Luke 20
1 And on one of those days, as he was teaching the people in the temple, and preaching, the chief priests and Scribes, with the Elders, came upon him,
| באחד מאותם ימים, כשלימד ישוע את העם בבית־המקדש וסיפר לו את בשורת ה׳, ניגשו אליו הכוהנים, הסופרים והזקנים ושאלו: |
2 and said to him: Tell us, by what authority thou doest these things? And who is it, that gave thee this authority?
| ”באיזו רשות אתה עושה את כל הדברים האלה?“ |
3 Jesus answered, and said to them: I also will ask you a word, and tell ye me.
| ”אענה לשאלתכם בתנאי שתענו לשאלתי“, השיב להם ישוע. |
4 The baptism of John, was it from heaven, or from men?
| ”האם יוחנן המטביל נשלח על־ידי אלוהים או על־ידי בני־אדם?“ |
5 And they reasoned with themselves, and said: If we say, From heaven; he will say to us, And why did ye not believe him?
| הם התייעצו ביניהם:”אם נגיד שאלוהים שלח את יוחנן, ישוע ישאל אותנו מדוע לא האמנו בו. |
6 But if we say, From men; all the people will stone us; for they are persuaded that John was a prophet.
| אבל אם נגיד שאלוהים לא שלח את יוחנן, העם יתנפל עלינו, כי כולם מאמינים שיוחנן היה נביא מאת אלוהים.“ |
7 And they said to him: We do not know, whence it was.
| לבסוף השיבו שאינם יודעים את התשובה. |
8 Jesus said to them: Neither do I tell you, by what authority I do these things.
| ”אם כן, גם אני לא אשיב לשאלתכם“, אמר ישוע. |
9 And he began to utter this similitude to the people: A certain man planted a vineyard, and leased it to cultivators, and went abroad for a long time.
| ישוע פנה אל העם וסיפר להם את המשל הבא:”איש אחד נטע כרם ענבים, השכיר אותו לכורמים זרים ונסע לארץ רחוקה לכמה שנים. |
10 And in time, he sent his servant to the cultivators, that they might give him of the fruits of the vineyard. But the cultivators beat him, and sent him away empty.
| בהגיע מועד הבציר שלח בעל הכרם אחד מאנשיו לאסוף את חלקו ביבול הענבים. אבל הכורמים הכו את השליח ושלחו אותו חזרה לאדוניו בידיים ריקות. |
11 And again he sent another servant; and him also they beat, and treated with rudeness, and sent empty away.
| בעל הכרם שלח שליח אחר, אולם גורלו היה כגורל קודמו; הכורמים הכו אותו, קיללו אותו ושלחוהו בידיים ריקות. |
12 And again he sent the third. And they wounded him, and cast him out.
| בעל הכרם שלח אדם שלישי, אבל גם אותו הם פצעו וגירשו משם. |
13 The lord of the vineyard said: What shall I do? I will send my dear son. Perhaps they will look upon him, and be ashamed.
| ”’מה אעשה?‘שאל את עצמו בעל הכרם.’אולי אם אשלח את בני האהוב הם יפחדו מפניו ויכבדו אותו‘. |
14 But when the cultivators saw him, they reasoned with themselves, and said: This is the heir; come, let us kill him, and the inheritance will be ours.
| אולם כשראו הכורמים את הבן אמרו:’יש לנו כאן הזדמנות: הבן הזה יירש את הכרם לאחר מות אביו, אולם אם נהרוג אותו נזכה אנחנו בכרם!‘ |
15 And they cast him out of the vineyard, and slew him. What therefore will the lord of the vineyard do to them?
| והכורמים גירשו את הבן מהכרם והרגו אותו.”מה לדעתכם יעשה בעל הכרם? |
16 He will come, and destroy those cultivators, and will lease the vineyard to others. And when they heard it, they said: This shall not be.
| אני אומר לכם, הוא יבוא בעצמו, יהרוג את הכורמים וישכיר את הכרם לאחרים.“”חס וחלילה שיעשו כך האנשים!“קראו השומעים. |
17 And he looked upon them, and said: What is that which is written, The stone, which the builders rejected, is become the chief corner stone?
| ישוע נעץ בהם את מבטו ואמר:”מה לדעתכם כוונת הפסוק בתהלים:’אבן מאסו הבונים, הייתה לראש פינה‘?“ |
18 And whoever shall fall upon this stone, will be broken; and on whomsoever it shall fall, it will crush him in pieces.
| ישוע הוסיף:”מי שייפול על האבן הזאת יתנפץ לרסיסים, ומי שתיפול עליו האבן ישחק לאבק.“ |
19 And the chief priests and Scribes sought to lay hands on him, at that time; but they were afraid of the people; for they knew, that he spoke this similitude against them.
| הסופרים וראשי הכוהנים הבינו שהם הכורמים הרשעים במשל ורצו לאסור את ישוע, אבל הם פחדו שמא העם יחולל מהומות. |
20 And they sent to him spies, who feigned themselves righteous men, that they might insnare him in discourse, and deliver him up to a court, and to the authority of the president.
| הסופרים וראשי הכוהנים ציפו להזדמנות מתאימה לאסור את ישוע ולמסור אותו לידי השלטונות. יום אחד שלחו אליו מרגלים בדמות אנשים תמימים, כדי שינסו להכשילו בלשונו. |
21 And they questioned him, and said to him: Teacher, we know that thou speakest and teachest correctly, and hast no respect of persons, but teachest the way of God in truth.
| ”רבי, “פתחו מרגלים אלה,”אנחנו יודעים שאתה איש ישר, ושאיש אינו יכול להשפיע עליך לשקר. אנחנו גם יודעים שאתה באמת מלמד את דבר־אלוהים. |
22 Is it lawful for us to pay head-money to Caesar, or not?
| אמור לנו, האם עלינו לשלם מס לקיסר הרומאי או לא?“ |
23 But he perceived their craftiness, and said: Why tempt ye me?
| ישוע הבין את מזימתם ולכן ענה: |
24 Show me a denarius. Whose is this image and superscription upon it? They said to him, Caesar's.
| ”תנו לי מטבע ואומר לכם. של מי הדמות החקוקה כאן? ושל מי השם החקוק מתחת לדמות?“”של הקיסר“, השיבו. |
25 Jesus said to them: Then, give to Caesar what is Caesar's, and to God what is God's.
| ”אם כן, תנו לקיסר את מה ששייך לו, ותנו לאלוהים את מה ששייך לאלוהים!“ |
26 And they could not catch from him a word of accusation before the people: and they were surprised at his answers, and were silent.
| ניסיונם להכשילו בלשונו לא הצליח. הם התפעלו כל־כך מתשובותיו עד שלא היו מילים בפיהם. |
27 And some of the Sadducees, who say there is no resurrection, came and questioned him,
| חבורה של צדוקים (שאינם מאמינים בתחיית המתים) באה אל ישוע ושאלה: |
28 and said to him: Teacher, Moses wrote to us, that if a man's brother die, who had a wife without children, his surviving brother shall take his wife, and raise up seed to his deceased brother.
| ”רבי, משה רבנו לימד אותנו בתורה שאם אדם נשוי מת ואינו משאיר אחריו ילדים, חייב אחיו להתחתן עם האלמנה, כדי שתוכל ללדת בן שישא את שם המת. |
29 Now, there were seven brothers; and the first took a wife, and died without children.
| במשפחה אחת היו שבעה אחים. האח הבכור התחתן וכעבור זמן קצר מת ולא השאיר אחריו בן. |
30 And the second took her to wife; and he died without children.
| האח השני התחתן עם האלמנה, וגם הוא מת ולא השאיר בן. |
31 And again, the third took her, and in like manner also all the seven; and they died, and left no children.
| כך היה גם עם האח השלישי. בקיצור, כל שבעת האחים התחתנו עם האישה האחת, כולם מתו ולא השאירו אחריהם ילדים. |
32 At last, the woman likewise died.
| לבסוף מתה גם האישה. |
33 In the resurrection, therefore, of which of them will she be the wife, for the seven took her?
| ”רבי, למי תהיה שייכת האישה בתחיית המתים? הלא כל השבעה התחתנו אתה!“ |
34 Jesus said to them: The children of this world take wives, and wives are given to husbands. (aiōn g165)
| ”נשואין הם רק בשביל האנשים בעולם הזה“, השיב להם ישוע. (aiōn g165) |
35 But they who are worthy of that world, and of the resurrection from the dead, do not take wives, nor are wives given to husbands. (aiōn g165)
| ”אלה שיזכו לקום מן המתים ולחיות לנצח בעולם הבא, לא יינשאו. (aiōn g165) |
36 Neither can they die any more; for they are as the angels, and are the children of God, because they are children of the resurrection.
| בעולם הבא הם יהיו כמלאכים ושוב לא יכולים למות. הם גם בני־אלוהים, משום שקמו לתחייה. |
37 But that the dead will arise, even Moses showed; for, at the bush, he maketh mention, while he saith: The Lord, the God of Abraham, the God of Isaac, and the God of Jacob.
| בנוגע לשאלתכם אם יקומו המתים לתחייה, משה רבנו אשרר בתורה את דבר תחיית המתים. כשתיאר משה כיצד נגלה אליו ה׳ בסנה הבוער, הוא קרא לה׳:’אלוהי אברהם, אלוהי יצחק ואלוהי יעקב‘. |
38 Now God is not the God of the dead, but of the living; for they all live to him.
| זה כדי לומר שה׳ הוא אלוהי החיים ולא של המתים, כי בעיני אלוהים האנשים האלה חיים.“ |
39 And some of the Scribes answered, and said to him: Teacher, thou hast spoken well.
| ”יפה ענית, רבי“, שיבחו אותו סופרים אחדים, |
40 And they did not again venture to question him, on any matter.
| ואיש לא העז לשאול אותו שאלות נוספות. |
41 And he said also to them: How do the Scribes say of Messiah, that he is the son of David?
| שאל אותם ישוע שאלה:”מדוע טוענים האנשים שהמשיח הוא בן־דוד? |
42 And David himself said, in the book of Psalms: The Lord said to my Lord, seat thyself at my right hand,
| הלא דוד עצמו אומר בתהלים:’נאם ה׳ לאדני, שב לימיני |
43 until I shall place thy foes under thy feet.
| עד אשית אויביך הדם לרגליך‘. |
44 If David, therefore, called him, My Lord; how is he his son?
| כיצד יכול המשיח להיות בנו של דוד וגם אדוניו?“ |
45 And while all the people heard, he said to his disciples:
| בעוד כל העם מקשיב לו פנה ישוע אל תלמידיו ואמר: |
46 Beware of the Scribes, who choose to walk in long robes, and love a salutation in the streets, and the chief seats in the synagogues, and the chief couches at suppers:
| ”היזהרו מהסופרים שאוהבים ללבוש גלימות ולהיראות לפני האנשים בשווקים, כדי שכולם ייתנו להם כבוד. הם אוהבים לשבת במושבות הנכבדים בבית־הכנסת ובסעודות וחגיגות. |
47 who eat up the houses of widows, under pretence that they prolong their prayers. They will receive a greater condemnation.
| הם מעמידים פני צדיקים תמימים, ומתפללים בציבור תפילות ארוכות כדי לעשות רושם, אבל באותה עת הם מרמים את האלמנות ומגרשים אותן מבתיהן. משום כך אלוהים ישפוט אותם בחומרה רבה מאוד.“ |
