Acts 15
1 [Then] some [Jewish] believers went down from Judea [province] to Antioch. They started teaching the [non-Jewish] believers [there, and said], “[You] ([must] be circumcised/must have God’s mark put on you) [to indicate you belong to God], as Moses [commanded] in the laws that [he received from God]. If you do not do that, you will not be saved {[God] will not save you}.”
| בזמן שבר־נבא ופולוס היו באנטיוכיה, הגיעו לשם מספר אנשים מיהודה, והחלו ללמד את המאמינים שאם לא יקפידו לקיים את ברית המילה כדת משה וישראל, לא יוכלו להיוושע. |
2 Paul and Barnabas strongly disagreed with those Jews and started arguing [with them. So the believers at Antioch] appointed Paul and Barnabas and some of the other believers to go to Jerusalem, in order that they would/could discuss this matter with the apostles and [other spiritual] leaders.
| פולוס ובר־נבא התווכחו איתם על כך בלהט רב, ולכן החליטה הקהילה המקומית לשלוח אותם לירושלים, יחד עם אחדים מחברי הקהילה, כדי לדון בשאלה זאת עם השליחים והזקנים שם. |
3 After Paul, Barnabas, and the others were given things for their trip by the congregation [at Antioch] {After the congregation [at Antioch] gave Paul, Barnabas, and the others things for their trip}, they traveled through Phoenicia and Samaria [provinces. When they stopped at different places in those provinces], they reported [to the believers] that [many] non-Jews [in Antioch] had become believers. As a result, all the believers [in those places] rejoiced greatly.
| הקהילה כולה ליוותה אותם אל מחוץ לעיר, והנציגים יצאו בדרכם לירושלים. הם התעכבו בדרך בערי החוף של לבנון ובשומרון, כדי לבקר את המאמינים, ולשמחת כולם סיפרו להם שגם הגויים חוזרים בתשובה. |
4 And when Paul, Barnabas, and the others arrived in Jerusalem, they were welcomed by the apostles, the [other] elders, and the [other members of the] congregation [there] {the apostles, the [other] elders, and the [other members of the] congregation [there] welcomed them}. Then Paul and Barnabas reported the things that God had enabled them to do [among non-Jewish people].
| בהגיעם לירושלים קיבלו את פניהם חברי הקהילה, השליחים והזקנים, ופולוס ובר־נבא דיווחו להם כיצד ה׳ פעל באמצעותם. |
5 But some of the [Jewish] believers who belonged to the Pharisee sect stood up [among the other believers and] said to them, “The non-Jews [who have believed in Jesus] must be circumcised, and they must be told to obey the laws [that God gave to] Moses.”
| אולם מאמינים אחדים, שהשתייכו בעבר לכת הפרושים, קמו על רגליהם וטענו שכל המאמינים מבין הגויים חייבים לשמור את התורה ולקיים ברית מילה. |
6 Then the apostles and [the other] elders met together in order to talk about this matter.
| לכן כינסו השליחים והזקנים אסיפה מיוחדת כדי לדון בבעיה זאת. |
7 After they had discussed it for a long time, Peter stood up and spoke to them. He said, “Fellow believers, you [all] know that a long time ago God chose me from among you [other apostles, in order that] the non-Jewish people might [also] hear me [SYN] tell [them] the good message [about the Lord Jesus], so that they could hear [it] and believe [in him. So Paul and Barnabas are not the first ones to tell non-Jews about Jesus].
| לאחר דיון ארוך ומייגע קם שמעון על רגליו ופנה אל המאמינים:”אחים, כולכם יודעים שעוד לפני זמן רב בחר בי אלוהים לבשר לגויים את הבשורה, כדי שגם הם יאמינו בו. |
8 God knows [and judges] people according to what they think, [not according to who their ancestors were]. By sending the Holy Spirit to [the non-Jews], just like [he had] also done for us [(inc)] Jews, he showed [me and others] that he had accepted them [also to be his people].
| אלוהים, המכיר והיודע את לב האדם, אישר שהוא מקבל גם את הגויים. כיצד הוא אישר זאת? בכך שנתן להם את רוח הקודש בדיוק כשם שנתן אותו לנו. |
9 [God] saved us [Jews] and those [non-Jews] similarly, making them clean spiritually simply as a result of their believing [in the Lord Jesus. That was exactly how he has forgiven us].
| אלוהים לא הבדיל בינינו לביניהם, משום שהוא טיהר את לבם, על־ידי האמונה, בדיוק כפי שטיהר את לבנו. |
10 [You are wanting to force the non-Jewish believers to obey our Jewish rituals and laws]—laws that God has shown that he does not require them to obey [MET]. [Your doing that is like] putting a heavy burden on them! So then, (stop making God angry by doing that!/why are you making God angry by doing that?) [RHQ] Our ancestors and we [(inc) Jews] have never been able to bear [the burden of obeying those laws]!
| האם אתם רוצים עתה לתקן את מעשיו של אלוהים? מדוע אתם מעמיסים על הגויים עול שאנחנו ואבותינו לא יכולנו לשאת? |
11 But we [(inc) know that it is not because] we [(inc) try to obey those laws that God saves us(inc) Jews. On the contrary], we [(inc)] know that it is because of what the Lord Jesus did for us [(inc)] that we did not deserve that we [(inc)] are saved {that [God] saves us} [from the guilt of our sins. God saves non-Jews who believe in the Lord Jesus] exactly like [he saves] us Jews.”
| האם אינכם מאמינים שכולנו נושענו באותה הדרך – כלומר בחסדו של האדון ישוע?“ |
12 All the people [there] became silent [after Peter had spoken]. Then they [all] listened to Barnabas and Paul, [as the two of] them told about the many great miracles that God had enabled them to do among the non-Jewish people, [miracles that showed that God had accepted the non-Jews].
| הויכוח פסק, וכל האחים הקשיבו בדומיה לדיווח של פולוס ובר־נבא על הנסים והנפלאות שחולל אלוהים באמצעותם בין הגויים. |
13 When Barnabas and Paul had finished speaking, James, [the leader of the group of believers there in Jerusalem], spoke to all of them. [He said], “Fellow believers, listen to me.
| כשסיימו השניים את דיווחם נטל יעקב את רשות הדיבור.”אחים, “אמר,”הקשיבו לדברי! |
14 Simon [Peter] has told you how God previously blessed the non-Jews. God did that by choosing from among them a people who would belong to him [MTY].
| שמעון פטרוס הסביר לכם זה עתה כיצד אלוהים גילה תחילה את דאגתו לגויים, וכיצד בחר מקרבם אנשים שיאמינו בו ושיפארו את שמו. |
15 [These] words that [God spoke], words that were written by [one of] the prophets {that one of the prophets wrote} [long ago], agree with that:
| עובדה זאת של ישועת הגויים עולה למעשה בקנה אחד עם דברי הנביאים. קחו למשל את נבואתו של עמוס: |
16 Later on I will return and I will re-establish the kingdom [MET] that David [ruled] and that has been {that [people] have} destroyed. My [doing that will be like] rebuilding [a house] that has been {that [people] have} torn down.
| ’ביום ההוא אקים את סכת דויד הנפלת, וגדרתי את פרציהן והריסותיו אקים, ובניתיה כימי עולם, |
17 I will do that in order that all other people might seek [me], the Lord [God. I will do that in order that] all the non-Jews whom I have called [to belong] to me [MTY] might seek me. [You can be certain that this will happen because I] the Lord [God], who will do those things, have spoken [these words].
| למען ידרשו את־ה׳ שארית אדם וכל הגויים אשר נקרא שמי עליהם, נאום ה׳ עושה כל־אלה‘.”כלומר, אלוהים הבטיח לחדש את ברית דוד המופרת, כדי שגם הגויים – אלה שבחר בהם – יוושעו! |
| אלה דברי אלוהים אשר גילה אותם עוד לפני זמן רב. (aiōn g165) |
19 [James continued by saying], “Therefore I have decided [that we(inc)] should stop bothering the non-Jewish people who are turning [away from their sins and turning] to God. [That is, we should stop demanding that they obey] all [our laws] and rituals.
| ”על כן אני פוסק שאל לנו לדרוש מהגויים השבים אל ה׳ לקיים את חוקי התורה. |
20 Instead, we should write [a letter] to them [requiring only four things: They should] not eat [meat/food that people] have offered to idols, they should not have sex with someone to whom they are not married, they should not [eat meat from animals that have been killed by] being strangled {[people have strangled]}, and [they should not eat] the blood [of animals].
| הבה נסתפק בכך שנכתוב להם לא לאכול בשר שהוקרב לאלילים ולא בשר טרף של בעל חיים שנחנק, לא לאכול בשר עם דם, ולהתרחק מהזנות על כל צורותיה. |
21 In many cities, for a very long time people have been proclaiming [the laws that] Moses [wrote] [MTY], [laws prohibiting those things]. And every (Sabbath/Jewish day of rest) [those laws] are read {someone reads [those laws]} in the Jewish meeting places. [So if the non-Jews want to know more about those laws, they can find out in our meeting houses].”
| כי עוד מימי קדם נקראה תורת משה מדי שבת בבתי־כנסת בכל עיר ועיר.“ |
22 The apostles and the [other] elders, along with all the [other] members of the congregation, accepted [what James had said]. Then they decided that they should choose men from among themselves and that they should send them, along with Paul and Barnabas, to Antioch, to [let the believers there know what the leaders] at Jerusalem had decided. So they chose Judas, who was also called Barsabbas, and Silas, who were leaders among the believers [at Jerusalem].
| השליחים, הזקנים וכל חברי הקהילה החליטו לשלוח משלחת לאנטיוכיה יחד עם פולוס ובר־נבא, כדי לדווח על החלטתם. הם בחרו בשניים ממנהיגי הקהילה, ביהודה (המכונה”בר־שבא“) ובסילא, |
23 Then they wrote the following letter [that they asked Judas and Silas to take to the believers at Antioch]: “[We(exc)] apostles and [other] leaders who are your fellow believers [send our greetings to you as we write this to you] non-Jewish believers [who live] in Antioch and [other places in] Syria and Cilicia [provinces].
| ושלחו בידם את המכתב הבא:”מאת: השליחים, זקני הקהילה והאחים בירושלים.”אל: אחינו המאמינים מן הגויים באנטיוכיה, בסוריה ובקיליקיה, שלום לכם! |
24 People have told us that some men from among us went [to you], although we had not told [them to do that]. They troubled/distressed you [SYN] [by telling you things] that confused your thinking.
| נודע לנו שמספר אנשים מקהילתנו בלבלו אתכם והטילו ספק בכם, אולם דעו לכם שלא אנחנו שלחנו אותם – הם באו אליכם על דעת עצמם. |
25 So [while we(exc) met together here], we decided to choose some men and ask them to go to you, along with Barnabas and Paul, whom we [(exc)] love very much.
| משום כך החלטנו פה־אחד לשלוח אליכם שני נציגים רשמיים שלנו, יחד עם אחינו האהובים פולוס ובר־נבא. |
26 Those two have put their lives in danger because of their [serving] our Lord [MTY] Jesus Christ.
| נציגים אלה, יהודה וסילא, אשר סיכנו את חייהם למען שם אדוננו ישוע המשיח, יאשרו לפניכם בעל־פה את החלטתנו. |
27 We [(exc) have also chosen] Judas and Silas to go to you. They will tell you the same things [that we are writing].
28 The Holy Spirit and [also] we decided that you should not be required {that we should not require you} to obey a lot of burdensome [Jewish] laws. Instead, [we] only [require you to obey] the following instructions,
| ”רוח הקודש ואנחנו מצאנו לנכון שלא להכביד עליכם בחובות מיותרים של שמירת מצוות התורה, אלא רק לדרוש מכם |
29 You should not eat food that people have sacrificed to idols. You should not eat blood from animals, and you should not eat meat from animals that people have killed by strangling them. Also, you should not have sex with someone to whom you are not married. Those things [especially offend Jewish believers. So if] you avoid doing them, you will be doing what is right. That is all.”
| שתימנעו מאכילת מזון שהוקרב לאלילים, מאכילת בשר של בעל־חיים שנחנק, מאכילת בשר עם דם, ושתתרחקו מן הזנות. טוב תעשו אם תשמרו דברים אלה. – שלום לכם.“ |
30 The [four] men whom [they] had chosen went [from Jerusalem] to Antioch [city. When] all the believers [there] had assembled together, [Judas and Silas] gave the letter to them.
| ארבעת הנציגים יצאו מיד לאנטיוכיה, כינסו שם אסיפה כללית של כל המשיחיים ונתנו להם את המכתב. |
31 When the believers there read the letter, they rejoiced, [because its message] encouraged them.
| דברי המכתב שמחו מאוד את כל הקהילה באנטיוכיה. |
32 [Just like Paul and Barnabas were] ([prophets/men who spoke messages from God]), Judas and Silas were also prophets. They spoke for a long time and encouraged the believers [there], and helped them to trust more strongly [in the Lord Jesus].
| יהודה וסילא, שהיו נביאים, דרשו באוזני הקהל דרשה ארוכה וחיזקו את אמונת האחים. |
33 After [Judas and Silas] had stayed in Antioch for some time [and were ready to return to Jerusalem], the believers [there] wished them well, and the believers [prayed that God] would protect [them as they traveled. So the two men] started to go back to the leaders [in Jerusalem] who had asked them to go [to Antioch].
| הם נשארו שם ימים אחדים, ולאחר מכן חזרו לירושלים עם דרישות שלום אל האחים אשר שלחו אותם. |
| פולוס ובר־נבא נשארו באנטיוכיה, ועזרו למטיפים ולמורים המקומיים ללמד את דבר ה׳. |
35 However, Paul and Barnabas continued to stay in Antioch. [While they were there], they, along with many others, were teaching [people] and preaching to them the message about the Lord [Jesus].
36 After some time Paul said to Barnabas, “Let’s go back and visit the fellow believers in every city where we [previously] proclaimed the message about the Lord [Jesus. In that way, we will know] how [well] they are continuing [to believe in the Lord Jesus].”
| כעבור ימים אחדים הציע פולוס לבר־נבא:”הבה נשוב ונבקר את אחינו בכל הערים שבהן בישרנו את דבר ה׳, כדי שנראה כיצד מתקדמים המאמינים החדשים.“ |
37 Barnabas [agreed with Paul, and said that he] wanted to take John, whose other name was Mark, along with them [again].
| בר־נבא הסכים, וביקש לצרף אליהם את יוחנן מרקוס. |
38 However, Paul [told Barnabas that he] thought that it would not be good to take Mark [with them, because] Mark had deserted them when they were previously in Pamphylia [region], and had not continued to work with them.
| אך רעיון זה לא מצא־חן בעיני פולוס, כי יוחנן מרקוס זנח אותם לנפשם בעיר פמפוליה, ולא עזר להם לסיים את שליחותם. |
39 Paul and Barnabas strongly disagreed [with each other about that], so they separated. Barnabas took Mark [along with him and they got] on a ship and went to Cyprus.
| לאחר ויכוח חריף בנושא זה החליטו השניים להיפרד. בר־נבא לקח את מרקוס והפליג איתו לקפריסין, |
40 Paul chose Silas, [who had returned to Antioch, to work with him]. The believers [there] asked the Lord [God] to graciously help [Paul and Silas. Then] the two of them departed [from Antioch].
| ואילו פולוס בחר לקחת איתו את סילא. לאחר שקיבלו את ברכת האחים יצאו השניים בדרכם לסוריה וקילקיה, כדי לעודד את המאמינים שם. |
41 Paul continued traveling [with Silas] through Syria and Cilicia [provinces]. In those places he was helping the congregations to trust strongly [in the Lord Jesus].
