Job 4
1 Then responded Eliphaz the Temanite, and said: —
| ויען אליפז התימני ויאמר׃ |
2 If one attempt a word unto thee, wilt thou be impatient? But, to restrain speech, who, can endure?
| הנסה דבר אליך תלאה ועצר במלין מי יוכל׃ |
3 Lo! thou hast admonished many, and, slack hands, hast thou been wont to uphold:
| הנה יסרת רבים וידים רפות תחזק׃ |
4 Him that was stumbling, have thy words raised up, and, sinking knees, hast thou strengthened.
| כושל יקימון מליך וברכים כרעות תאמץ׃ |
5 But, now, it cometh upon thee, and thou despairest, It smiteth even thee, and thou art dismayed.
| כי עתה תבוא אליך ותלא תגע עדיך ותבהל׃ |
6 Is not, thy reverence, thy confidence? And is not, thy hope, the very integrity of thy ways?
| הלא יראתך כסלתך תקותך ותם דרכיך׃ |
7 Remember, I pray thee, who, being innocent, hath perished, or when, the upright, have been cut off.
| זכר נא מי הוא נקי אבד ואיפה ישרים נכחדו׃ |
8 So far as I have seen, They who plow for iniquity and sow misery, reap the same:
| כאשר ראיתי חרשי און וזרעי עמל יקצרהו׃ |
9 By the blast of GOD, they perish, And, by the breath of his nostrils, are they consumed:
| מנשמת אלוה יאבדו ומרוח אפו יכלו׃ |
10 [Notwithstanding] the roaring of the lion, and the noise of the howling lion, yet, the teeth of the fierce lions, are broken:
| שאגת אריה וקול שחל ושני כפירים נתעו׃ |
11 The strong lion perishing for lack of prey, Even the whelps of the lioness, are scattered.
| ליש אבד מבלי טרף ובני לביא יתפרדו׃ |
12 But, unto me, something was brought by stealth, —and mine ear caught a whispering of the same:
| ואלי דבר יגנב ותקח אזני שמץ מנהו׃ |
13 When there were thoughts, from visions of the night, —When deep sleep falleth upon men,
| בשעפים מחזינות לילה בנפל תרדמה על אנשים׃ |
14 Dread, came upon me, and trembling, The multitude of my bones, it put in dread:
| פחד קראני ורעדה ורב עצמותי הפחיד׃ |
15 Then, a spirit, over my face, floated along, The hair of my flesh bristled-up:
| ורוח על פני יחלף תסמר שערת בשרי׃ |
16 It stood still, but I could not distinguish its appearance, I looked, but there was no form before mine eyes, —A whispering voice, I heard: —
| יעמד ולא אכיר מראהו תמונה לנגד עיני דממה וקול אשמע׃ |
17 Shall, mortal man, be more just than GOD? Or a man be more pure than, his Maker?
| האנוש מאלוה יצדק אם מעשהו יטהר גבר׃ |
18 Lo! in his own servants, he trusteth not, and, his own messengers, he chargeth with error:
| הן בעבדיו לא יאמין ובמלאכיו ישים תהלה׃ |
19 How much more the dwellers in houses of clay, which, in the dust, have their foundation, which are crushed sooner than a moth:
| אף שכני בתי חמר אשר בעפר יסודם ידכאום לפני עש׃ |
20 Betwixt morning and evening, are they broken in pieces, With none to save, they utterly perish:
| מבקר לערב יכתו מבלי משים לנצח יאבדו׃ |
21 Is not their tent-rope within them, torn away? They die, disrobed of wisdom!
| הלא נסע יתרם בם ימותו ולא בחכמה׃ |
