Job 19
1 Then responded Job, and said: —
| ויען איוב ויאמר |
2 How long will ye grieve my soul? or crush me with words?
| עד-אנה תוגיון נפשי ותדכאונני במלים |
3 These ten times, have ye reviled me, Shameless ye wrong me.
| זה עשר פעמים תכלימוני לא-תבשו תהכרו-לי |
4 And even if indeed I have erred, with myself lodgeth mine error.
| ואף-אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי |
5 If indeed, against me, ye must needs magnify yourselves, and plead, against me, my reproach.
| אם-אמנם עלי תגדילו ותוכיחו עלי חרפתי |
6 Know, then, that, God, hath overthrown me, and, within his net, enclosed me.
| דעו-אפו כי-אלוה עותני ומצודו עלי הקיף |
7 Lo! I cry—out: Violence! but receive no answer, I cry aloud, but there is no vindication;
| הן אצעק חמס ולא אענה אשוע ואין משפט |
8 My way, hath he walled up, that I cannot pass, and, upon my paths, hath he made darkness rest;
| ארחי גדר ולא אעבור ועל נתיבותי חשך ישים |
9 My glory—from off me, hath he stripped, and hath removed the crown of my head;
| כבודי מעלי הפשיט ויסר עטרת ראשי |
10 He hath ruined me on every side, and I am gone, and he hath taken away—like a tree—my hope;
| יתצני סביב ואלך ויסע כעץ תקותי |
11 Yea he hath kindled against me his anger, and accounted me towards him like unto his adversaries;
| ויחר עלי אפו ויחשבני לו כצריו |
12 Together, enter his troops and have cast up, against me, their mound, and have encamped all around my tent;
| יחד יבאו גדודיו--ויסלו עלי דרכם ויחנו סביב לאהלי |
13 My Brethren—from beside me, hath he moved far away, and, mine acquaintance, are wholly estranged from me;
| אחי מעלי הרחיק וידעי אך-זרו ממני |
14 Failed me, have my near of kin, and, mine intimate acquaintances, have forgotten me;
| חדלו קרובי ומידעי שכחוני |
15 Ye guests of my house and my maidens, A stranger, have ye accounted me, An alien, have I become in their eyes;
| גרי ביתי ואמהתי לזר תחשבני נכרי הייתי בעיניהם |
16 To mine own servant, I called, and he would not answer, With mine own mouth, I kept entreating him;
| לעבדי קראתי ולא יענה במו-פי אתחנן-לו |
17 My breath, is strange to my wife, and I am loathsome to the sons of my own mother;
| רוחי זרה לאשתי וחנתי לבני בטני |
18 Even young children, despise me, I rise up, and they speak against me;
| גם-עוילים מאסו בי אקומה וידברו-בי |
19 All the men of mine intimate circle abhor me, and, these whom I loved, have turned against me;
| תעבוני כל-מתי סודי וזה-אהבתי נהפכו-בי |
20 Unto my skin and unto my flesh, have my bones cleaved, and I have escaped with the akin of my teeth.
| בעורי ובבשרי דבקה עצמי ואתמלטה בעור שני |
21 Pity me! pity me! ye, my friends, for, the hand of GOD, hath stricken me!
| חנני חנני אתם רעי כי יד-אלוה נגעה בי |
22 Wherefore should ye persecute me as GOD? and, with my flesh, should not he satisfied?
| למה תרדפני כמו-אל ומבשרי לא תשבעו |
23 Oh, then, that my words, could be written, Oh that, in a record, they could be inscribed:
| מי-יתן אפו ויכתבון מלי מי-יתן בספר ויחקו |
24 That, with a stylus of iron and [with] lead, for all time—in the rock, they could be graven!
| בעט-ברזל ועפרת-- לעד בצור יחצבון |
25 But, I, know that, my redeemer, liveth, and, as the Last over [my] dust, will he arise;
| ואני ידעתי גאלי חי ואחרון על-עפר יקום |
26 And, though, after my skin is struck off, this [followeth], yet, apart from my flesh, shall I see GOD:
| ואחר עורי נקפו-זאת ומבשרי אחזה אלוה |
27 Whom, I myself, shall see, on my side, and, mine own eyes, [shall] have looked upon, and not those of a stranger. Exhausted are my deepest desires in my bosom!
| אשר אני אחזה-לי--ועיני ראו ולא-זר כלו כליתי בחקי |
28 Surely ye should say—Why should we persecute him? seeing, the root of the matter, is found in me.
| כי תאמרו מה-נרדף-לו ושרש דבר נמצא-בי |
29 Be ye afraid—on your part—of the face of the sword, because, wrath, [bringeth] the punishments of the sword, to the end ye may know the Almighty.
| גורו לכם מפני-חרב--כי-חמה עונות חרב למען תדעון שדין (שדון) |
