Job 15
1 Then responded Eliphaz the Temanite, and said:
| ויען אליפז התימני ויאמר׃ |
2 Should, a wise man, answer unreal knowledge? or fill, with the east wind, his inner man?
| החכם יענה דעת רוח וימלא קדים בטנו׃ |
3 Disputing with discourse that doth no good, or with speech, wherein is no profit?
| הוכח בדבר לא יסכון ומלים לא יועיל בם׃ |
4 But, thou, wouldst take away reverence, and wouldst attain unto meditation before GOD.
| אף אתה תפר יראה ותגרע שיחה לפני אל׃ |
5 For thine own mouth would teach thine iniquity, and thou wouldst choose the tongue of the crafty.
| כי יאלף עונך פיך ותבחר לשון ערומים׃ |
6 Thine own mouth shall condemn thee, and, not I, And, thine own lips, shall testify against thee.
| ירשיעך פיך ולא אני ושפתיך יענו בך׃ |
7 The first of mankind, wast thou born? Or, before the hills, wast thou brought forth?
| הראישון אדם תולד ולפני גבעות חוללת׃ |
8 In the secret council of GOD, hast thou been wont to hearken? Or canst thou attain for thyself unto wisdom?
| הבסוד אלוה תשמע ותגרע אליך חכמה׃ |
9 What knowest thou, that we know not? [What] understandest thou, and the same, is not with us?
| מה ידעת ולא נדע תבין ולא עמנו הוא׃ |
10 Both hoary and venerable, are among us, one mightier than thy father in days!
| גם שב גם ישיש בנו כביר מאביך ימים׃ |
11 Too small for thee, are the consolations of GOD? or a word spoken gently with thee?
| המעט ממך תנחמות אל ודבר לאט עמך׃ |
12 How doth thine own heart carry thee away, and how thine eyes do roll!
| מה יקחך לבך ומה ירזמון עיניך׃ |
13 For thy spirit, replieth against GOD, and thou bringest forth—out of thy mouth—words!
| כי תשיב אל אל רוחך והצאת מפיך מלין׃ |
14 What is a mortal, that he should be pure? or that righteous should be one born of a woman?
| מה אנוש כי יזכה וכי יצדק ילוד אשה׃ |
15 Lo! in his holy ones, he putteth not confidence, and, the heavens, are not pure in his eyes:
| הן בקדשו לא יאמין ושמים לא זכו בעיניו׃ |
16 How much less when one is detested and corrupt, a man who drinketh in—like water—perversity.
| אף כי נתעב ונאלח איש שתה כמים עולה׃ |
17 I will tell thee—hear me, Since this I have seen, I must needs declare it.
| אחוך שמע לי וזה חזיתי ואספרה׃ |
18 Which, wise men, tell, and deny not [that which is] from their fathers.
| אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם׃ |
19 To them alone, was the earth given, and no alien passed through their midst:
| להם לבדם נתנה הארץ ולא עבר זר בתוכם׃ |
20 All the days of the lawless man, he, doth writhe with pain, and, the number of years, is hidden from the tyrant;
| כל ימי רשע הוא מתחולל ומספר שנים נצפנו לעריץ׃ |
21 A noise of dreadful things, is in his ears, In prosperity, the destroyer cometh upon him;
| קול פחדים באזניו בשלום שודד יבואנו׃ |
22 He hath no confidence to come back out of darkness, he, being destined to the power oft the sword;
| לא יאמין שוב מני חשך וצפו הוא אלי חרב׃ |
23 A wanderer, he, for bread, [saying] Where [is it]? He knoweth that, prepared by his own hand, is the day of darkness;
| נדד הוא ללחם איה ידע כי נכון בידו יום חשך׃ |
24 Distress and anguish shall startle him, It shall overpower him, like a king ready for the onset:
| יבעתהו צר ומצוקה תתקפהו כמלך עתיד לכידור׃ |
25 Because he had stretched out—against GOD—his hand, and, against the Almighty, had been wont to behave himself proudly;
| כי נטה אל אל ידו ואל שדי יתגבר׃ |
26 He used to run against him with uplifted neck, with the stout bosses of his bucklers;
| ירוץ אליו בצואר בעבי גבי מגניו׃ |
27 For he had covered his face with his fatness, and had gathered a superabundance on his loins;
| כי כסה פניו בחלבו ויעש פימה עלי כסל׃ |
28 And had inhabited demolished cities, houses, wherein men would not dwell, that were destined to become heaps.
| וישכון ערים נכחדות בתים לא ישבו למו אשר התעתדו לגלים׃ |
29 He shall not be rich, nor shall his substance continue, neither shall their shadow stretch along on the earth;
| לא יעשר ולא יקום חילו ולא יטה לארץ מנלם׃ |
30 He shall not depart out of darkness, his young branch, shall the flame dry up, and he shall depart, by the breath of his own mouth!
| לא יסור מני חשך ינקתו תיבש שלהבת ויסור ברוח פיו׃ |
31 Let no one trust in him that—by vanity—is deceived, for, vanity, shall be his recompense;
| אל יאמן בשו נתעה כי שוא תהיה תמורתו׃ |
32 Before his day, shall it be accomplished, with, his palm-top, not covered with leaves;
| בלא יומו תמלא וכפתו לא רעננה׃ |
33 He shall wrong—like a vine—his sour grapes, and shall cast off—as an olive-tree—his blossom.
| יחמס כגפן בסרו וישלך כזית נצתו׃ |
34 For, the family of the impious, is unfruitful, and, a fire, hath devoured the tents of bribery;
| כי עדת חנף גלמוד ואש אכלה אהלי שחד׃ |
35 Conceiving mischief, and bringing forth iniquity, yea, their inmost soul, prepareth deceit.
| הרה עמל וילד און ובטנם תכין מרמה׃ |
