Psalms 69
1 To the Chief Musician. On "The Lilies." David’s. Save me, O God, For waters have entered as far as the life;
| למנצח על-שושנים לדוד ב הושיעני אלהים-- כי באו מים עד-נפש |
2 I have sunk in deep swamp, Where there is no place to stand, I have come into abysses of waters, Where a flood hath overflowed me;
| טבעתי ביון מצולה-- ואין מעמד באתי במעמקי-מים ושבלת שטפתני |
3 I am weary with mine outcry, Parched is my throat, —Mine eyes have become dim, through waiting for my God.
| יגעתי בקראי נחר גרוני כלו עיני--מיחל לאלהי |
4 More than the hairs of my head, Are they who hate me without cause, —Firmer than my bones, Are they who are my foes for false cause, —What I had not plundered, then, had I to restore.
| רבו משערות ראשי-- שנאי חנם עצמו מצמיתי איבי שקר-- אשר לא-גזלתי אז אשיב |
5 O God, thou, hast known my folly, And, my wrong-doings, from thee, have not been hid.
| אלהים--אתה ידעת לאולתי ואשמותי ממך לא-נכחדו |
6 Let them not be ashamed, through me, Who have waited for thee, O My Lord, Yahweh of hosts, —Let them not be confounded, through me, Who are seeking thee, O God of Israel!
| אל-יבשו בי קויך-- אדני יהוה צבאות אל-יכלמו בי מבקשיך-- אלהי ישראל |
7 Because, for thy sake, have I borne reproach, Confusion hath covered my face;
| כי-עליך נשאתי חרפה כסתה כלמה פני |
8 One estranged, have I become, to my own brethren, Yea, an alien, to the sons of my own mother;
| מוזר הייתי לאחי ונכרי לבני אמי |
9 Because, zeal for thy house, hath eaten me up, And, the reproaches of them who have reproached thee, have fallen upon me.
| כי-קנאת ביתך אכלתני וחרפות חורפיך נפלו עלי |
10 When I have humbled my soul with fasting, Then hath it turned to my reproach;
| ואבכה בצום נפשי ותהי לחרפות לי |
11 When I have made my clothing of sackcloth, Then have I served them for a by-word;
| ואתנה לבושי שק ואהי להם למשל |
12 They who sit in the gate talk against me, —And [against me are] the songs of them who imbibe strong drink.
| ישיחו בי ישבי שער ונגינות שותי שכר |
13 But, as for me, my prayer shall be unto thee, O Yahweh, in a time of acceptance, O God, in the abounding of thy lovingkindness, answer me with thy saving faithfulness.
| ואני תפלתי-לך יהוה עת רצון-- אלהים ברב-חסדך ענני באמת ישעך |
14 Rescue me out of the mire, lest I sink, Let me be rescued, From my haters, and, From abysses of waters:
| הצילני מטיט ואל-אטבעה אנצלה משנאי וממעמקי מים |
15 Let not a flood of waters overflow me, And let not the depth swallow me up, Neither let the well close, over me, her mouth.
| אל-תשטפני שבלת מים-- ואל-תבלעני מצולה ואל-תאטר-עלי באר פיה |
16 Answer me, O Yahweh, for good is thy lovingkindness, According to the abounding of thy compassions, turn thou towards me:
| ענני יהוה כי-טוב חסדך כרב רחמיך פנה אלי |
17 Then do not hide thy face from thy servant, Because I am in distress, haste thou—answer me!
| ואל-תסתר פניך מעבדך כי-צר-לי מהר ענני |
18 Oh draw near unto my soul—redeem it, Because of mine enemies, ransom me.
| קרבה אל-נפשי גאלה למען איבי פדני |
19 Thou, knowest my reproach, and my shame, and my confusion, Before thee, are all mine adversaries.
| אתה ידעת--חרפתי ובשתי וכלמתי נגדך כל-צוררי |
20 Reproach hath broken my heart, and I am weak, —Though I waited for one to pity me, yet there was none, And for comforters, yet I found not any.
| חרפה שברה לבי-- ואנושה ואקוה לנוד ואין ולמנחמים ולא מצאתי |
21 But they put in my food—poison! And, for my thirst, they gave for my drink—vinegar!
| ויתנו בברותי ראש ולצמאי ישקוני חמץ |
22 Let their table, before them, become a snare, And unto their friends, a lure;
| יהי-שלחנם לפניהם לפח ולשלומים למוקש |
23 Let their eyes become too dim to see, And, their loins, continually cause thou to shake;
| תחשכנה עיניהם מראות ומתניהם תמיד המעד |
24 Pour out over them thine indignation, And let, the glow of thine anger, overtake them:
| שפך-עליהם זעמך וחרון אפך ישיגם |
25 Let their encampment become desolate, In their tents, be there none to dwell:
| תהי-טירתם נשמה באהליהם אל-יהי ישב |
26 For, whom, thou thyself, hadst smitten, they pursued, And, unto the pain of thy wounded ones, they must needs add.
| כי-אתה אשר-הכית רדפו ואל-מכאוב חלליך יספרו |
27 Lay punishment on their iniquity, And let them not enter into thy righteousness;
| תנה-עון על-עונם ואל-יבאו בצדקתך |
28 Let them be blotted out of the book of life, And, with the righteous, let them not be enrolled.
| ימחו מספר חיים ועם צדיקים אל-יכתבו |
29 I, then, am humbled and in pain, Thy salvation, O God, may it set me on high.
| ואני עני וכואב ישועתך אלהים תשגבני |
30 I will praise the Name of God with a song, And will magnify him with thanksgiving;
| אהללה שם-אלהים בשיר ואגדלנו בתודה |
31 So shall it be more pleasing to Yahweh than a bullock of the herd, Showing horn [and] divided hoof.
| ותיטב ליהוה משור פר מקרן מפריס |
32 The humbled have seen—they rejoice! Ye seekers of God, let your heart, then, revive;
| ראו ענוים ישמחו דרשי אלהים ויחי לבבכם |
33 For, a Hearkener to the needy, is Yahweh, And, his prisoners, hath he not despised.
| כי-שמע אל-אביונים יהוה ואת-אסיריו לא בזה |
34 Let the heavens and the earth, praise him, The seas, and everything that creepeth therein.
| יהללוהו שמים וארץ ימים וכל-רמש בם |
35 For, God, will save Zion, And build the cities of Judah, So shall men dwell there, and possess it:
| כי אלהים יושיע ציון ויבנה ערי יהודה וישבו שם וירשוה |
36 Yea, the seed of his servants, shall inherit it, And, the lovers of his Name, shall settle down therein.
| וזרע עבדיו ינחלוה ואהבי שמו ישכנו-בה |
