Job 8
1 Then responded Bildad the Shuhite, and said: —
| ויען בלדד השוחי ויאמר׃ |
2 How long wilt thou speak these things? Or, as a mighty wind, shall be the sayings of thy mouth?
| עד אן תמלל אלה ורוח כביר אמרי פיך׃ |
3 Should, GOD, pervert justice? Or, the Almighty, pervert righteousness?
| האל יעות משפט ואם שדי יעות צדק׃ |
4 Though, thy children, sinned against him, and he delivered them into the hand of their transgression,
| אם בניך חטאו לו וישלחם ביד פשעם׃ |
5 Yet, if, thou thyself, wilt diligently seek unto GOD, —and, unto the Almighty, wilt make supplication;
| אם אתה תשחר אל אל ואל שדי תתחנן׃ |
6 If, pure and upright, thou thyself, art, surely, now, will he answer thy prayer, and will prosper thy righteous habitation:
| אם זך וישר אתה כי עתה יעיר עליך ושלם נות צדקך׃ |
7 So shall thy beginning appear small, —when, thy latter end, he shall greatly increase!
| והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאד׃ |
8 For inquire, I pray thee, of a former generation, and prepare thyself for the research of their fathers; —
| כי שאל נא לדר רישון וכונן לחקר אבותם׃ |
9 For, of yesterday, are, we, and cannot know, for, a shadow, are our days upon earth:
| כי תמול אנחנו ולא נדע כי צל ימינו עלי ארץ׃ |
10 Shall, they, not teach thee—tell thee, and, out of their memory, bring forth words?
| הלא הם יורוך יאמרו לך ומלבם יוצאו מלים׃ |
11 Can the paper-reed grow up, without a marsh? Or the rush grow up, without water?
| היגאה גמא בלא בצה ישגה אחו בלי מים׃ |
12 Though while still, in its freshness, it be not plucked off, yet, before any kind of grass, it doth wither:
| עדנו באבו לא יקטף ולפני כל חציר ייבש׃ |
13 So, shall be the latter end of all who forget GOD, and, the hope of the impious, shall perish:
| כן ארחות כל שכחי אל ותקות חנף תאבד׃ |
14 Whose trust shall be contemptible, —and, a spider’s web, his confidence:
| אשר יקוט כסלו ובית עכביש מבטחו׃ |
15 He leaneth upon his house, and it will not stand, he holdeth it fast, and it will not remain erect.
| ישען על ביתו ולא יעמד יחזיק בו ולא יקום׃ |
16 Full of moisture he is, before the sun, and, over his garden, his shoot goeth forth:
| רטב הוא לפני שמש ועל גנתו ינקתו תצא׃ |
17 Over a heap, his roots are entwined, a place of stones, he descrieth;
| על גל שרשיו יסבכו בית אבנים יחזה׃ |
18 If one destroy him out of his place, then will it disown him [saying] —I have not seen thee.
| אם יבלענו ממקומו וכחש בו לא ראיתיך׃ |
19 Lo! that, is the joy of his way, —and, out of the dust, shall others spring up.
| הן הוא משוש דרכו ומעפר אחר יצמחו׃ |
20 Lo! GOD, will not reject a blameless man, neither will he grasp the hand of evil-doers:
| הן אל לא ימאס תם ולא יחזיק ביד מרעים׃ |
21 At length he shall fill with laughter thy mouth, and thy lips, with a shout of triumph:
| עד ימלה שחוק פיך ושפתיך תרועה׃ |
22 They who hate thee, shall be clothed with shame, but, the tent of the lawless, shall not be!
| שנאיך ילבשו בשת ואהל רשעים איננו׃ |
