Galatians 4
1 But I say: —for as long a time as, the heir, is an infant, he differeth, nothing, from a servant, though, lord of all,
| זכרו, גם אם אב עשיר מת ומוריש לבנו הקטן את כל רכושו, הילד הקטן דומה במעמדו לעבד. אין הוא יכול ליהנות מן הירושה עד שיגיע לגיל בגרות (או לגיל מסוים שקבע אביו למתן הירושה). |
2 But is, under guardians, and stewards, until the [day] fore-appointed of the father:
| עד אז עליו לשמוע לקול המבוגרים האחראים לטיפולו ולחינוכו. |
3 So also, we, when we were infants, under the elementary principles of the world, were held in servitude;
| לפני בואו של ישוע המשיח היה מצבנו דומה. בעת היותנו חסרי בגרות, היינו משועבדים לדרכי העולם. |
4 But, when the fulness of the time came, God sent forth his Son, who came to be of a woman, who came to be under law, —
| אך בהגיע הזמן המתאים שלח אלוהים את בנו, שנולד לאם יהודיה, |
5 That, them who were under law, he might redeem, that, the sonship, we might duly receive; —
| כדי לשחרר אותנו מהשעבוד לתורה, וכדי לאמץ אותנו לבניו. |
6 And, because ye are sons, God hath sent forth the Spirit of his Son into our hearts, exclaiming, Abba! Oh Father!
| היות שאנחנו בני־אלוהים, הוא השכין בלבנו את רוח בנו, ומשום כך יש לנו את הזכות לקרוא לו: אבא, אבינו. |
7 So that, no longer, art thou a servant, but a son; and, if a son, an heir also, through God.
| מעתה ואילך אין אנו עבדים, אלא בני אלוהים ממש; ומאחר שאנחנו בני־אלוהים, כל מה ששייך לאלוהים אבינו שייך גם לנו. |
8 But, at that time—not knowing God, ye were in servitude unto them who, by nature, are not Gods;
| אתם הגויים, לפני שהאמנתם באלוהים הייתם עבדים לכל מיני אלילים מגוחכים, שקראתם להם”אלוהים“. |
9 Whereas, now, having acknowledged God, —or rather, having been acknowledged by God, how turn ye back again unto the weak and beggarly elementary principles, unto which, over again, ye are wishing, to come into servitude?
| עתה, לאחר שמצאתם את אלוהים (או נכון יותר לומר: לאחר שאלוהים מצא אתכם), כיצד יכולים אתם לחזור ולהשתעבד לאמונה חלשה ורופפת, הגורסת שניתן להיוושע על־ידי קיום מצוות התורה? |
10 Days, ye do narrowly observer, and months, and seasons, and years: —
| אתם מנסים למצוא־חן בעיני אלוהים על־ידי שמירת חגים ומועדים! |
11 I am afraid of you—lest by any means, in vain, I should have toiled for you!
| אני חושש מאוד שכל עבודתי בכם הייתה לשווא. |
12 Become ye as, I, because, I also, [was] as, ye, —brethren, I entreat you. Not at all, have ye wronged me.
| אחים יקרים, מדוע אינכם מקשיבים לי? עכשיו אני חופשי ומשוחרר מכבלי מצוות התורה, ממש כמוכם. כשבאתי אליכם בפעם הראשונה, כדי לספר לכם את הבשורה, לא בזתם לי למרות שהייתי חולה. |
13 Howbeit ye know that, by reason of a weakness of the flesh, I myself announced the glad-message unto you, formerly;
14 And, your trial, in my flesh, ye despised not, neither spat ye [in disgust], but, as a messenger of God, ye welcomed me—as Christ Jesus.
| מחלתי הייתה דוחה ומתועבת, אבל לא דחיתם אותי ולא הפניתם לי עורף. לקחתם אותי לביתכם וטיפלתם בי כאילו טיפלתם במלאך מן השמים או בישוע המשיח עצמו! |
15 Where, then, is the happiness ye accounted yours? For I bear you witness—that, if possible, your eyes, ye would have dug out, and given unto me.
| מה קרה לכם? פעם הייתה בכם רוח של אהבה, אחדות ושמחה; בימים ההם אהבתם אותי כל־כך, עד שהייתם מוכנים לנקר את עיניכם ולתת אותן לי, אילו היה צורך בכך. |
16 So then, your enemy, have I become, by dealing truthfully with you?
| האם הפכתי לאויבכם משום שאני אומר לכם את האמת? |
17 They shew a zeal for you, not honourably, but wish, to shut you out, in order that ye may be zealous for, them.
| האנשים האלה שמשתדלים מאוד למצוא־חן בעיניכם, אינם עושים זאת מתוך רצון בטובתכם, אלא מתוך רצון לסכסך ולהפריד ביניכם לביני, כדי שלא תקשיבו לי, אלא תקשיבו להם בלבד. |
18 Howbeit it is, honourable, to show zeal in what is honourable at all times, and not only when I am present with you; —
| ודאי שאני רוצה שאנשים יתנהגו יפה כלפיכם, אך זאת רק בתנאי שמניעיהם טהורים ושאין הם מתנהגים כך רק כשאני נמצא אתכם! |
19 My dear children! for whom I, again, am in birth-pains, until Christ be formed within you; —
| ילדי, אתם כל־כך מכאיבים לי! אני סובל ייסורי ציפייה ליום שבו תתמסרו למשיח בכל לבכם, בדומה לאם הסובלת ייסורי לידה בציפייה להולדת בנה. |
20 I could wish, however, to be present with you, even now, and to change my voice, —because I am perplexed regarding you.
| הלוואי שיכולתי להיות אצלכם עכשיו ולדבר אתכם פנים אל פנים, במקום לנסות להשפיע עליכם בכתב; פשוט איני יודע מה לעשות אתכם! |
21 Tell me! ye who, under law, are wishing to be: The law, do ye not hear?
| אני פונה אל כל אלה שחושבים שעליהם לשמור את מצוות התורה כדי להיוושע: היודעים אתם מה כתוב בתורה? |
22 For it is written, that, Abraham, had two sons—one by the bondmaid, and one by the free woman;
| כתוב בתורה שלאברהם אבינו היו שני בנים: ישמעאל בן האישה המשרתת, ויצחק בן האישה החופשייה. |
23 But, he that was of the bondmaid, after the flesh, had been born, whereas, he that was of the free woman, through means of a promise.
| בן המשרתת נולד בלידה טבעית ובלי נסים ונפלאות; אולם בן האישה החופשייה נולד רק לאחר הבטחתו המיוחדת של אלוהים לאברהם. |
24 Which things, indeed, may bear another meaning; for, the same, are two covenants, —one, indeed, from Mount Sinai, into bondage, bringing forth, the which is Hagar, —
| סיפור אמיתי זה הוא משל: שתי הנשים הן שתי הבריתות שכרת ה׳ עם עמו. האחת היא ברית הר־סיני שבערב, שהביאה את האנשים לידי שעבוד לתורה – זוהי הגר שמסמלת את עיר־האם, ירושלים, שמשועבדת עדיין למצוות התורה ושמשמשת מרכז לפולחן דתי |
25 And, the Hagar, is Mount Sinai, in Arabia, —she answereth, however, unto the present Jerusalem, for she is in bondage with her children;
26 But, the Jerusalem above, is free, —the which is our mother;
| ואילו שרה, האישה החופשייה, מסמלת את ירושלים החופשית שבשמים, שהיא עיר־האם והקודש שלנו, ואינה משועבדת למצוות התורה. |
27 For it is written—Be gladdened, O barren one! that wast not giving birth, break forth and shout, thou that wast not in birth-pains, —because, more, are the children of the deserted one, than of her that had the husband.
| אליה התכוון הנביא ישעיהו כשניבא:”רני עקרה לא ילדה, פצחי רנה וצהלי לא־חלה, כי רבים בני שוממה מבני בעולה“. |
28 And, we, brethren, after the manner of Isaac, are children of a promise.
| אחים יקרים, אנחנו – אתם ואני – הבנים שהבטיח ה׳ לירושלים החדשה, כשם שהבטיח את יצחק לאברהם ושרה. |
29 But, just as, then, he that after the manner of the flesh had been born, did persecute him who [had been born] after the manner of the Spirit, thus, also now.
| ואנחנו, המאמינים שנולדנו מחדש על־ידי רוח הקודש, נרדפים על־ידי אלה שרוצים שנשמור את מצוות התורה, ממש כמו שיצחק – בן ההבטחה – נרדף על־ידי ישמעאל בן המשרתת. |
30 But, what saith the scripture? Cast out the serving woman and her son; for in nowise shall the son of the serving woman inherit with the son of the free.
| אבל מה אומרים כתבי־הקודש?”גרש את האמה ואת בנה, כי לא יירש בן־האמה עם בן־החפשיה“. |
31 Wherefore, brethren, we are not children of a serving woman, but of the free: —
| אחים יקרים, אין אנו בני האישה המשרתת ואיננו עבדים לתורה; אנחנו בני האישה החופשייה, ורצויים לאלוהים בזכות אמונתנו. |
