Numbers 25
1 And Israel remained among the acacias, —and the people began to go away unchastely unto the daughters of Moab;
| וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות אל בנות מואב |
2 who invited the people unto the sacrifices of their gods, —so the people did eat, and did bow themselves down unto their gods.
| ותקראן לעם לזבחי אלהיהן ויאכל העם וישתחוו לאלהיהן |
3 Thus Israel let himself be bound unto Baal-peor, and the anger of Yahweh kindled upon Israel.
| ויצמד ישראל לבעל פעור ויחר אף יהוה בישראל |
4 And Yahweh said unto Moses—Take all the heads of the people, and crucify them unto Yahweh. in the face of the sun, —that the heat of the anger of Yahweh may turn away from Israel.
| ויאמר יהוה אל משה קח את כל ראשי העם והוקע אותם ליהוה נגד השמש וישב חרון אף יהוה מישראל |
5 And Moses said unto the judges of Israel, —Slay ye each one his men, who have let themselves he bound unto Baal-peor.
| ויאמר משה אל שפטי ישראל הרגו איש אנשיו הנצמדים לבעל פעור |
6 And lo! a man of the sons of Israel coming in, who brought near unto his brethren a Midianite woman, before the eyes of Moses, and before the eyes of all the assembly of the sons of Israel, when they were weeping at the entrance of the tent of meeting.
| והנה איש מבני ישראל בא ויקרב אל אחיו את המדינית לעיני משה ולעיני כל עדת בני ישראל והמה בכים פתח אהל מועד |
7 And Phinehas son of Eleazar, son of Aaron the priest saw it, so he rose up out of the midst of the assembly, and took a spear in his hand;
| וירא פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן ויקם מתוך העדה ויקח רמח בידו |
8 and went in after the man of Israel into the pleasure-tent, and thrust both of them through, the man of Israel and the woman, in her parts of shame, —so the plague was restrained from against the sons of Israel.
| ויבא אחר איש ישראל אל הקבה וידקר את שניהם--את איש ישראל ואת האשה אל קבתה ותעצר המגפה מעל בני ישראל |
9 Then was it found that they who had died by the plague were four and twenty thousand.
| ויהיו המתים במגפה--ארבעה ועשרים אלף |
10 Then spake Yahweh unto Moses saying:
| וידבר יהוה אל משה לאמר |
11 Phinehas son of Eleazar son of Aaron the priest, hath turned back my wrath from against the sons of Israel, in that he was jealous with my jealousy, in their midst, so that I made not an end of the sons of Israel. in my jealousy.
| פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי |
12 Wherefore say, —Behold me! giving unto him my covenant of peace;
| לכן אמר הנני נתן לו את בריתי שלום |
13 so shall it prove to be unto him and unto his seed after him, the covenant of our age-abiding priesthood, because he was jealous for his God, and did put a propitiatory-covering over the sons of Israel.
| והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם--תחת אשר קנא לאלהיו ויכפר על בני ישראל |
14 Now, the name of the man of Israel that was smitten, who was smitten with the Midianitish woman, was Zimri son of Salu, —prince of an ancestral house of the Simeonites;
| ושם איש ישראל המכה אשר הכה את המדינית--זמרי בן סלוא נשיא בית אב לשמעני |
15 and, the name of the woman who was smitten, the Midianitess, was Cozbi, daughter of Zur, —the head of his kindred, of an ancestral house in Midian, was he.
| ושם האשה המכה המדינית כזבי בת צור ראש אמות בית אב במדין הוא |
16 And Yahweh spake unto Moses saying:
| וידבר יהוה אל משה לאמר |
17 Besiege the Midianites, —and ye shall smite them:
| צרור את המדינים והכיתם אותם |
18 for, besiegers, were they unto you, with their wiles wherewith they beguiled you, over the matter of Peor, —and over he matter of Cozbi, daughter of a prince of Midian, their sister, who was smitten in the day of the plague, over the matter of Peor.
| כי צררים הם לכם בנכליהם אשר נכלו לכם על דבר פעור ועל דבר כזבי בת נשיא מדין אחתם המכה ביום המגפה על דבר פעור |
