Matthew 14
1 In that season, heard Herod the tetrarch, the fame of Jesus:
| כאשר שמע הורדוס (שר הרובע של המדינה) על ישוע, |
2 and he said unto his servants—This, is John the Immerser, —he hath arisen from the dead, for this cause, are the powers working mightily within him.
| אמר לאנשיו:”אין ספק שהאיש הזה הוא יוחנן המטביל! יוחנן קם לתחייה, ולכן הוא מסוגל לחולל את כל הנסים האלה.“ |
3 For, Herod, seizing John, had bound him, and, in prison, put him away, —because of Herodias, the wife of Philip his brother;
| הורדוס אמר דברים אלה משום שזמן מה קודם לכן אסר את יוחנן וכבל אותו בכלא, על־פי דרישת אשתו הורודיה שהייתה בעבר אשת אחיו פיליפוס, |
4 for John had been saying to him, It is not allowed thee, to have her.
| משום שיוחנן אמר להורדוס שאסור לו להתחתן אתה. |
5 And desiring, to kill, him, he feared the multitude, because, as a prophet, they held him.
| הורדוס רצה להרוג את יוחנן, אולם פחד ממהומות ומרידות, כי העם חשב את יוחנן לנביא. |
6 But, a birthday feast of Herod taking place, the daughter of Herodias danced in the midst, and pleased Herod;
| אולם במסיבת יום הולדתו של הורדוס רקדה לפניו בת הורודיה ריקוד שמצא־חן בעיניו מאוד, |
7 wherefore, with an oath, he promised to give her, whatsoever she should ask for herself;
| והוא הבטיח בשבועה לתת לה כל מה שתרצה. |
8 and, she, being led on by her mother, —Give me (saith she) here, upon a charger, the head of John the Immerser.
| לפי דרישת אמה ביקשה הנערה שיביאו לפניה על מגש את ראשו של יוחנן המטביל. |
9 And the king, though grieved, yet, because of the oaths and the guests, ordered it to be given;
| המלך הצטער, אולם לא רצה להפר את שבועתו, ולא רצה לאבד את יוקרתו בעיני אורחיו. משום כך נתן הורדוס את ההוראות הדרושות, |
10 and sent and beheaded John in the prison.
| וראשו של יוחנן נכרת בבית הסוהר |
11 And his head was brought upon a charger, and given unto the maiden, and she brought it to her mother.
| והובא על מגש לבתה של הורודיה, אשר נתנה אותו לאמה. |
12 And his disciples, going near, bare away the corpse, and buried him, and came and brought tidings unto Jesus.
| תלמידי יוחנן באו וביקשו את גופתו, ולאחר שקברו אותו הלכו לישוע וסיפרו לו מה שקרה. |
13 And Jesus, hearing it, retired from thence in a boat, into a desert place, apart, —and the multitudes, hearing of it, followed him on foot from the cities.
| כששמע ישוע מה שקרה, הפליג לבדו בסירה למקום מבודד, אולם ההמונים גילו אותו, ולכן עזבו את כפריהם והלכו אחריו לאורך חוף הים. |
14 And, coming forth, he saw a great multitude, —and was moved with compassion over them, and cured their sick.
| ישוע ירד מהסירה, וכשראה את האנשים הרבים שחיכו לו, ריחם עליהם וריפא את החולים שביניהם. |
15 And, evening, arriving, the disciples came unto him, saying—The place is, a desert, and, the hour, hath already passed, —dismiss the multitudes, that they may go away into the villages, and buy themselves food.
| לפנות ערב ניגשו אליו תלמידיו ואמרו:”אמור לכל האנשים האלה שילכו לקנות אוכל בכפרים שבאזור, כי השעה מאוחרת ובמקום השומם הזה אין מה לאכול.“ |
16 But, Jesus, said unto them, No need, have they to go away, —give, ye, them to eat.
| אולם ישוע השיב להם:”אין צורך. אתם תאכילו אותם.“ |
17 But, they, say unto him—We have nothing here, save five loaves and two fishes.
| ”מה?“קראו התלמידים בתמיהה.”יש לנו רק חמש ככרות לחם ושני דגים.“ |
18 But, he, said—Bring, them, to me, here.
| ”הביאו אותם לכאן“, הורה ישוע. |
19 And, giving orders that the multitudes should recline upon the grass, —taking the five loaves and the two fishes, —looking up into the heaven, he blessed; and, breaking, gave, the disciples, the loaves, and the disciples unto the multitude.
| הוא ציווה על האנשים לשבת על הדשא, לאחר מכן לקח את חמש ככרות הלחם ואת שני הדגים, הביט לשמים, ביקש מאלוהים שיברך את האוכל, פרס את הלחם ונתן לתלמידיו שיחלקו לעם. |
20 And they did all eat, and were filled, —and they took up the remainder of the broken pieces, twelve baskets, full.
| כולם אכלו עד ששבעו, וכשאספו לבסוף את הפירורים שנשארו, מילאו שנים־עשר סלים. |
21 And, they who did eat, were about five thousand, men, besides women and children.
| באותו ערב היו שם כחמשת־אלפים גברים מלבד הנשים והילדים! |
22 And [straightway] constrained he the disciples to enter into a boat, and be going before him unto the other side, while he dismissed the multitudes.
| לאחר מכן אמר ישוע לתלמידיו להיכנס לסירה ולחצות את הים, בעוד שהוא עצמו נשאר להיפרד מהקהל ולפזר אותם הביתה. |
23 And, dismissing the multitudes, he went up into the mountain, apart, to pray, —and when, evening, came, alone, was he, there.
| לאחר ששלח ישוע את האנשים עלה על גבעה להתפלל. עם רדת הלילה, כשהתלמידים היו בסירה וישוע היה לבדו על החוף, פרצה סערה עזה והתלמידים נאבקו נגד הרוח החזקה והגלים הגבוהים. |
24 Now, the boat, still many furlongs from the land, was holding off, being distressed by the waves, —for, the wind, was, contrary.
25 And, in the fourth watch of the night, he came unto them, walking upon the sea.
| בערך בשעה ארבע לפנות בוקר בא ישוע לקראתם, כשהוא פוסע על־פני המים. |
26 And, the disciples, seeing him, upon the lake walking, were troubled, —saying—It is, a ghost; and, by reason of their fear, they cried out.
| התלמידים המבוהלים צעקו מפחד, כי חשבו שהוא רוח רפאים. |
27 And, straightway, Jesus spake unto them, saying—Take courage! it is, I,—be not afraid.
| ישוע דיבר אליהם מיד והרגיע אותם:”אל תפחדו, זה אני!“ |
28 And, making answer, Peter said unto him, —Lord! if it is, thou, bid me come unto thee, upon the waters.
| ”אדון, אם זה באמת אתה, “קרא אליו שמעון פטרוס,”צווה עלי ללכת לקראתך על־פני המים!“ |
29 And, he, said—Come! And, descending from the boat, Peter walked upon the waters, and came unto Jesus.
| ”בסדר“, ענה ישוע.”בוא!“ופטרוס ירד מן הסירה והחל ללכת על־פני המים לקראת ישוע. |
30 But, seeing the wind, he was affrighted, and, beginning to sink, cried out, saying—Lord! save me!
| אולם כשהביט פטרוס בגלים הגבוהים שסבבוהו נבהל והחל לטבוע.”הצל אותי, אדון!“צעק פטרוס. |
31 And, straightway, Jesus, stretching forth his hand, laid hold upon him and saith unto him—O little-of-faith! why didst thou doubt?
| מיד הושיט ישוע את ידו וחילץ את פטרוס.”חסר־אמונה אתה!“הוכיח אותו ישוע.”מדוע פקפקת?“ |
32 And, when they came up into the boat, the wind abated.
| כשעלו ישוע ופטרוס לסירה פסקה הרוח. |
33 And, they in the boat, bowed down to him, saying—Truly, God’s Son, thou art!
| התלמידים האחרים ישבו שם המומים ונדהמים.”אתה באמת בן האלוהים!“קראו. |
34 And, going across, they came up the land, into Gennesaret.
| הם המשיכו בדרכם ועגנו בחוף גניסרת. |
35 And, recognizing him, the men of that place, sent out into all that region, and they brought unto him all who were sick;
| אנשי המקום הכירו אותו מיד, והפיצו את דבר בואו בכל האזור. תוך זמן קצר הובאו אליו חולים רבים כדי שירפא אותם. |
36 and were beseeching [him], that they might, only, touch the border of his mantle, and, as many as touched, were made quite well.
| החולים ביקשו מישוע שירשה להם רק לגעת בכנף בגדו, וכל מי שנגע בו נרפא. |
