that I said that]. I did not know that the man [who told one of you to hit me] is the high priest. [If I had known that, I would not have insulted our supreme priest], because I [know that] it is written {[that Moses] wrote} [in our Jewish law], ‘Do not speak evil of any of your rulers!’”
| ”אחי, אני מצטער“, התנצל פולוס.”לא ידעתי שזהו הכהן הגדול. הרי כתוב בתורה שאסור להעליב נשיא או שליט.“ |
6 Paul realized that some of the [Council members] were Sadducees and others were Pharisees. So, [in order to cause the Pharisees and Sadducees to argue among themselves instead of accusing him], he called out loudly in the Council [hall], “My fellow Jews, I am a Pharisee, like my father was. I have been put {[You] have put me} on trial [here] because I confidently expect that [some day God] will (cause people who have died to become alive again/raise people from the dead).”
| פתאום צץ רעיון במוחו של פולוס: הלא מחצית חברי הסנהדרין היו פרושים, ומחציתם – צדוקים. הוא קם על רגליו וקרא בקול:”אחי, אני פרוש בן פרוש, ועכשיו אתם שופטים אותי על־שום שאני מאמין בתחיית המתים!“ |
7 When he said that, the Pharisees and Sadducees started to argue with one another [about whether people who have died will become alive again or not].
| דבריו אלה פילגו מיד את הסנהדרין לשניים, ועתה הייתה המחלוקת בין הפרושים ובין הצדוקים. |
8 The Sadducees believe that after people die, they will not become alive again. They also believe that there are no angels and no [other kinds of] spirits. But the Pharisees believe [that all people who have died will one day become alive again. They also believe] that there are [angels and other kinds of spirits].
| כי הפרושים האמינו בתחיית המתים ובקיומם של מלאכים ורוחות, ואילו הצדוקים כפרו בכל אלה. |
9 So the Council members (were divided/did not agree with each other), and they began shouting at one another [as they argued]. Some of the teachers of the laws that [God gave Moses] who were Pharisees stood up. One of them said, “We [(exc)] think that this man has done nothing wrong.” Another said, “Maybe an angel or some [other] spirit [really] spoke to him [and what he says is true].”
| ההמולה הלכה וגברה, וסופרים אחדים – שהיו פרושים בעצמם – קמו ודיברו בזכותו של פולוס.”לא מצאנו כל אשמה באיש הזה!“צעקו.”אולי הקול שדיבר אליו בדרך לדמשק היה רוח או מלאך!“ |
10 Then the [Pharisees and Sadducees] argued even more loudly [with one another]. As a result, the commander (was afraid/thought) that they would tear Paul to pieces. So he [commanded] soldiers to go down [from the barracks] and forcefully take Paul away from the Council members and bring him up into the barracks. [So the soldiers did that].
| המתיחות גברה והוויכוח התלהט; הנוכחים החלו למשוך את פולוס – זה לכאן וזה לכאן. מפקד החטיבה פחד שיקרעו את פולוס לגזרים, ולכן ציווה על חייליו לקחת אותו משם בכוח הזרוע ולהחזירו למצודה. |
11 That night, [in a vision Paul saw] the Lord [Jesus come and] stand near him. The Lord said [to him], “Be courageous! You [(sg)] have told people [here] in Jerusalem about me, and you must tell people in Rome [about me], too.”
| באותו לילה עמד האדון לצדו של פולוס ואמר לו:”חזק ואמץ, פולוס! כשם שהעדת עלי בפני תושבי ירושלים, כך תצטרך להעיד עלי גם בפני תושבי רומא!“ |
12 The next morning [some] of the Jews [MTY] [who hated Paul] met secretly and talked [about how they could kill him]. They promised [themselves] that they would not eat or drink anything until they had killed him. They asked God to curse them [if they did not do what they promised].
| לפנות בוקר התקבצו יחד למעלה מארבעים יהודים, ונדרו נדר שלא יאכלו ולא ישתו עד שיהרגו את פולוס. |
13 There were more than 40 men who planned to do that.
14 They went to the chief priests and [Jewish] elders and told them, “God has heard us promise/vow that we [(exc)] will not eat [or drink] anything until we [(exc)] have killed Paul.
| הם הלכו אל ראשי הכוהנים ואל הזקנים וסיפרו להם על כך. |
15 So [we request that] you go to the commander and ask him, on behalf of the whole Jewish Council, to bring Paul down to us [from the barracks]. Tell the commander that you want to question Paul some more. But we [(exc)] will be waiting to kill Paul while he is on the way here.”
| ”בקשו ממפקד החטיבה להחזיר את פולוס לבית־הדין“, אמרו.”העמידו פנים כאילו שאתם רוצים לשאול אותו עוד כמה שאלות, ואנחנו כבר נהרוג אותו בדרך.“ |
16 But the son of Paul’s sister heard what they were planning to do, so he went into the barracks and told Paul.
| אולם בן־אחותו של פולוס גילה במקרה את מזימתם, ומיהר אל המצודה כדי לדווח לפולוס על כך. |
17 [When Paul heard that], he called one of the officers and said to him, “[Please] take this young man to the commander, because he needs to tell him something [important].”
| פולוס קרא לאחד הקצינים ואמר:”קח את הנער הזה אל המפקד; יש לו משהו חשוב לספר לו.“ |
18 So the officer took Paul’s nephew to the commander. The officer said to the commander, “That prisoner, Paul, called me and said, ‘Please take this young man to the commander, because he needs to tell him something [important].’”
| הקצין לקח את הנער, הביאו אל המפקד והסביר:”פולוס האסיר קרא לי וביקש ממני להביא אליך את הנער הזה, כי יש לו משהו לומר לך.“ |
19 The commander took the young man by the hand, led him off by himself, and asked him, “What do you [(sg)] need to tell me?”
| המפקד אחז בידו של הנער, הובילוהו הצידה ושאל:”מה אתה רוצה לומר לי?“ |
20 The young man said, “[There are some] [SYN] Jews who have planned to ask you [(sg)] to bring Paul before their Council tomorrow. They will say that they want to ask him some more questions. [But that is not true].
| ”מחר מתכוננים היהודים לבקש ממך להחזיר את פולוס לסנהדרין, “סיפר הנער,”ביומרה שהם מעוניינים לשאול אותו שאלות נוספות. |
21 Do not do what they ask you [(sg)] to do, because there are more than 40 [Jewish] men who will be hiding and waiting [to attack Paul when he passes by on the way to the Council]. They even promised/vowed to God that they will not eat or drink anything until they have killed Paul. They are ready [to do it], and right now they are waiting for you [(sg)] to agree [to do what they are asking you to do].”
| אולם אל תשמע בקולם! כי למעלה מארבעים איש אורבים לו בדרך, מוכנים להתנפל עליו ולהרוג אותו. הם נדרו נדר שלא יאכלו ולא ישתו עד שפולוס ימות. עתה הם מחכים שתענה בחיוב לבקשתם.“ |
22 The commander said to [Paul’s] young nephew, “Do not tell anyone that you [(sg)] have told me [about their plan].” Then he sent the young man away.
| ”אל תאמר לאיש שסיפרת לי דברים אלה.“הזהירו המפקד, ושלחו לדרכו. |
23 Then the commander called two of his officers and told them, “Get a group of 200 soldiers ready [to travel]. Take along 70 soldiers riding horses, and 200 other soldiers carrying spears. [All of you must be ready] to leave at nine o’clock tonight, to go [down] to Caesarea.
| לאחר מכן קרא המפקד לשני קצינים ופקד עליהם:”הכינו מאתיים חיילים לצאת לקיסריה הערב בשעה תשע! קחו אתכם מאתיים קשתים, ועוד שבעים פרשים חמושים. תנו לפולוס סוס רכיבה, והביאו אותו בשלום אל פליקס המושל.“ |
24 And take along horses for Paul [and those accompanying him] to ride, and safely escort him to [the palace of] Governor Felix.”
25 Then the commander wrote a letter [to send to the governor]. This is what he wrote:
| הוא שלח בידם את המכתב הבא אל פליקס: |
26 “[I am] Claudius Lysias [writing to you]. You, Felix, are our governor whom we [(exc)] respect, [and I sincerely send you] my greetings.
| ”מאת: קלודיוס לוסיאס.”אל: הוד מעלתו המושל פליקס.”שלום וברכה! |
27 I [have sent you(sg)] this man, [Paul, because certain] Jews seized him and were about to kill him. But I heard [someone tell me] that he is a Roman citizen, so I and my soldiers went and rescued him.
| ”אדם זה נתפס על־ידי היהודים, והם כמעט הרגו אותו. אולם משנודע לי שהוא אזרח רומאי, שלחתי מיד חיילים להצילו מידם. |
28 I wanted to know what those Jews were saying that he had done wrong, so I took him to their Jewish Council.
| הבאתי אותו למשפט לפני בית־המשפט העליון של היהודים, כדי לדעת מה עשה. |
29 I listened [while they asked this man questions and he answered them]. The things [they] accused him about were entirely concerned with their [Jewish] laws. But Paul has not disobeyed any of our [Roman] laws. [So our officials] should not execute him or [even] put him in prison [MTY].
| עד מהרה נוכחתי לדעת שהאשמותיהם מתייחסות רק לאמונה היהודית, ולא למעשה פלילי שדינו מאסר או מוות, |
30 [Someone] told me that some [SYN] Jews were secretly planning to kill this man, so I immediately am sending him to you, [so that you(sg) may give him a fair trial there]. I have also [commanded] the Jews who have accused him to [go there to Caesarea and] tell you [(sg) what they are accusing him about].”
| אך כשנודע לי שיהודים רוצים להרוג אותו, החלטתי לשלחו אליך ולומר למאשימיו להביא את טענותיהם לפניך.“ |
31 So the soldiers did what [the commander commanded] them, [taking this letter with them]. They [got Paul and] took him with them during the night [down] to Antipatris [city].
| החיילים מילאו את הפקודה ולקחו את פולוס בלילה למבצר אנטיפטרוס. |
32 The next day, the foot soldiers returned to the barracks [in Jerusalem], and the soldiers who rode horses went on with Paul.
| למחרת בבוקר חזרו החיילים למצודה בירושלים, והשאירו את פולוס עם הפרשים כדי שייקחו אותו לקיסריה. |
33 When the men escorting Paul arrived in Caesarea, they delivered the letter to the governor, and they delivered Paul to the governor. [Then the horsemen returned to Jerusalem].
| בהגיעם לקיסריה הביאו את פולוס לפני המושל, ומסרו לו את המכתב. |
34 The governor read the letter, and then he said to Paul, “What province are you [(sg)] from?” [Paul answered], “I am from Cilicia [province].”
| פליקס קרא את המכתב ושאל את פולוס למוצאו.”אני מקיליקיה“, ענה פולוס. |
35 Then the governor said, “When the people who have accused you [(sg)] arrive, I will listen [to what each of you says] and then I will judge your case.” Then he [commanded] that Paul be guarded {[soldiers] to guard Paul} in the palace that King Herod [the Great had built].
| ”אשמע את המקרה שלך במלואו כאשר יגיעו לכאן גם מאשימיך“, אמר לו המושל, וציווה לשמור עליו בכלא שבארמון המלך הורדוס. |
