Proverbs 24
1 Be not thou envious of wicked men, neither crave to be with them;
| אל תקנא באנשי רעה ואל תתאו להיות אתם׃ |
2 For, violence, their heart muttereth, and, mischief, their lips do speak.
| כי שד יהגה לבם ועמל שפתיהם תדברנה׃ |
3 In wisdom, is a house builded, and, in understanding, is it established;
| בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן׃ |
4 And, in knowledge, chambers are filled, with all acquisitions, costly and fair.
| ובדעת חדרים ימלאו כל הון יקר ונעים׃ |
5 A wise man, is mighty, and, a man of knowledge, becometh alert in vigour.
| גבר חכם בעוז ואיש דעת מאמץ כח׃ |
6 Surely, with concerted measures, shalt thou make for thyself war, and, success, lieth in the greatness of the counsellor.
| כי בתחבלות תעשה לך מלחמה ותשועה ברב יועץ׃ |
7 Unattainable to a foolish man, are the dictates of wisdom, in the gate, he openeth not his mouth.
| ראמות לאויל חכמות בשער לא יפתח פיהו׃ |
8 He that deviseth to do mischief, him, shall men call, a master of plots.
| מחשב להרע לו בעל מזמות יקראו׃ |
9 The purpose of folly, is sin, and, an abomination to mankind, is a buffoon.
| זמת אולת חטאת ותועבת לאדם לץ׃ |
10 Thou hast been slothful in the day of straitness, Strait, is thy strength.
| התרפית ביום צרה צר כחכה׃ |
11 Deliver thou such as are being led forth to death, and, them who are tottering to slaughter, oh that thou wouldst hold back!
| הצל לקחים למות ומטים להרג אם תחשוך׃ |
12 Though thou say, Lo! we knew not this, Shall not, he that proveth hearts, himself, discern? And, he that formeth thy soul, himself, know? and bring back to a son of earth according to his deed?
| כי תאמר הן לא ידענו זה הלא תכן לבות הוא יבין ונצר נפשך הוא ידע והשיב לאדם כפעלו׃ |
13 My son, eat thou honey, because it is good, —and droppings from the comb [because they are] sweet to thy palate:
| אכל בני דבש כי טוב ונפת מתוק על חכך׃ |
14 Thus, take knowledge of wisdom, for thine own soul; If thou find it, then there is a future, and, thine expectation, shall not be cut off.
| כן דעה חכמה לנפשך אם מצאת ויש אחרית ותקותך לא תכרת׃ |
15 Do not lie in wait, thou lawless man, against the home of the righteous, —neither destroy thou his place of rest;
| אל תארב רשע לנוה צדיק אל תשדד רבצו׃ |
16 For, seven times, may the righteous fall and yet arise, but, lawless men, shall stumble into calamity.
| כי שבע יפול צדיק וקם ורשעים יכשלו ברעה׃ |
17 When thine enemy falleth, do not thou rejoice, and, when he stumbleth, let not thy heart exult:
| בנפל אויביך אל תשמח ובכשלו אל יגל לבך׃ |
18 Lest Yahweh see it, and it be wicked in his eyes, and he turn away from him his anger.
| פן יראה יהוה ורע בעיניו והשיב מעליו אפו׃ |
19 Burn not with vexation against evil doers, be not envious of lawless men;
| אל תתחר במרעים אל תקנא ברשעים׃ |
20 For there shall be no future for the wicked, The lamp of the lawless, shall go out.
| כי לא תהיה אחרית לרע נר רשעים ידעך׃ |
21 Revere thou Yahweh, my son, and the king, and, with the fickle, have thou no fellowship;
| ירא את יהוה בני ומלך עם שונים אל תתערב׃ |
22 For, suddenly, shall arise their calamity; and, the misfortune of their years, who knoweth?
| כי פתאם יקום אידם ופיד שניהם מי יודע׃ |
23 These things also, concern the wise, To take note of faces in judgment, is not good.
| גם אלה לחכמים הכר פנים במשפט בל טוב׃ |
24 He that saith to the lawless man, Righteous, thou art, peoples shall denounce him, populations shall curse him;
| אמר לרשע צדיק אתה יקבהו עמים יזעמוהו לאמים׃ |
25 But, to reprovers, one should be pleasant, and, upon them, should come an excellent blessing:
| ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב׃ |
26 Lips, should one kiss with one who answereth in right words.
| שפתים ישק משיב דברים נכחים׃ |
27 Prepare, in the open, thy work, and make ready, in the field, for thyself, Afterwards, shalt thou build thy house.
| הכן בחוץ מלאכתך ועתדה בשדה לך אחר ובנית ביתך׃ |
28 Do not become a needless witness against thy neighbour, so mightest thou open too wide thy lips:
| אל תהי עד חנם ברעך והפתית בשפתיך׃ |
29 Do not say—According to what he hath done to me, so, will I do to him, I will repay every one according to his work.
| אל תאמר כאשר עשה לי כן אעשה לו אשיב לאיש כפעלו׃ |
30 By the field of the sluggard, I passed, and by the vineyard of a man lacking sense;
| על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב׃ |
31 And lo! there had come up all over it—thorns, there had covered the face thereof—thistles, and, the stone fence thereof, had been thrown down.
| והנה עלה כלו קמשנים כסו פניו חרלים וגדר אבניו נהרסה׃ |
32 So I observed it, for myself, I applied my heart, I looked—I accepted correction:
| ואחזה אנכי אשית לבי ראיתי לקחתי מוסר׃ |
33 A little sleep, a little slumber, a little folding of the hands to rest:
| מעט שנות מעט תנומות מעט חבק ידים לשכב׃ |
34 So shall come in, as a highwayman, thy poverty, and, thy want, as one armed with a shield.
| ובא מתהלך רישך ומחסריך כאיש מגן׃ |
