Psalms 137

1 By the rivers of Babylon, there, we sat down, yea we wept—when we remembered Zion:

על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון׃

2 Upon the willows—in the midst thereof, hanged we our lyres:

על ערבים בתוכה תלינו כנרותינו׃

3 For, there, our captors asked of us words of song, and our plunderers—gladness, —Sing us of the songs of Zion!

כי שם שאלונו שובינו דברי שיר ותוללינו שמחה שירו לנו משיר ציון׃

4 How shall we sing the song of Yahweh, on a foreign soil?

איך נשיר את שיר יהוה על אדמת נכר׃

5 If I forget thee, O Jerusalem, Let my right-hand forget:

אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני׃

6 Let my tongue cleave to the roof of my mouth, if I do not remember thee! if I do not lift up Jerusalem above the head of mine own gladness.

תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלם על ראש שמחתי׃

7 Remember, O Yahweh, against the sons of Edom, the day of Jerusalem, —how they continued to say—Overthrow! Overthrow! unto the foundation within it.

זכר יהוה לבני אדום את יום ירושלם האמרים ערו ערו עד היסוד בה׃

8 O ruined daughter of Babylon, —how happy the man who shall repay thee thy dealing, wherewith thou didst deal with us!

בת בבל השדודה אשרי שישלם לך את גמולך שגמלת לנו׃

9 How happy the man who shall snatch away and dash thy children against the crag.

אשרי שיאחז ונפץ את עלליך אל הסלע׃