Jeremiah 48
1 Of Moab, —Thus, saith Yahweh of hosts God of Israel, —Alas for Nebo, for it is laid waste, put to shame—captured, is Kiriathaim, put to shame is Misgab, and dismayed.
| למואב כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל הוי אל נבו כי שדדה הבישה נלכדה קריתים הבישה המשגב וחתה |
2 No more, is the praise of Moab, In Heshbon, have they devised against her, calamity, Come, and let us cut her off from being a nation, —Even thou, Madmen also, shalt be silenced, After thee, shall march the sword.
| אין עוד תהלת מואב--בחשבון חשבו עליה רעה לכו ונכריתנה מגוי גם מדמן תדמי אחריך תלך חרב |
3 A voice of outcry, from Horonaim, —Wasting and great destruction!
| קול צעקה מחרונים--שד ושבר גדול |
4 Moab is broken: Her little ones, have caused to be heard an outcry.
| נשברה מואב השמיעו זעקה צעוריה (צעיריה) |
5 For the ascent of Luhith, with weeping, one ascendeth—with weeping, —For in the descent of Horonaim, the distress of the outcry of destruction, have they heard:
| כי מעלה הלחות (הלחית) בבכי יעלה בכי כי במורד חורנים צרי צעקת שבר שמעו |
6 Flee deliver your own lives, —Then shall the women be as a shrub in the desert.
| נסו מלטו נפשכם ותהיינה כערוער במדבר |
7 For seeing thou hast trusted in thy works and in thy treasures, Thou too, shalt be captured, —Then shall Chemosh go forth into captivity, His priests and his princes together.
| כי יען בטחך במעשיך ובאוצרותיך גם את תלכדי ויצא כמיש (כמוש) בגולה כהניו ושריו יחד (יחדו) |
8 And the spoiler shall enter into every city, And not, a city, shall escape, Then shall perish the vale Then be destroyed the table-land, —As Yahweh hath said.
| ויבא שדד אל כל עיר ועיר לא תמלט ואבד העמק ונשמד המישר--אשר אמר יהוה |
9 Give wing to Moab, For she must, fly away; And her cities To desolation, shall be turned, With no inhabitant therein.
| תנו ציץ למואב כי נצא תצא ועריה לשמה תהיינה מאין יושב בהן |
10 Accursed be he that doeth the business of Yahweh carelessly; And, accursed be he that withholdeth his sword, from blood!
| ארור עשה מלאכת יהוה--רמיה וארור מנע חרבו מדם |
11 Moab, hath been at ease from his youth, And settled is he upon his lees, And hath not been poured out from vessel to vessel, Nor into captivity, hath gone, —For this cause, hath his flavour stood still within him, And his scent is unchanged.
| שאנן מואב מנעוריו ושקט הוא אל שמריו ולא הורק מכלי אל כלי ובגולה לא הלך על כן עמד טעמו בו וריחו לא נמר |
12 Therefore, lo! days are coming, Declareth Yahweh, When I will send to him tilters and they shall tilt him, —And his vessels, shall they empty, And their jars, shall they dash in pieces.
| לכן הנה ימים באים נאם יהוה ושלחתי לו צעים וצעהו וכליו יריקו ונבליהם ינפצו |
13 Then shall Moab, be ashamed, of, Chemosh, —Just as, the sons of Israel, were ashamed of Bethel their confidence.
| ובש מואב מכמוש כאשר בשו בית ישראל מבית אל מבטחם |
14 How can ye say, Heroes, are we? and Men of might for the war?
| איך תאמרו גבורים אנחנו ואנשי חיל למלחמה |
15 Spoiled is Moab And her cities, hath he ascended, And the choice of his young men, have gone down to the slaughter, —Declareth The King, Yahweh of hosts, is his Name.
| שדד מואב ועריה עלה ומבחר בחוריו ירדו לטבח נאם המלך--יהוה צבאות שמו |
16 Near is the doom of Moab, to come, —And, his calamity, hasteth greatly.
| קרוב איד מואב לבוא ורעתו מהרה מאד |
17 Lament ye for him—All that are round about him, and All that know his name, —Say, How is broken—The staff of strength! The rod of beauty!
| נדו לו כל סביביו וכל ידעי שמו אמרו איכה נשבר מטה עז--מקל תפארה |
18 Come down from glory, and sit in thirst, O inhabitress daughter of Dibon; For the spoiler of Moab, hath come up against thee, He hath laid in ruins thy strongholds.
| רדי מכבוד ישבי (ושבי) בצמא ישבת בת דיבון כי שדד מואב עלה בך שחת מבצריך |
19 Near the way, take thy stand and keep outlook, O inhabitress of Aroer: Ask—him that fleeth, and Her that hath escaped, Say, What hath happened?
| אל דרך עמדי וצפי יושבת ערוער שאלי נס ונמלטה אמרי מה נהיתה |
20 Confounded is Moab! For it is broken down! Howl and make outcry, —Tell ye in Arnon, That Moab is spoiled;
| הביש מואב כי חתה הילילי (הילילו) וזעקי (וזעקו) הגידו בארנון כי שדד מואב |
21 And, judgment, hath come Upon the country of the table-land, —Upon Holon, and Upon Jazer and Upon Mephaath;
| ומשפט בא אל ארץ המישר--אל חלון ואל יהצה ועל מופעת (מיפעת) |
22 and Upon Dibon, and Upon Nebo, and Upon Beth-diblathaim;
| ועל דיבון ועל נבו ועל בית דבלתים |
23 and Upon Kiriathaim, and Upon Beth-gamul, and Upon Beth-meon;
| ועל קריתים ועל בית גמול ועל בית מעון |
24 and Upon Kerioth, and Upon Bozrah, —Yea, upon all the cities of the land of Moab, far and near.
| ועל קריות ועל בצרה ועל כל ערי ארץ מואב--הרחקות והקרבות |
25 Cut off is the horn of Moab, Yea, his arm, is broken, —Declareth Yahweh.
| נגדעה קרן מואב וזרעו נשברה--נאם יהוה |
26 Make ye him drunken, Because against Yahweh, hath he magnified himself; So shall, Moab, stagger, into his own vomit, And shall become a derision, even he!
| השכירהו כי על יהוה הגדיל וספק מואב בקיאו והיה לשחק גם הוא |
27 And was it not, a derision, that Israel became to thee? And was it not among thieves, he was found? For, as often as thou didst speak of him, thou didst wag the head!
| ואם לוא השחק היה לך ישראל אם בגנבים נמצאה (נמצא) כי מדי דבריך בו תתנודד |
28 Leave ye the cities and dwell in the cliff, Ye inhabitants of Moab; And become ye as a dove, that maketh her nest in the further-side of the fissure’s mouth.
| עזבו ערים ושכנו בסלע ישבי מואב והיו כיונה תקנן בעברי פי פחת |
29 We have heard the arrogance of Moab—proud exceedingly: His loftiness and his arrogance and his majesty, and his elevation of heart!
| שמענו גאון מואב גאה מאד גבהו וגאונו וגאותו ורם לבו |
30 I know—Declareth Yahweh His passion—that’tis Unjust! His boastings, that Untrue have they made [them]!
| אני ידעתי נאם יהוה עברתו ולא כן בדיו לא כן עשו |
31 For this cause over Moab, will I howl, And for all Moab, will I make outcry, —For the men of Kir-heres, must one moan!
| על כן על מואב איליל ולמואב כלה אזעק אל אנשי קיר חרש יהגה |
32 Beyond the weeping of Jazer, will I weep for thee O vine of Sibmah, Thy tendrils, have gone over the sea, Unto the sea of Jazer, have they reached, Upon thy summer fruits And upon thy vintage, the spoiler, hath fallen.
| מבכי יעזר אבכה לך הגפן שבמה נטישתיך עברו ים עד ים יעזר נגעו--על קיצך ועל בצירך שדד נפל |
33 So shall be withdrawn gladness and exultation—From the fruitful field and From the land of Moab, —And wine from the vats, have I caused to fail, They shall not tread with shouting, The shouting shall be no shouting!
| ונאספה שמחה וגיל מכרמל ומארץ מואב ויין מיקבים השבתי--לא ידרך הידד הידד לא הידד |
34 From the outcry of Heshbon, Even unto Elealeh Even unto Jahaz, have they given forth their voice, From Zoar even unto Horonaim, the third Eglath, —For, even the waters of Nimrim, to utter desolation, have been turned:
| מזעקת חשבון עד אלעלה עד יהץ נתנו קולם--מצער עד חרנים עגלת שלשיה כי גם מי נמרים למשמות יהיו |
35 Then will I cause to cease, from Moab, Declareth Yahweh, —him that offereth at a high-place, and him that burneth incense to his gods.
| והשבתי למואב נאם יהוה מעלה במה ומקטיר לאלהיו |
36 For this cause, my heart, for Moab, like flutes, shall make plaintive sounds, Yea my heart for the men of Kir-heres! like flutes, shall make plaintive sounds, Because, the abundance he hath gotten is lost!
| על כן לבי למואב כחללים יהמה ולבי אל אנשי קיר חרש כחלילים יהמה על כן יתרת עשה אבדו |
37 For, every head, is baldness, And every beard, clipped: Upon all hands, are gashes, And upon the loins, sackcloth
| כי כל ראש קרחה וכל זקן גרעה על כל ידים גדדת ועל מתנים שק |
38 Upon all the housetops of Moab And in her broadways, it is all lamentation, —For I have broken Moab—Like a vessel wherein is no pleasure Declareth Yahweh.
| על כל גגות מואב וברחבתיה כלה מספד כי שברתי את מואב ככלי אין חפץ בו--נאם יהוה |
39 How it is broken down! They have howled, How hath Moab turned the back, for shame, —So shall Moab become a derision and a terror to all round about him.
| איך חתה הילילו איך הפנה ערף מואב בוש והיה מואב לשחק ולמחתה לכל סביביו |
40 For, thus, saith Yahweh, Lo! as an eagle, shall one dart along, —And shall spread out his wings towards Moab.
| כי כה אמר יהוה הנה כנשר ידאה ופרש כנפיו אל מואב |
41 Captured is Kerioth, And the fortresses, are seized, —Then shall the heart of the heroes of Moab become in that day, As the heart of a woman in her pains.
| נלכדה הקריות והמצדות נתפשה והיה לב גבורי מואב ביום ההוא כלב אשה מצרה |
42 Then shall, Moab, be destroyed from being a people, —Because against Yahweh, hath he magnified himself.
| ונשמד מואב מעם כי על יהוה הגדיל |
43 Terror and pit and snare are upon thee O inhabitant of Moab Declareth Yahweh:
| פחד ופחת ופח--עליך יושב מואב נאם יהוה |
44 He that fleeth from the face of the terror, Shall fall into the pit, And, he that getteth up out of the pit, Shall be captured by the snare, —For I will bring against her—against Moab, The year of their visitation, Declareth Yahweh.
| הניס (הנס) מפני הפחד יפל אל הפחת והעלה מן הפחת ילכד בפח כי אביא אליה אל מואב שנת פקדתם נאם יהוה |
45 In the shadow of Heshbon, stand strengthless, the fugitives, —For, a fire, hath gone forth out of Heshbon And shall flame out of the midst of Sihon, And shall devour the beard of Moab, And the crown of the head of the proudly tumultuous.
| בצל חשבון עמדו מכח נסים כי אש יצא מחשבון ולהבה מבין סיחון ותאכל פאת מואב וקדקד בני שאון |
46 Woe to thee Moab! Lost are the people of Chemosh, —For thy sons have been taken, into captivity, And thy daughters into captivity.
| אוי לך מואב אבד עם כמוש כי לקחו בניך בשבי ובנתיך בשביה |
47 Yet will I bring back the captivity of Moab, In the afterpart of the days, Declareth Yahweh, Thus far, is the sentence of Moab.
| ושבתי שבות מואב באחרית הימים נאם יהוה עד הנה משפט מואב |
