Job 31
1 A covenant, I solemnised for mine eyes, —How then could I gaze upon a virgin?
| ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על-בתולה |
2 Or what would have been my portion of GOD from above? Or what inheritance of the Almighty from on high?
| ומה חלק אלוה ממעל ונחלת שדי ממרמים |
3 Is there not calamity, for the perverse? and misfortune, for the workers of iniquity?
| הלא-איד לעול ונכר לפעלי און |
4 Would, he, not see my ways? and of all my steps, take account?
| הלא-הוא יראה דרכי וכל-צעדי יספור |
5 Verily I walked not in falsity, nor did my foot haste unto deceit: —
| אם-הלכתי עם-שוא ותחש על-מרמה רגלי |
6 Let him weigh me in balances of righteousness, —and let GOD take note of mine integrity!
| ישקלני במאזני-צדק וידע אלוה תמתי |
7 If my goings have swerved from the way, —and, after mine eyes, hath gone my heart, and, to my hands, hath adhered any stain,
| אם תטה אשרי מני הדרך ואחר עיני הלך לבי ובכפי דבק מאום |
8 Let me sow but, another, eat. And let, what I have springing up, be uprooted!
| אזרעה ואחר יאכל וצאצאי ישרשו |
9 If my heart hath been enticed unto a woman, or, by the door of my neighbour, I have lien in wait,
| אם-נפתה לבי על-אשה ועל-פתח רעי ארבתי |
10 Let my wife, grind to another, and, over her, let others bend!
| תטחן לאחר אשתי ועליה יכרעון אחרין |
11 Surely that had been a shameful thing! and that an iniquity for the judges!
| כי-הוא (היא) זמה והיא (והוא) עון פלילים |
12 Surely, a fire, had that been, which, unto destruction, would have consumed, and, of all mine increase, had it torn up the root.
| כי אש היא עד-אבדון תאכל ובכל-תבואתי תשרש |
13 If I refused the right of my servant, or my handmaid, when they contended with me,
| אם-אמאס--משפט עבדי ואמתי ברבם עמדי |
14 What then could I have done when GOD rose up? And, when he visited, what could I have answered him?
| ומה אעשה כי-יקום אל וכי-יפקד מה אשיבנו |
15 Did not he who, in the womb, made me, make him? And is not he who formed us in the body one?
| הלא-בבטן עשני עשהו ויכננו ברחם אחד |
16 If I withheld—from pleasure—the poor, or, the eyes of the widow, I dimmed;
| אם-אמנע מחפץ דלים ועיני אלמנה אכלה |
17 Or, used to eat my morsel alone, so that the fatherless did not eat thereof;
| ואכל פתי לבדי ולא-אכל יתום ממנה |
18 Surely, from my youth, he grew up to me, as to a father, and, from my birth, I acted as guide to her:
| כי מנעורי גדלני כאב ומבטן אמי אנחנה |
19 If I saw one perishing for lack of clothing, or that the needy had no covering;
| אם-אראה אובד מבלי לבוש ואין כסות לאביון |
20 If his loins did not bless me, or if, with the fleece of my lambs, he did not warm himself;
| אם-לא ברכוני חלצו ומגז כבשי יתחמם |
21 If I shook—against the fatherless—my hand, when I saw, in the gate, his need of my help,
| אם-הניפותי על-יתום ידי כי-אראה בשער עזרתי |
22 Let, my shoulder, from the shoulder-blade, fall, and, my arm, from the upper bone, be broken;
| כתפי משכמה תפול ואזרעי מקנה תשבר |
23 For, a dread unto me, was calamity from GOD, and, from his majesty, I could not escape.
| כי פחד אלי איד אל ומשאתו לא אוכל |
24 If I made gold my stay, and, to precious metal, said, My confidence!
| אם-שמתי זהב כסלי ולכתם אמרתי מבטחי |
25 If I rejoiced because great was my substance, and, an abundance, my hand had discovered;
| אם-אשמח כי-רב חילי וכי-כביר מצאה ידי |
26 If I looked at the sun, when it flashed forth light, or at the moon, majestically marching along;
| אם-אראה אור כי יהל וירח יקר הלך |
27 And befooled secretly was my heart, so that my hand kissed my mouth,
| ויפת בסתר לבי ותשק ידי לפי |
28 That too, had been a judicial iniquity, For I should have been false to GOD, above.
| גם-הוא עון פלילי כי-כחשתי לאל ממעל |
29 If rejoiced in the misfortune of him that hated me, or exulted when calamity found him; —
| אם-אשמח בפיד משנאי והתעררתי כי-מצאו רע |
30 Neither did I suffer my palate to sin, by asking, with a curse, for his life:
| ולא-נתתי לחטא חכי-- לשאל באלה נפשו |
31 If the men of my household have not said, Oh for some of his flesh—we cannot get filled,
| אם-לא אמרו מתי אהלי מי-יתן מבשרו לא נשבע |
32 Outside, the sojourner lodged not for the night, My doors—to the wayfarer, I threw open.
| בחוץ לא-ילין גר דלתי לארח אפתח |
33 If I covered, like Adam, my transgressions, by hiding in my bosom mine iniquity,
| אם-כסיתי כאדם פשעי-- לטמון בחבי עוני |
34 Then let me be made to tremble at a great throng, yea let, the contempt of families, terrify me, so that, keeping silence, I shall not go out of the door!
| כי אערוץ המון רבה-- ובוז-משפחות יחתני ואדם לא-אצא פתח |
35 Oh that I had one to hear me, Lo! my crossmark, May, the Almighty, answer me! And would that, a book, mine opponent had written!
| מי יתן-לי שמע לי-- הן-תוי שדי יענני וספר כתב איש ריבי |
36 Oh! would I not, upon my shoulder, lift it, or bind it as a crown upon me;
| אם-לא על-שכמי אשאנו אענדנו עטרות לי |
37 The number of my footsteps, I would declare to him, Like a noble, would I draw near to him.
| מספר צעדי אגידנו כמו-נגיד אקרבנו |
38 If, against me, my ground used to cry out, and, together, my ridges did weep;
| אם-עלי אדמתי תזעק ויחד תלמיה יבכיון |
39 If, the strength thereof, I used to eat, without payment, and, the soul of the holders thereof, I made groan;
| אם-כחה אכלתי בלי-כסף ונפש בעליה הפחתי |
40 Instead of wheat, let there come forth bramble, and, instead of barley, a bad-smelling weed! Ended are the words of Job.
| תחת חטה יצא חוח--ותחת-שערה באשה תמו דברי איוב |
