Job 6
1 Then responded Job, and said: —
| ויען איוב ויאמר׃ |
2 Oh that, weighed, were my vexation, and, my engulfing ruin—into the balances, they would lift up all at once!
| לו שקול ישקל כעשי והיתי במאזנים ישאו יחד׃ |
3 For, now, beyond the sand of the seas, would it be heavy, On this account, my words, have wandered.
| כי עתה מחול ימים יכבד על כן דברי לעו׃ |
4 For, the arrows of the Almighty, are in me, The heat whereof, my spirit is drinking up, The, terrors of GOD, array themselves against me.
| כי חצי שדי עמדי אשר חמתם שתה רוחי בעותי אלוה יערכוני׃ |
5 Doth the wild ass bray over grass? Or loweth the ox over his fodder?
| הינהק פרא עלי דשא אם יגעה שור על בלילו׃ |
6 Can that which hath no savour be eaten without salt? Or is there any taste in the white of an egg?
| היאכל תפל מבלי מלח אם יש טעם בריר חלמות׃ |
7 My soul hath refused to touch, Those things, are like disease in my food.
| מאנה לנגוע נפשי המה כדוי לחמי׃ |
8 Oh that my request would come! and, my hope, oh that GOD would grant!
| מי יתן תבוא שאלתי ותקותי יתן אלוה׃ |
9 That it would please GOD to crush me, That he would set free his hand, and cut me off!
| ויאל אלוה וידכאני יתר ידו ויבצעני׃ |
10 So might it still be my comfort, And I might exult in the anguish he would not spare, —That I had not concealed the sayings of the Holy One.
| ותהי עוד נחמתי ואסלדה בחילה לא יחמול כי לא כחדתי אמרי קדוש׃ |
11 What is my strength, that I should hope? Or what mine end, that I should prolong my desire?
| מה כחי כי איחל ומה קצי כי אאריך נפשי׃ |
12 Is my strength, the strength of stones? Or is, my flesh, of bronze?
| אם כח אבנים כחי אם בשרי נחוש׃ |
13 Is there any help at all in me? Is not, abiding success, driven from me?
| האם אין עזרתי בי ותשיה נדחה ממני׃ |
14 The despairing, from his friend, should have lovingkindness, or, the reverence of the Almighty, he may forsake.
| למס מרעהו חסד ויראת שדי יעזוב׃ |
15 Mine own brethren, have proved treacherous like a torrent, like a channel of torrents which disappear:
| אחי בגדו כמו נחל כאפיק נחלים יעברו׃ |
16 Which darken by reason of the cold, over them, is a covering made by the snow:
| הקדרים מני קרח עלימו יתעלם שלג׃ |
17 By the time they begin to thaw, they are dried up, as soon as it is warm, they have vanished out of their place.
| בעת יזרבו נצמתו בחמו נדעכו ממקומם׃ |
18 Caravans turn aside by their course, they go up into a waste, and are lost:
| ילפתו ארחות דרכם יעלו בתהו ויאבדו׃ |
19 The caravans of Tema looked about, the travelling companies of Sheba, hoped for them:
| הביטו ארחות תמא הליכת שבא קוו למו׃ |
20 They are ashamed that they had trusted, They have come up to one of them, and are confounded.
| בשו כי בטח באו עדיה ויחפרו׃ |
21 For, now, ye have come to him, ye see something fearful, and fear.
| כי עתה הייתם לא תראו חתת ותיראו׃ |
22 Is it that I said, Make me a gift, or, out of your abundance, offer a bribe on my behalf;
| הכי אמרתי הבו לי ומכחכם שחדו בעדי׃ |
23 And deliver me from the hand of the adversary? And, out of the hand of tyrants, ransom me?
| ומלטוני מיד צר ומיד עריצים תפדוני׃ |
24 Show me, and, I, will hold my peace, And, wherein I have erred, cause me to understand.
| הורוני ואני אחריש ומה שגיתי הבינו לי׃ |
25 How pleasant are the sayings that are right! But what can a decision from you, decide?
| מה נמרצו אמרי ישר ומה יוכיח הוכח מכם׃ |
26 To decide words, do ye intend, When, to the wind, are spoken the sayings of one in despair?
| הלהוכח מלים תחשבו ולרוח אמרי נאש׃ |
27 Surely, the fatherless, ye would assail, and make merchandise of your friend!
| אף על יתום תפילו ותכרו על ריעכם׃ |
28 But, now, be pleased to turn to me, that it may be, to your faces, if I speak falsehood,
| ועתה הואילו פנו בי ועל פניכם אם אכזב׃ |
29 Reply, I pray you, let there be no perversity, Yea reply even yet, my vindication is in it!
| שבו נא אל תהי עולה ושבי עוד צדקי בה׃ |
30 Is there, in my tongue, perversity? Or can, my sense, not discern, engulfing ruin?
| היש בלשוני עולה אם חכי לא יבין הוות׃ |
