John 6
1 After these things, Jesus went away across the sea of Galilee, that is, of Tiberias;
| ויהי אחרי כן ויצא ישוע אל עבר ים הגליל אשר לטיבריה׃ |
2 and there was following him a great multitude, because they had been viewing the signs which he did upon such as were sick.
| וילכו אחריו המון עם רב כי ראו אותתיו אשר עשה עם החולים׃ |
3 But Jesus had gone up into the mountain, and, there, was sitting with his disciples.
| ויעל ישוע על ההר וישב שם הוא ותלמידיו׃ |
4 Now the passover was near, the feast of the Jews.
| וימי הפסח חג היהודים קרבו לבוא׃ |
5 So then Jesus, lifting up his eyes, and beholding that a great multitude was coming unto him, saith unto Philip—Whence are we to buy loaves, that these may eat?
| וישא ישוע את עיניו וירא עם רב בא אליו ויאמר אל פילפוס מאין נקנה להם לחם לאכל׃ |
6 But, this, he was saying, to test him; for, he himself, knew, what he was about to do.
| ואך למען נסות אתו דבר זאת כי הוא ידע את אשר יעשה׃ |
7 Philip answered him—Two hundred denaries-worth of loaves, are not sufficient for them, that, each one, may take, a little.
| ויען אתו פילפוס לחם מאתים דינר לא ימצא להם לקחת לו איש איש מעט׃ |
8 One from among his disciples, Andrew, the brother of Simon Peter, saith unto him—
| ויאמר אליו אחד מתלמידיו אנדרי אחי שמעון פטרוס׃ |
9 There is a little lad here, that hath five barley loaves, and two small fishes, —but, these, —what are they, for such numbers?
| יש פה נער אשר לו חמש ככרות לחם שערים ושני דגים אך אלה מה המה לעם רב כזה׃ |
10 Jesus said—Make the people recline. Now there was much grass in the place. So the men reclined, to the number of about five thousand.
| ויאמר ישוע צוו את העם לשבת ארצה וירק דשא לרב היה במקום ההוא וישבו לארץ כחמשת אלפי איש במספר׃ |
11 Jesus therefore took the loaves, and, giving thanks, went on distributing unto them that reclined; in like manner, of the small fishes also: as much as they were wishing.
| ויקח ישוע את ככרות הלחם ויברך ויתן לתלמידיו והתלמידים אל המסבים וככה גם מן הדגים כאות נפשם׃ |
12 And, when they were well-filled, he saith unto his disciples—Gather up the broken pieces left over, that nothing be lost.
| ויהי כאשר שבעו ויאמר אל תלמידיו אספו את פתותי לחם הנותרים למען לא יאבד מאומה׃ |
13 So they gathered them up, and filled twelve baskets, with broken pieces out of the five barley loaves, —which were left over by them who had eaten.
| ויאספו וימלאו שנים עשר סלים בפתותי חמש ככרות לחם השערים הנותרים לאכליהם׃ |
14 The people, therefore, seeing what signs he wrought, began to say—This, is, of a truth, the prophet who was to come into the world.
| ויהי כראות האנשים את האות הזה אשר עשה ישוע ויאמרו הנה זה הוא באמת הנביא הבא לעולם׃ |
15 Jesus, therefore, getting to know that they were about to come, and seize him, that they might make him king, retired again into the mountain, himself, alone.
| וידע ישוע כי יבאו ויתפשהו להמליך אותו וימלט עוד הפעם אל ההר הוא לבדו׃ |
16 But, when evening came, his disciples went down unto the sea;
| ויהי בערב וירדו תלמידיו אל הים ויבאו באניה ויעברו אל עבר הים אל כפר נחום׃ |
17 and, entering into a boat, were going across the sea into Capernaum. And, dark, already, had it become, and, not yet, had Jesus reached them;
| ויכס אתם החשך וישוע לא בא אליהם׃ |
18 moreover the sea, by reason of a great wind that blew, was rising high.
| ויסער הים כי רוח גדולה נושבת׃ |
19 Having therefore rowed about twenty-five or thirty furlongs, they observe Jesus, walking upon the sea, and, near the boat, coming; and they were affrighted.
| והם חתרו במשוטיהם כדרך עשרים וחמש או שלשים ריס ויראו את ישוע מתהלך על הים הלוך וקרב אל האניה וייראו׃ |
20 But, he, saith unto them—It is, I: be not affrighted!
| ויאמר אליהם אני הוא אל תיראו׃ |
21 They were willing, therefore, to receive him into the boat; and, straightway, the boat was at land, whither they had been slowly going.
| ויואילו לקחת אתו אל האניה ורגע הגיעה האניה לארץ אשר הם הלכים שמה׃ |
22 On the morrow, the multitude that was standing on the other side of the sea, saw that there was not, another small-boat, there, save one, —and that Jesus entered not, along with his disciples, unto the boat, but that, alone, his disciples departed: —
| ויהי ממחרת וירא המון העם העמד מעבר לים כי לא היתה אניה בזה בלתי אחת אשר ירדו בה תלמידיו וכי ישוע לא בא עם תלמידיו אל האניה אך תלמידיו לבדם נסעו מזה׃ |
23 howbeit there came boats out of Tiberias, near the place where they did eat the bread, after the Lord had given thanks: —
| ואניות אחרות באו מטיברים קרוב למקום אשר אכלו שם את הלחם בברכת האדון׃ |
24 When, therefore, the multitude saw, that, Jesus, was not there, nor yet his disciples, they themselves, got into the small boats, and came unto Capernaum, seeking Jesus;
| ויהי כראות המון העם כי ישוע איננו שם אף לא תלמידיו וירדו גם הם באניות ויבאו אל כפר נחום לבקש את ישוע׃ |
25 and, finding him on the other side of the sea, they said unto him—Rabbi! when, camest thou, hither?
| וכאשר מצאו אתו מעבר הים ויאמרו אליו רבי מתי באת הלם׃ |
26 Jesus answered them, and said—Verily, verily, I say unto you: Ye seek me, not because ye saw signs, but because ye did eat of the loaves and were filled.
| ויען אתם ישוע ויאמר אמן אמן אני אמר לכם לא על ראותכם את האתות תבקשוני כי אם על אשר אכלתם מן הלחם ותשבעו׃ |
27 Be working, not for the food that perisheth, but for the food that endureth unto life age-abiding, —which, the Son of Man, unto you, will give; for upon, the same, hath the Father, even God, set his seal. (aiōnios g166)
| אל תעמלו במאכל אשר יאבד כי אם במאכל הקים לחיי עולמים אשר בן האדם יתננו לכם כי בו חתם חותמו אביו האלהים׃ (aiōnios g166) |
28 They said, therefore, unto him—What are we to do, that we may be working the works of God?
| ויאמרו אליו מה נעשה לפעל פעלות אלהים׃ |
29 Jesus answered, and said unto them—This, is the work of God: that ye believe on him whom, he, hath sent forth.
| ויען ישוע ויאמר אליהם זאת פעלת אלהים כי תאמינו בזה אשר הוא שלחו׃ |
30 They said, therefore, unto him—What, then, art, thou, doing, by way of sign, that we may see, and believe in thee: what art thou working?
| ויאמרו אליו מה אפוא האות אשר תעשה למעננראה ונאמין בך מה תפעל׃ |
31 Our fathers, did eat, the manna, in the desert, —just as it is written: Bread out of heaven, he gave them to eat.
| אבותינו אכלו את המן במדבר כאשר כתוב לחם מן השמים נתן למו לאכל׃ |
32 Jesus said unto them—Verily, verily, I say unto you: Not Moses, gave you the bread out of heaven; but, my Father, giveth you the real bread out of heaven.
| ויאמר אליהם ישוע אמן אמן אני אמר לכם לא משה נתן לכם את הלחם מן השמים כי אם אבי נתן לכם את הלחם מן השמים האמתי׃ |
33 For, the bread of God, is that which is coming down out of heaven, and giving, life, unto the world.
| כי לחם אלהים הוא היורד מן השמים ונתן חיים לעולם׃ |
34 They said, therefore, unto him—Sir! Evermore, give us this bread.
| ויאמרו אליו אדני תנה לנו תמיד את הלחם הזה׃ |
35 Jesus said unto them—I, am the bread of life: he that cometh unto me, in nowise shall hunger, and, he that believeth on me, in nowise shall thirst, any more.
| ויאמר להם ישוע אנכי הוא לחם החיים כל הבא אלי לא ירעב ואשר יאמין בי לא יצמא עוד׃ |
36 But I told you—Ye have even seen [me], and yet do not believe.
| ואני הנה אמרתי לכם כי גם חזיתם אתי ולא תאמינו׃ |
37 All that which the Father is giving me, unto me, will have come, and, him that cometh unto me, in nowise will I cast out, —
| כל אשר יתננו לי אבי יבוא אלי והבא אלי לא אהדפנו החוצה׃ |
38 Because I have come down from heaven, —Not that I should be doing my own will, but the will of him that sent me.
| כי ירדתי מן השמים לא לעשות רצוני כי אם רצון שלחי׃ |
39 And, this, is the will of him that sent me, That, of all that which he hath given me, I should lose nothing, but should raise it up at the last day.
| וזה רצון האב אשר שלחני כי כל אשר נתן לי לא יאבד לי כי אם אקימנו ביום האחרון׃ |
40 For, this, is the will of my Father, That, every one that vieweth the Son, and believeth on him, should have life age-abiding, and, I, should raise him up, at the last day. (aiōnios g166)
| וזה רצון שלחי אשר כל הראה את הבן ומאמין בו יהיו לו חיי עולמים ואני אקימנו ביום האחרון׃ (aiōnios g166) |
41 The Jews, therefore, began to murmur concerning him, because he said—I, am the bread that came down out of heaven;
| וילנו עליו היהודים על אמרו אנכי הוא הלחם הירד מן השמים׃ |
42 and were saying—Is not, this, Jesus, the son of Joseph, —of whom, we, know the father and the mother! How is it then, that he, now, saith: Out of heaven, have I come down?
| ויאמרו הלא זה הוא ישוע בן יוסף אשר אנחנו ידעים את אביו ואת אמו ואיך יאמר מן השמים באתי׃ |
43 Jesus answered, and said unto them—Be not murmuring, one with another:
| ויען ישוע ויאמר אליהם אל תלינו איש אל רעהו׃ |
44 No one, can come unto me, except, the Father who sent me, draw him, —and, I, will raise him up, in the last day.
| לא יוכל איש לבוא אלי בלתי אם ימשכהו אבי אשר שלחני ואני אקימנו ביום האחרון׃ |
45 It is written in the prophets, —And they shall be, all, the instructed of God: Every one who hath heard of the Father, and learned, cometh unto me.
| הלא כתוב בנביאים וכל בניך למודי יהוה לכן כל אשר שמע מן האב ולמד יבא אלי׃ |
46 Not that any one hath seen, the Father, save he who is from God, —this one, hath seen the Father.
| לא כאלו ראה איש את האב בלתי הבא מאת האלהים הוא ראה את האלהים׃ |
| אמן אמן אני אמר לכם המאמין בי לו חיי עולמים׃ (aiōnios g166) |
48 I am the bread of life: —
| אנכי הוא לחם החיים׃ |
49 Your fathers, did eat, in the desert, the manna, —and died:
| אבותיכם אכלו את המן במדבר וימתו׃ |
50 This, is the bread which, out of heaven, cometh down, that one, thereof, may eat, —and not die.
| זה הוא הלחם הירד מן השמים למען יאכל איש ממנו ולא ימות׃ |
51 I, am the living bread, which, out of heaven, came down: If one eat of this bread, he shall live unto times age-abiding; and, the bread, moreover, which, I, will give, is, my flesh—for the world’s life. (aiōn g165)
| אנכי הלחם החי הירד מן השמים איש כי יאכל מן הלחם הזה יחיה לעולם והלחם אשר אתננו הוא בשרי אשר אני נתן בעד חיי העולם׃ (aiōn g165) |
52 The Jews, therefore, began to strive one with another, saying—How can this one, unto us, give his flesh to eat?
| ויתוכחו היהודים איש עם רעהו לאמר איכה יוכל זה לתת לנו את בשרו לאכל׃ |
53 Jesus, therefore, said unto them—Verily, verily, I say unto you—Except ye eat the flesh of the Son of Man, and drink his blood, ye have not life within yourselves.
| ויאמר אליהם ישוע אמן אמן אני אמר לכם אם לא תאכלו את בשר בן האדם ושתיתם את דמו אין לכם חיים בקרבכם׃ |
54 He that feedeth upon my flesh, and drinketh my blood, hath life age-abiding, and, I, will raise him up at the last day; (aiōnios g166)
| האכל את בשרי והשתה את דמי יש לו חיי עולמים ואני אקימנו ביום האחרון׃ (aiōnios g166) |
55 For, my flesh, is, true, food, and, my blood, is, true, drink:
| כי בשרי באמת הוא מאכל ודמי באמת הוא משקה׃ |
56 He that feedeth upon my flesh, and drinketh my blood, in me, abideth, and, I, in him.
| האכל את בשרי ושתה את דמי הוא ילין בי ואני בו׃ |
57 Just as the living Father sent me, —and I live by reason of the Father, he also that feedeth upon me, even he, shall live by reason of me.
| כאשר שלחני האב החי ואנכי חי בגלל אבי כן האכל אתי גם הוא יחיה בגללי׃ |
58 This, is the bread, which, out of heaven, came down: —Not just as your fathers did eat—and died! He that feedeth upon this bread, shall live unto times age-abiding. (aiōn g165)
| זה הוא הלחם הירד מן השמים לא כאשר אכלו אבותיכם את המן וימתו האכל את הלחם הזה יחיה לעולם׃ (aiōn g165) |
59 These things, said he, as, in a synagogue, he was teaching, in Capernaum.
| כזאת דבר בבית הכנסת בלמדו בכפר נחום׃ |
60 Many, of his disciples, therefore, when they heard, said—Hard, is this discourse, —Who can, thereunto, hearken?
| ורבים מתלמידיו כשמעם אמרו קשה הדבר הזה מי יוכל לשמע אתו׃ |
61 But Jesus, knowing within himself that his disciples were murmuring concerning this, said unto them—Doth, this, cause, you, to stumble?
| ויבן ישוע בלבו כי תלמידיו מלינים על זאת ויאמר אליהם הזאת לכם למכשול׃ |
62 [What] then, if ye should view the Son of Man ascending where he was before? …
| מה אפוא אם תראו את בן האדם עלה אל אשר היה שם לפנים׃ |
63 The spirit, it is, that giveth life, —the flesh, profiteth, nothing: The declarations which, I, have spoken unto you, are, spirit, and, are, life.
| הרוח הוא הנתן חיים והבשר אין בו מועיל הדברים אשר אני דברתי אליכם רוח המה וחיים המה׃ |
64 But there are some from among you, who do not believe. For Jesus knew from the beginning, who they were that did not believe, and who it was would deliver him up; —
| אך יש מכם אשר לא יאמינו כי ישוע ידע מראש מי הם אשר אינם מאמינים ומי המוסר אתו׃ |
65 and he went on to say—For this cause, have I said unto you: No one, can come unto me, except it have been given him, of the Father.
| ויאמר על כן אמרתי לכם כי לא יוכל איש לבוא אלי בלתי אם נתן לו מאת אבי׃ |
66 Because of this, many from among his disciples, went away back, and, no longer, with him, were walking.
| מן העת הזאת רבים מתלמידיו נסגו אחור ולא יספו להתהלך אתו׃ |
67 Jesus, therefore, said unto the twelve—Are, ye also, wishing to withdraw?
| ויאמר ישוע אל שנים העשר היש את נפשכם גם אתם לסור ממני׃ |
68 Simon Peter answered him—Lord! unto whom, shall we go? Declarations of life age-abiding, thou hast; (aiōnios g166)
| ויען אתו שמעון פטרוס אדני אל מי נלך דברי חיי עולמים עמך׃ (aiōnios g166) |
69 And, we, have believed, and come to know, —that, thou, art the Holy One of God.
| ואנחנו האמנו ונדע כי אתה המשיח בן אל חי׃ |
70 Jesus answered them—Did not, I, make choice, of you, the twelve? And yet, from among you, one, is, an adversary.
| ויען אתם ישוע הלא בחרתי אני בכם שנים העשר ואחד מכם שטן הוא׃ |
71 Now he was speaking of Judas, son of Simon Iscariot: for, the same, was about to deliver him up, —one of the twelve.
| זאת אמר על יהודה בן שמעון איש קריות כי עתיד היה למסרו והוא אחד משנים העשר׃ |
