Job 39
1 Knowest thou the season when the Wild Goats of the crags beget? The bringing forth of the hinds, canst thou observe?
| הידעת--עת לדת יעלי-סלע חלל אילות תשמר |
2 Canst thou count the months they fulfil? Or knowest thou the time when they give birth?
| תספר ירחים תמלאנה וידעת עת לדתנה |
3 They kneel down, their young, they bring forth; their pains, they throw off;
| תכרענה ילדיהן תפלחנה חבליהם תשלחנה |
4 Their young become strong, they grow up in the open field, they go out, and return not unto them.
| יחלמו בניהם ירבו בבר יצאו ולא-שבו למו |
5 Who hath sent forth the Wild Ass free? And, the bands of the swift-runner, who hath loosed?
| מי-שלח פרא חפשי ומסרות ערוד מי פתח |
6 Whose house I have made the waste plain, and his dwellings, the land of salt:
| אשר-שמתי ערבה ביתו ומשכנותיו מלחה |
7 He laugheth at the throng of the city, The shoutings of the driver, he heareth not;
| ישחק להמון קריה תשאות נגש לא ישמע |
8 He espieth the mountains, his pasture-ground, and, after every green thing, maketh search.
| יתור הרים מרעהו ואחר כל-ירוק ידרוש |
9 Will the Wild-Ox be pleased to be thy servant? or lodge for the night by thy crib?
| היאבה רים עבדך אם-ילין על-אבוסך |
10 Canst thou bind the wild-ox, so that—with the ridge—shall run his cord? Or will he harrow the furrows after thee?
| התקשר-רים בתלם עבתו אם-ישדד עמקים אחריך |
11 Wilt thou trust in him, because of the greatness of his strength? Wilt thou leave unto him thy toil?
| התבטח-בו כי-רב כחו ותעזב אליו יגיעך |
12 Wilt thou put faith in him, that he will bring back thy seed? and that, corn for thy threshing-floor, he will gather?
| התאמין בו כי-ישוב (ישיב) זרעך וגרנך יאסף |
13 The wing of the Ostrich that waveth itself joyfully, Is it the pinion of lovingkindness or the plumage?
| כנף-רננים נעלסה אם-אברה חסידה ונצה |
14 For she leaveth—to the earth—her eggs, and, on the dust, she letteth them be warmed;
| כי-תעזב לארץ בציה ועל-עפר תחמם |
15 And hath forgotten, that, a foot, may crush them, —or, the wild beast, tread on them!
| ותשכח כי-רגל תזורה וחית השדה תדושה |
16 Dealing hardly with her young, as none-of-hers, In vain, her labour, without dread.
| הקשיח בניה ללא-לה לריק יגיעה בלי-פחד |
17 For GOD hath suffered her to forget wisdom, and given her no share in understanding.
| כי-השה אלוה חכמה ולא-חלק לה בבינה |
18 What time, on high, she vibrateth her wings, she laugheth at the horse and his rider.
| כעת במרום תמריא תשחק לסוס ולרכבו |
19 Couldst thou give—to the Horse—strength? Couldst thou clothe his neck with the quivering mane?
| התתן לסוס גבורה התלביש צוארו רעמה |
20 Couldst thou cause him to leap like a locust? The majesty of his snort, is a terror!
| התרעישנו כארבה הוד נחרו אימה |
21 He diggeth into the plain, and rejoiceth in vigour, he goeth forth to meet armour;
| יחפרו בעמק וישיש בכח יצא לקראת-נשק |
22 He laugheth at dread, and is not dismayed, neither turneth he back, from the face of the sword;
| ישחק לפחד ולא יחת ולא-ישוב מפני-חרב |
23 Against him, whiz [the arrows of] the quiver, the flashing head of spear and javelin;
| עליו תרנה אשפה להב חנית וכידון |
24 With stamping and rage, he drinketh up the ground, —he will not stand still when the horn soundeth;
| ברעש ורגז יגמא-ארץ ולא-יאמין כי-קול שופר |
25 As oft as the horn soundeth, he saith, Aha! And, from afar, he scenteth the battle, —the thunder of commanders and the war-cry.
| בדי שפר יאמר האח-- ומרחוק יריח מלחמה רעם שרים ותרועה |
26 Is it, by thine understanding, that the Bird of Passage betaketh him to his pinions? spreadeth out his wings to the south?
| המבינתך יאבר-נץ יפרש כנפו לתימן |
27 Or, at thy bidding, that the Eagle mounteth, and that he setteth on high his nest?
| אם-על-פיך יגביה נשר וכי ירים קנו |
28 The crag, he inhabiteth, and so lodgeth himself, on the tooth of the crag, and high fort;
| סלע ישכן ויתלנן-- על שן-סלע ומצודה |
29 From thence, he searcheth out food, far away, his eyes do pierce;
| משם חפר-אכל למרחוק עיניו יביטו |
30 And, his young brood, suck up blood, and, where the slain are, there, is he.
| ואפרחו יעלעו-דם ובאשר חללים שם הוא |
