Job 37
1 Yea, at this, my heart quaketh, and starteth up out of its place.
| אף לזאת יחרד לבי ויתר ממקומו׃ |
2 Hear! oh hear! the raging of his voice, A growling sound also, out of his mouth, goeth forth;
| שמעו שמוע ברגז קלו והגה מפיו יצא׃ |
3 Under the whole heavens, he letteth it loose, His lightning also, unto the wings of the earth;
| תחת כל השמים ישרהו ואורו על כנפות הארץ׃ |
4 After it, roareth a voice, He thundereth with his voice of majesty, Nor will he hold them back, when his voice is heard.
| אחריו ישאג קול ירעם בקול גאונו ולא יעקבם כי ישמע קולו׃ |
5 GOD thundereth with his voice, wonderfully, Doing great things, which we cannot know;
| ירעם אל בקולו נפלאות עשה גדלות ולא נדע׃ |
6 For, to the snow, he saith, Fall earthwards, —Also to the downpour of rain, yea the downpour of his mighty rains.
| כי לשלג יאמר הוא ארץ וגשם מטר וגשם מטרות עזו׃ |
7 On the hand of every man, he setteth a seal, that all men may take note of his doing.
| ביד כל אדם יחתום לדעת כל אנשי מעשהו׃ |
8 So then the wild-beast hath gone into covert, and, in its lairs, doth it remain.
| ותבא חיה במו ארב ובמעונתיה תשכן׃ |
9 Out of a chamber cometh a storm-wind, and, out of the north, cold.
| מן החדר תבוא סופה וממזרים קרה׃ |
10 By the breath of GOD, is given—frost, and, the breadth of waters, is congealed;
| מנשמת אל יתן קרח ורחב מים במוצק׃ |
11 Also, with moisture, burdeneth he the thick cloud, He disperseth his lightning-cloud;
| אף ברי יטריח עב יפיץ ענן אורו׃ |
12 Yea, the same, in circles, turneth itself to and fro, by his steering them to their work, whithersoever he commandeth them, over the face of the world, towards the earth.
| והוא מסבות מתהפך בתחבולתו לפעלם כל אשר יצום על פני תבל ארצה׃ |
13 Whether, as a rod, or for his earth, or in lovingkindness, he causeth it to come.
| אם לשבט אם לארצו אם לחסד ימצאהו׃ |
14 Give thou ear unto this, O Job, Stay, and consider well the wonders of GOD: —
| האזינה זאת איוב עמד והתבונן נפלאות אל׃ |
15 Canst thou got to know of GOD’S giving charge over them, or of the causing of the lightning of his cloud to shine forth?
| התדע בשום אלוה עליהם והופיע אור עננו׃ |
16 Canst thou get to know concerning the poisings of the thick cloud, the wonders of one who is perfect in knowledge?
| התדע על מפלשי עב מפלאות תמים דעים׃ |
17 That thy garments should be hot when he quieteth the earth from the south?
| אשר בגדיך חמים בהשקט ארץ מדרום׃ |
18 Didst thou spread out, with him, the skies, strong as a molten mirror?
| תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק׃ |
19 Let us know what we shall say to him, We cannot set in order, by reason of darkness.
| הודיענו מה נאמר לו לא נערך מפני חשך׃ |
20 Shall it be declared to him—that I would speak? Were any man to say aught, he might he destroyed?
| היספר לו כי אדבר אם אמר איש כי יבלע׃ |
21 Yet, now, men see not the light, bright though it is in the skies, when, a wind, hath passed over, and cleansed them.
| ועתה לא ראו אור בהיר הוא בשחקים ורוח עברה ותטהרם׃ |
22 Out of the north, a golden light cometh, Upon GOD, is fearful splendour:
| מצפון זהב יאתה על אלוה נורא הוד׃ |
23 The Almighty, whom we have not fully found out, is great in vigour, —Neither, justice nor abounding righteousness, will he weaken.
| שדי לא מצאנהו שגיא כח ומשפט ורב צדקה לא יענה׃ |
24 Therefore, do men revere him, He will not regard any who are wise in heart.
| לכן יראוהו אנשים לא יראה כל חכמי לב׃ |
