Psalms 44
1 To the Chief Musician. For the Sons of Korah. An Instructive Psalm. O God! with our own ears, have we heard, Our fathers, have recounted to us, —The work thou didst work, In their day, In the days of aforetime:
| למנצח לבני קרח משכיל אלהים באזנינו שמענו אבותינו ספרו לנו פעל פעלת בימיהם בימי קדם׃ |
2 Thou thyself, with thine own hand—Didst dispossess, nations, and didst plant them, Didst break peoples in pieces, and didst spread them out:
| אתה ידך גוים הורשת ותטעם תרע לאמים ותשלחם׃ |
3 For, not by their own sword, gat they possession of the land, Nor did, their own arm, win victory for them, —But thine own right hand, and thine own arm, and the light of thy face, Because thou hadst accepted them.
| כי לא בחרבם ירשו ארץ וזרועם לא הושיעה למו כי ימינך וזרועך ואור פניך כי רציתם׃ |
4 Thou thyself, art my king, O God, Command thou the victories of Jacob.
| אתה הוא מלכי אלהים צוה ישועות יעקב׃ |
5 By thee, will we thrust at, our adversaries, In thy Name, will we tread down our assailants;
| בך צרינו ננגח בשמך נבוס קמינו׃ |
6 For, not in my bow, will I trust, Nor shall, my sword, give me victory;
| כי לא בקשתי אבטח וחרבי לא תושיעני׃ |
7 For thou hast saved us from our adversaries, And, them who hated us, hast thou put to shame.
| כי הושעתנו מצרינו ומשנאינו הבישות׃ |
8 In God, have we boasted all the day, And, thy Name—unto times age-abiding, will we praise. (Selah)
| באלהים הללנו כל היום ושמך לעולם נודה סלה׃ |
9 But nay thou hast rejected, and confounded us, And wilt not go forth with our hosts;
| אף זנחת ותכלימנו ולא תצא בצבאותינו׃ |
10 Thou sufferest us to turn back from the adversary, And, they who hate us, have plundered at will:
| תשיבנו אחור מני צר ומשנאינו שסו למו׃ |
11 Thou dost give us up like sheep to be devoured, And, amongst the nations, hast thou scattered us.
| תתננו כצאן מאכל ובגוים זריתנו׃ |
12 Thou dost sell thy people for, no-value, And hast not made increase by their price.
| תמכר עמך בלא הון ולא רבית במחיריהם׃ |
13 Thou dost make us, A reproach to our neighbours, A mockery and a derision to them who are round about us:
| תשימנו חרפה לשכנינו לעג וקלס לסביבותינו׃ |
14 Thou dost make us, A by-word among the nations, —A shaking of the head among the peoples.
| תשימנו משל בגוים מנוד ראש בל אמים׃ |
15 All the day, is my confusion before me, And, the shame of my face, hath covered me:
| כל היום כלמתי נגדי ובשת פני כסתני׃ |
16 At the voice of him who reproacheth and revileth, At the face of the foe and avenger.
| מקול מחרף ומגדף מפני אויב ומתנקם׃ |
17 All this, hath come upon us, Yet had we not forgotten thee, Neither had we dealt falsely with thy covenant;
| כל זאת באתנו ולא שכחנוך ולא שקרנו בבריתך׃ |
18 Our heart had not drawn back, Nor had our goings swerved from thy path;
| לא נסוג אחור לבנו ותט אשרינו מני ארחך׃ |
19 That thou shouldst have crushed us down in the place of wild dogs, And covered us over with a deadly shadow.
| כי דכיתנו במקום תנים ותכס עלינו בצלמות׃ |
20 If we had forgotten the Name of our God, And had spread forth our hands unto the GOD of the foreigner,
| אם שכחנו שם אלהינו ונפרש כפינו לאל זר׃ |
21 Would not, God, have searched into this, Seeing that, he, knoweth the secrets of the heart?
| הלא אלהים יחקר זאת כי הוא ידע תעלמות לב׃ |
22 Surely, for thy sake, have we been slain all the day, We have been accounted as sheep for slaughter.
| כי עליך הרגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה׃ |
23 Awake thou! wherefore shouldst thou sleep, O Lord? Bestir thee! do not reject us altogether!
| עורה למה תישן אדני הקיצה אל תזנח לנצח׃ |
24 Wherefore shouldst thou hide, thy face? Shouldst forget our humiliation and our oppression?
| למה פניך תסתיר תשכח ענינו ולחצנו׃ |
25 For our soul, sinketh down to the dust, Our body, cleaveth to the earth.
| כי שחה לעפר נפשנו דבקה לארץ בטננו׃ |
26 Arise to our help, And ransom us, because of thine own lovingkindness.
| קומה עזרתה לנו ופדנו למען חסדך׃ |
