Lamentations 5
1 Remember, O Yahweh, what hath befallen us, Look around, and see our reproach:
| זכר יהוה מה היה לנו הביט (הביטה) וראה את חרפתנו |
2 Our inheritance, turned over to foreigners, our houses, to aliens.
| נחלתנו נהפכה לזרים בתינו לנכרים |
3 Orphans, have we become, and fatherless, our mothers, are widows indeed.
| יתומים היינו אין (ואין) אב אמתינו כאלמנות |
4 Our water—for silver, have we drunk, our wood—for a price, cometh in.
| מימינו בכסף שתינו עצינו במחיר יבאו |
5 Upon our necks, are our pursuers, We labour, and there is allowed us no rest.
| על צוארנו נרדפנו יגענו לא (ולא) הונח לנו |
6 To Egypt, have we stretched out our hand, to Assyria, to be satisfied with bread.
| מצרים נתנו יד אשור לשבע לחם |
7 Our fathers, sinned, and are not, and, we, their iniquities, have borne.
| אבתינו חטאו אינם (ואינם) אנחנו (ואנחנו) עונתיהם סבלנו |
8 Slaves, have ruled over us, There is none to set free from their hand.
| עבדים משלו בנו פרק אין מידם |
9 At the risk of our life, do we bring in our bread, because of the sword of the desert.
| בנפשנו נביא לחמנו מפני חרב המדבר |
10 Our skin, as with a furnace, is scorched, because of the hot winds of famine.
| עורנו כתנור נכמרו מפני זלעפות רעב |
11 Women—in Zion, were ravished, virgins, in the cities of Judah!
| נשים בציון ענו בתלת בערי יהודה |
12 Princes, by their hand, have been hanged, The faces of elders, not honoured.
| שרים בידם נתלו פני זקנים לא נהדרו |
13 Young men, a millstone, have lifted, and, youths, under wood, have staggered.
| בחורים טחון נשאו ונערים בעץ כשלו |
14 Elders, from the gates, have ceased. Young men, from their music.
| זקנים משער שבתו בחורים מנגינתם |
15 Ceased hath the joy of our hearts, Changed to mourning, our dance.
| שבת משוש לבנו נהפך לאבל מחלנו |
16 Fallen is the crown of our head. Surely woe to us, for we have sinned.
| נפלה עטרת ראשנו אוי נא לנו כי חטאנו |
17 For this cause, faint is our heart, For these things, dimmed are our eyes:
| על זה היה דוה לבנו--על אלה חשכו עינינו |
18 Because of Mount Zion, which is desolate, jackals, have gone prowling therein.
| על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו |
19 Thou, O Yahweh, unto times age-abiding, dost remain, Thy throne, from generation to generation:
| אתה יהוה לעולם תשב כסאך לדור ודור |
20 Wherefore shouldst thou perpetually forget us? forsake us, to length of days?
| למה לנצח תשכחנו תעזבנו לארך ימים |
21 Bring us back, O Yahweh, unto thyself, and we will come back! Renew our days, as of old;
| השיבנו יהוה אליך ונשוב (ונשובה) חדש ימינו כקדם |
22 For though thou hast not, utterly rejected, us, thou art wroth with us—exceedingly!
| כי אם מאס מאסתנו קצפת עלינו עד מאד |
