Job 5
1 Call, I pray thee—is there one to answer thee? Or, to which of the holy ones, wilt thou turn?
| קרא-נא היש עונך ואל-מי מקדשים תפנה |
2 For, to the foolish man, death is caused by vexation, and, the simple one, is slain by jealousy.
| כי-לאויל יהרג-כעש ופתה תמית קנאה |
3 I, have seen the foolish taking root, and then hath his home decayed, in a moment:
| אני-ראיתי אויל משריש ואקוב נוהו פתאם |
4 His children are far removed from safety, and they are crushed in the gate, and there is none to deliver:
| ירחקו בניו מישע וידכאו בשער ואין מציל |
5 Whose harvest, the hungry, eateth up, and, even out of thorn hedges, he taketh it, and the snare gapeth for their substance.
| אשר קצירו רעב יאכל--ואל-מצנים יקחהו ושאף צמים חילם |
6 For sorrow, cometh not forth out of the dust, —nor, out of the ground, sprouteth trouble.
| כי לא-יצא מעפר און ומאדמה לא-יצמח עמל |
7 Though, man, to trouble, were born, as, sparks, on high, do soar,
| כי-אדם לעמל יולד ובני-רשף יגביהו עוף |
8 Yet indeed, I, would seek unto El, and, unto Elohim, would I set forth any cause: —
| אולם--אני אדרש אל-אל ואל-אלהים אשים דברתי |
9 Who doeth great things, beyond all search, —Wondrous things, till they cannot be recounted;
| עשה גדלות ואין חקר נפלאות עד-אין מספר |
10 Who giveth rain, upon the face of the earth, and sendeth forth waters, over the face of the open fields;
| הנתן מטר על-פני-ארץ ושלח מים על-פני חוצות |
11 Setting the lowly on high, and, mourners, are uplifted to safety;
| לשום שפלים למרום וקדרים שגבו ישע |
12 Who doth frustrate the schemes of the crafty, that their hands cannot achieve abiding success;
| מפר מחשבות ערומים ולא-תעשנה ידיהם תשיה |
13 Who captureth the wise in their own craftiness, yea the headlong counsel of the crooked:
| לכד חכמים בערמם ועצת נפתלים נמהרה |
14 By day, they encounter darkness, and, as though it were night, they grope at high noon.
| יומם יפגשו-חשך וכלילה ימששו בצהרים |
15 But he saveth from the sword, out of their mouth, and, out of the hand of the strong, the needy.
| וישע מחרב מפיהם ומיד חזק אביון |
16 Thus to the poor hath come hope, and, perversity, hath shut her mouth.
| ותהי לדל תקוה ועלתה קפצה פיה |
17 Lo! how happy is the man whom God correcteth! Therefore, the chastening of the Almighty, do not thou refuse;
| הנה אשרי אנוש יוכחנו אלוה ומוסר שדי אל-תמאס |
18 For, he, woundeth that he may bind up, He smiteth through, that, his own hands, may heal.
| כי הוא יכאיב ויחבש ימחץ וידו תרפינה |
19 In six troubles, he will rescue thee, and, in seven, there shall smite thee no misfortune:
| בשש צרות יצילך ובשבע לא-יגע בך רע |
20 In famine, he will ransom thee from death, and in battle from the power of the sword;
| ברעב פדך ממות ובמלחמה מידי חרב |
21 During the scourge of the tongue, shalt thou be hid, neither shalt thou be afraid of destruction when it cometh;
| בשוט לשון תחבא ולא-תירא משד כי יבוא |
22 At destruction and at hunger, shalt thou laugh, and, of the wild beast of the earth, be not thou afraid;
| לשד ולכפן תשחק ומחית הארץ אל-תירא |
23 For, with the stones of the field, shall be thy covenant, and, the wild beast of the field, hath been made thy friend;
| כי עם-אבני השדה בריתך וחית השדה השלמה-לך |
24 And thou shalt know that, at peace, is thy tent, and shalt visit thy fold, and miss nothing;
| וידעת כי-שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא |
25 And thou shalt know, that numerous is thy seed, and, thine offspring, like the young shoots of the field.
| וידעת כי-רב זרעך וצאצאיך כעשב הארץ |
26 Thou shalt come, yet robust, to the grave, as a stack of sheaves mounteth up in its season.
| תבוא בכלח אלי-קבר כעלות גדיש בעתו |
27 Lo! as for this, we have searched it out—so, it is, Hear it, and know, thou, for thyself.
| הנה-זאת חקרנוה כן-היא שמענה ואתה דע-לך |
