Psalms 102
1 A Prayer for the Humbled One when he is about to faint, and, before Yahweh, poureth out his grief. O Yahweh, hear thou my prayer, and let, my cry for help, unto thee, enter in.
| תפלה לעני כי-יעטף-- ולפני יהוה ישפך שיחו ב יהוה שמעה תפלתי ושועתי אליך תבוא |
2 Do not hide thy face from me, In the day when I am in distress, —Bend down unto me thine ear, In the day when I call, speedily answer me.
| אל-תסתר פניך ממני-- ביום צר-לי הטה-אלי אזנך ביום אקרא מהר ענני |
3 For, consumed in smoke, are my days, And, my bones, like a burning mass, are scorched through;
| כי-כלו בעשן ימי ועצמותי כמוקד נחרו |
4 Smitten like herbage, so is my heart dried up, For I have forgotten to eat my food.
| הוכה-כעשב ויבש לבי כי-שכחתי מאכל לחמי |
5 At the noise of my groaning, my bone, hath cleaved, to my flesh:
| מקול אנחתי-- דבקה עצמי לבשרי |
6 I am like the pelican of the desert, I have become as an owl among ruins.
| דמיתי לקאת מדבר הייתי ככוס חרבות |
7 I have watched and am become, Like a bird sitting alone upon a housetop.
| שקדתי ואהיה-- כצפור בודד על-גג |
8 All the day, have mine enemies, reproached me, And, they who are mad against me, by me, have sworn.
| כל-היום חרפוני אויבי מהוללי בי נשבעו |
9 For, ashes—like bread, have I eaten, And, my drink—with my tears, have I mingled;
| כי-אפר כלחם אכלתי ושקוי בבכי מסכתי |
10 Because of thine indignation and thy wrath, For thou hast lifted me up, and cast me down.
| מפני-זעמך וקצפך-- כי נשאתני ותשליכני |
11 My days, are like a shadow extended, And, I, as green herbage, do wither.
| ימי כצל נטוי ואני כעשב איבש |
12 But, thou, O Yahweh, age-abidingly wilt remain, And the memorial of thee, to generation after generation.
| ואתה יהוה לעולם תשב וזכרך לדר ודר |
13 Thou, wilt arise, wilt have compassion upon Zion, Surely it is time to favour her, Surely the time appointed, hath come;
| אתה תקום תרחם ציון כי-עת לחננה כי-בא מועד |
14 Seeing that thy servants, take pleasure, in her stones, And, her dust, they favour:
| כי-רצו עבדיך את-אבניה ואת-עפרה יחננו |
15 That the nations may revere thy Name, O Yahweh, And all the kings of the earth, thy glory.
| וייראו גוים את-שם יהוה וכל-מלכי הארץ את-כבודך |
16 When Yahweh, hath built up, Zion, Hath appeared in his glory;
| כי-בנה יהוה ציון-- נראה בכבודו |
17 Hath turned towards the prayer of the destitute, And not despised their prayer,
| פנה אל-תפלת הערער ולא-בזה את-תפלתם |
18 This, shall be written, for a later generation, And, a people to be created, will give praise unto Yah: —
| תכתב זאת לדור אחרון ועם נברא יהלל-יה |
19 That he looked down, out of his holy height, Yahweh, from the heavens unto the earth, directed his gaze; —
| כי-השקיף ממרום קדשו יהוה משמים אל-ארץ הביט |
20 To hear the groaning of the prisoner, To set free, them who were appointed to death.
| לשמע אנקת אסיר לפתח בני תמותה |
21 To the end the Name of Yahweh, might be celebrated in Zion, And his praise in Jerusalem:
| לספר בציון שם יהוה ותהלתו בירושלם |
22 When the peoples, gather themselves together, And the kingdoms, to serve Yahweh.
| בהקבץ עמים יחדו וממלכות לעבד את-יהוה |
23 He hath prostrated, in the way, my strength, —He hath shortened my days.
| ענה בדרך כחו (כחי) קצר ימי |
24 I said, O my GOD, do not remove me in the midst of my days, Throughout the generation of generations, are thy years;
| אמר--אלי אל תעלני בחצי ימי בדור דורים שנותיך |
25 Of old—the earth, thou didst found, And, the work of thy hands, are the heavens;
| לפנים הארץ יסדת ומעשה ידיך שמים |
26 They, shall perish, But, thou, wilt abide; And, they all, like a garment, shall fall in pieces, As a vesture, wilt thou change them and they shall vanish;
| המה יאבדו-- ואתה תעמד וכלם כבגד יבלו כלבוש תחליפם ויחלפו |
27 But, thou, art, the same, —And, thy years, shall have no end:
| ואתה-הוא ושנותיך לא יתמו |
28 The children of thy servants, shall continue, —And, their seed, before thee, be established.
| בני-עבדיך ישכונו וזרעם לפניך יכון |
