Job 14
1 Man that is born of a woman, is of few days, and full of trouble:
| אדם ילוד אשה קצר ימים ושבע רגז׃ |
2 As a flower, he cometh forth—and fadeth, He fleeth also as a shadow, and continueth not.
| כציץ יצא וימל ויברח כצל ולא יעמוד׃ |
3 And yet upon such a one as this, hast thou opened thine eye? And, him, wouldst thou bring into judgment with thee?
| אף על זה פקחת עינך ואתי תביא במשפט עמך׃ |
4 Who can bring a clean thing out of an unclean? Not one!
| מי יתן טהור מטמא לא אחד׃ |
5 If determined am his days, the number of his months, is with thee, Fixed times for him, thou hast appointed and he cannot go beyond.
| אם חרוצים ימיו מספר חדשיו אתך חקו עשית ולא יעבור׃ |
6 Look sway from him, that he may rest, Till he shall pay off, as a hireling, his day.
| שעה מעליו ויחדל עד ירצה כשכיר יומו׃ |
7 Though there is—for a tree—hope, —if it should be cut down, that, again, it will grow, and, the tender branch thereof, will not cease;
| כי יש לעץ תקוה אם יכרת ועוד יחליף וינקתו לא תחדל׃ |
8 If its root, should become old in the earth, and, in the dust, its stock should die:
| אם יזקין בארץ שרשו ובעפר ימות גזעו׃ |
9 Through the scent of water, it may break forth, and produce branches like a sapling,
| מריח מים יפרח ועשה קציר כמו נטע׃ |
10 Yet, man, dieth, and is prostrate, Yea the son of earth doth cease to breathe, and where is he?
| וגבר ימות ויחלש ויגוע אדם ואיו׃ |
11 Waters, have failed from, the sea, and, a river, may waste and dry up;
| אזלו מים מני ים ונהר יחרב ויבש׃ |
12 So, a man, hath lain down, and shall not arise, until there are no heavens, they shall not awake, nor be roused up out of their sleep.
| ואיש שכב ולא יקום עד בלתי שמים לא יקיצו ולא יערו משנתם׃ |
13 Oh that, in hades, thou wouldst hide me! that thou wouldst keep me secret, until the turn of thine anger, that thou wouldst set for me a fixed time, and remember me: (Sheol h7585)
| מי יתן בשאול תצפנני תסתירני עד שוב אפך תשית לי חק ותזכרני׃ (Sheol h7585) |
14 If a man die, can he live again? All the days of my warfare, would I wait, until my relief should come: —
| אם ימות גבר היחיה כל ימי צבאי איחל עד בוא חליפתי׃ |
15 Thou shouldst call, and, I, would answer thee, —For the work of thine own hand, thou shouldst long.
| תקרא ואנכי אענך למעשה ידיך תכסף׃ |
16 For, now, my steps, thou countest, Thou wilt not pass over my sin:
| כי עתה צעדי תספור לא תשמור על חטאתי׃ |
17 Sealed up in a bag, is my transgression, and thou hast glued over mine iniquity.
| חתם בצרור פשעי ותטפל על עוני׃ |
18 But, in very deed, a mountain falling, will lie prostrate, or, a rock moved out of its place:
| ואולם הר נופל יבול וצור יעתק ממקמו׃ |
19 Stones, have been hollowed out by waters, the floods thereof wash away the dust of the earth, and, the hope of mortal man, thou hast destroyed:
| אבנים שחקו מים תשטף ספיחיה עפר ארץ ותקות אנוש האבדת׃ |
20 Thou dost overpower him utterly, and he departeth, Disfiguring his face, so, hast thou sent him away.
| תתקפהו לנצח ויהלך משנה פניו ותשלחהו׃ |
21 His sons, come to honour, and he knoweth it not, Or they are brought low, and he perceiveth it not of them.
| יכבדו בניו ולא ידע ויצערו ולא יבין למו׃ |
22 But, his flesh, for himself, is in pain, and, his soul, for himself, doth mourn.
| אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל׃ |
