Lamentations 3
1 I, am the man, that hath seen affliction, by the rod of his indignation;
| אני הגבר ראה עני בשבט עברתו |
2 Me, hath he driven out and brought into darkness, and not light;
| אותי נהג וילך חשך ולא אור |
3 Surely, against me, doth he again and again, turn his hand all the day.
| אך בי ישב יהפך ידו כל היום |
4 He hath worn out my flesh and my skin, hath broken my bones;
| בלה בשרי ועורי שבר עצמותי |
5 He hath built up against me, and carried round me, fortifications and a trench;
| בנה עלי ויקף ראש ותלאה |
6 In dark places, hath he made me sit, like the dead of age-past times.
| במחשכים הושיבני כמתי עולם |
7 He hath walled up around me, that I cannot get out, hath weighted my fetter;
| גדר בעדי ולא אצא הכביד נחשתי |
8 Yea, when I make outcry and implore, he hath shut out my prayer;
| גם כי אזעק ואשוע שתם תפלתי |
9 He hath walled in my ways with hewn stone, my paths, hath he caused to wind back.
| גדר דרכי בגזית נתיבתי עוה |
10 A bear lying in wait, he is to me, a lion, in secret places;
| דב ארב הוא לי אריה (ארי) במסתרים |
11 My ways, hath he turned aside, and hath torn me in pieces, hath made me desolate;
| דרכי סורר ויפשחני שמני שמם |
12 He hath trodden his bow, and set me up, as a mark for the arrow.
| דרך קשתו ויציבני כמטרא לחץ |
13 He hath caused to enter my reins, the sons of his quiver;
| הביא בכליתי בני אשפתו |
14 I have become a derision to all my people, their song all the day;
| הייתי שחק לכל עמי נגינתם כל היום |
15 He hath sated me with bitter things, hath drenched me with wormwood.
| השביעני במרורים הרוני לענה |
16 And he hath crushed, with gravel-stones, my teeth, hath made me cower in ashes;
| ויגרס בחצץ שני הכפישני באפר |
17 And thou hast thrust away from welfare, my soul, I have forgotten prosperity;
| ותזנח משלום נפשי נשיתי טובה |
18 And I said, Vanished is mine endurance, even mine expectation, from Yahweh.
| ואמר אבד נצחי ותוחלתי מיהוה |
19 Remember my humiliation and my fleeings, the wormwood and poison;
| זכר עניי ומרודי לענה וראש |
20 Thou wilt, indeed remember, that, bowed down concerning myself, is my soul;
| זכור תזכור ותשיח (ותשוח) עלי נפשי |
21 This, will I bring back to my heart, therefore, will I hope.
| זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל |
22 The lovingkindnesses of Yahweh, verily they are not exhausted, Verily! not at an end, are his compassions:
| חסדי יהוה כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו |
23 New things for the mornings! Abundant is thy faithfulness:
| חדשים לבקרים רבה אמונתך |
24 My portion, is Yahweh, saith my soul, For this cause, will I wait for him.
| חלקי יהוה אמרה נפשי על כן אוחיל לו |
25 Good is Yahweh, to them who wait for him, to the soul that will seek him;
| טוב יהוה לקוו לנפש תדרשנו |
26 Good it is—both to wait and to be silent, for the deliverance of Yahweh;
| טוב ויחיל ודומם לתשועת יהוה |
27 Good it is for a man, that he should bear the yoke in his youth.
| טוב לגבר כי ישא על בנעוריו |
28 Let him sit alone, and keep silence, because he took it upon himself:
| ישב בדד וידם כי נטל עליו |
29 Let him put, in the dust, his mouth, peradventure, there is hope!
| יתן בעפר פיהו אולי יש תקוה |
30 Let him give, to him that smiteth him, his cheek, let him be sated with reproach.
| יתן למכהו לחי ישבע בחרפה |
31 Surely My Lord, will not cast off, unto times age-abiding;
| כי לא יזנח לעולם אדני |
32 Surely, though he cause grief, yet will he have compassion, according to the multitude of his lovingkindnesses;
| כי אם הוגה ורחם כרב חסדיו |
33 Surely he hath not afflicted from his heart, nor caused sorrow to the sons of men.
| כי לא ענה מלבו ויגה בני איש |
34 To crush, under his feet, any of the prisoners of the earth;
| לדכא תחת רגליו כל אסירי ארץ |
35 To turn aside the right of a man, before the face of the Most High;
| להטות משפט גבר נגד פני עליון |
36 To oppress a son of earth in his cause, My Lord, hath made no provision.
| לעות אדם בריבו אדני לא ראה |
37 Who was it that spake, and it was done, [when], My Lord, had not commanded?
| מי זה אמר ותהי אדני לא צוה |
38 Out of the mouth of the Most High, Proceed there not misfortunes and blessing?
| מפי עליון לא תצא הרעות והטוב |
39 Why should a living son of earth complain, [Let] a man [complain] because of his sins?
| מה יתאונן אדם חי גבר על חטאו |
40 Let us search out our ways, and examine them well, and let us return unto Yahweh;
| נחפשה דרכינו ונחקרה ונשובה עד יהוה |
41 Let us lift up our heart, to the opened palms, to the Mighty One in the heavens;
| נשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים |
42 We, have trespassed and rebelled, Thou, hast not pardoned.
| נחנו פשענו ומרינו אתה לא סלחת |
43 Thou hast covered thyself with anger, and pursued us, hast slain—hast not spared;
| סכותה באף ותרדפנו הרגת לא חמלת |
44 Thou hast screened thyself with the clouds, that prayer, should not pass through;
| סכותה בענן לך מעבור תפלה |
45 Offscouring and refuse, dost thou make us, in the midst of the peoples.
| סחי ומאוס תשימנו בקרב העמים |
46 With their mouth, opened wide over us, [stand] all our foes.
| פצו עלינו פיהם כל איבינו |
47 Terror and a pit, have befallen us, tumult and grievous injury;
| פחד ופחת היה לנו השאת והשבר |
48 With streams of water, mine eye runneth down, over the grievous injury of the daughter of my people.
| פלגי מים תרד עיני על שבר בת עמי |
49 Mine eye, poureth itself out and ceaseth not, without relief;
| עיני נגרה ולא תדמה מאין הפגות |
50 Until Yahweh out of the heavens shall look forth, and see,
| עד ישקיף וירא יהוה משמים |
51 Mine eye dealeth severely with my soul, because of all the daughters of my city.
| עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי |
52 They, have laid snares, for me as a bird, who are mine enemies without cause:
| צוד צדוני כצפור איבי חנם |
53 They have cut off, in the dungeon, my life, and have cast a stone upon me;
| צמתו בבור חיי וידו אבן בי |
54 Waters, flowed over, my head, I said, I am cut off!
| צפו מים על ראשי אמרתי נגזרתי |
55 I have called upon thy Name, O Yahweh, out of the dungeon below;
| קראתי שמך יהוה מבור תחתיות |
56 My voice, thou hast heard, —do not close thine ear to my respite, to mine outcry;
| קולי שמעת אל תעלם אזנך לרוחתי לשועתי |
57 Thou drewest near, in the day I kept calling on thee, thou saidst, Do not fear!
| קרבת ביום אקראך אמרת אל תירא |
58 Thou hast pleaded, O My Lord, the pleas of my soul, hast redeemed my life;
| רבת אדני ריבי נפשי גאלת חיי |
59 Thou hast beheld, O Yahweh, my failure to get justice, Pronounce thou my sentence;
| ראיתה יהוה עותתי שפטה משפטי |
60 Thou hast seen all their vindictiveness, all their plots against me.
| ראיתה כל נקמתם--כל מחשבתם לי |
61 Thou hast heard their reproach, O Yahweh, all their plots against me;
| שמעת חרפתם יהוה כל מחשבתם עלי |
62 The lips of mine assailants, and their mutterings, are against me, all the day;
| שפתי קמי והגיונם עלי כל היום |
63 On their downsitting and their uprising, do thou look, I, am their song.
| שבתם וקימתם הביטה אני מנגינתם |
64 Thou wilt render to them a recompense, O Yahweh, according to the work of their hands;
| תשיב להם גמול יהוה כמעשה ידיהם |
65 Thou wilt suffer them a veiling of heart, thy curse to them;
| תתן להם מגנת לב תאלתך להם |
66 Thou wilt pursue in anger, and wilt destroy them, from under the heavens of Yahweh.
| תרדף באף ותשמידם מתחת שמי יהוה |
