Job 22
1 Then responded Eliphaz the Temanite, and said: —
| ויען אליפז התמני ויאמר |
2 Unto GOD, can a man act as friend? Surely a discreet man befriendeth himself!
| הלאל יסכן-גבר-- כי-יסכן עלימו משכיל |
3 Is it a pleasure to the Almighty, that thou shouldst be righteous? or any profit, that thou shouldst be blameless in thy ways?
| החפץ לשדי כי תצדק ואם-בצע כי-תתם דרכיך |
4 Is it, for thy reverence, that he will accuse thee? will enter with thee into judgment?
| המיראתך יכיחך יבוא עמך במשפט |
5 Is not, thy wickedness, great? and, without end, [are not] thine iniquities?
| הלא רעתך רבה ואין-קץ לעונתיך |
6 Surely then hast been wont to put thy brother in pledge, for nothing, and, the garments of the ill-clad, hast thou stripped off:
| כי-תחבל אחיך חנם ובגדי ערומים תפשיט |
7 No water—to the weary, hast thou given to drink, and, from the hungry, thou hast withheld bread:
| לא-מים עיף תשקה ומרעב תמנע-לחם |
8 A man of might, to him, pertaineth the land, and, the favorite, dwelleth therein:
| ואיש זרוע לו הארץ ונשוא פנים ישב בה |
9 Widows, thou hast sent away empty, and, the arms of the fatherless, thou dost crush.
| אלמנות שלחת ריקם וזרעות יתמים ידכא |
10 For this cause, round about thee, are snares, and a dread startleth thee suddenly;
| על-כן סביבותיך פחים ויבהלך פחד פתאם |
11 Or darkness—thou canst not see, and, a flood of waters, covereth thee.
| או-חשך לא-תראה ושפעת-מים תכסך |
12 Is not, GOD, [in] the height of the heavens? Behold, then, the head of the stars, that they are high.
| הלא-אלוה גבה שמים וראה ראש כוכבים כי-רמו |
13 Wilt thou say then, What doth GOD know? Out through a thick cloud, can he judge?
| ואמרת מה-ידע אל הבעד ערפל ישפוט |
14 Dark clouds, are a veil to him, and he cannot see, or, the vault of the heavens, doth he walk?
| עבים סתר-לו ולא יראה וחוג שמים יתהלך |
15 The path of the ancient time, wilt thou mark, which the men of iniquity trod?
| הארח עולם תשמור-- אשר דרכו מתי-און |
16 Who were snatched away before the time, and, a stream, washed away their foundation?
| אשר-קמטו ולא-עת נהר יוצק יסודם |
17 Who had been saying unto GOD, Depart from us! and—What can the Almighty do for himself?
| האמרים לאל סור ממנו ומה-יפעל שדי למו |
18 Yet, he, had filled their houses with good! The counsel of the lawless, then, is far from me:
| והוא מלא בתיהם טוב ועצת רשעים רחקה מני |
19 The righteous shall see and rejoice, and, the innocent, shall laugh them to scorn:
| יראו צדיקים וישמחו ונקי ילעג-למו |
20 If our assailants do not vanish, then, their abundance, a fire consumeth!
| אם-לא נכחד קימנו ויתרם אכלה אש |
21 Shew thyself to be one with him—I pray thee—and prosper, thereby, shall there come on thee blessing.
| הסכן-נא עמו ושלם בהם תבואתך טובה |
22 Accept, I beseech thee, from his mouth—instruction, —and lay up his sayings in thy heart.
| קח-נא מפיו תורה ושים אמריו בלבבך |
23 If thou return unto the Almighty and submit thyself, if thou far remove perversity from thy tent,
| אם-תשוב עד-שדי תבנה תרחיק עולה מאהלך |
24 Then lay up, in the dust, precious ore, and, among the stones of the torrent-beds, fine gold:
| ושית-על-עפר בצר ובצור נחלים אופיר |
25 So shall, the Almighty, become, thy precious ores, yea glittering silver unto thee!
| והיה שדי בצריך וכסף תועפות לך |
26 For, then, in the Almighty, shalt thou take exquisite delight, and shalt lift up—unto GOD—thy face;
| כי-אז על-שדי תתענג ותשא אל-אלוה פניך |
27 Thou shalt make entreaty unto him, and he will hear thee, and, thy vows, shalt thou pay;
| תעתיר אליו וישמעך ונדריך תשלם |
28 And thou shalt decree a purpose, and it shall be fulfilled unto thee, and, upon thy ways, shall have shone a light;
| ותגזר-אמר ויקם לך ועל-דרכיך נגה אור |
29 When men cast themselves down, then thou shalt say: Up! And, him that is of downcast eyes, shall he save;
| כי-השפילו ותאמר גוה ושח עינים יושע |
30 He shall deliver the innocent, and thou shalt escape by the pureness of thy hands.
| ימלט אי-נקי ונמלט בבר כפיך |
