Ecclesiastes 3
1 For, every thing, there is a season, —and a time for every pursuit, under the heavens: —
| לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים |
2 A time to be born, and a time to die, —A time to plant, and a time to uproot what is planted;
| עת ללדת ועת למות עת לטעת ועת לעקור נטוע |
3 A time to kill, and a time to heal, —A time to break down, and a time to build up;
| עת להרוג ועת לרפוא עת לפרוץ ועת לבנות |
4 A time to weep, and a time to laugh, —A time to wail, and a time to dance for joy;
| עת לבכות ועת לשחוק עת ספוד ועת רקוד |
5 A time to cast away stones, and a time to heap up stones, —A time to embrace, and a time to be far from loving embrace;
| עת להשליך אבנים ועת כנוס אבנים עת לחבוק ועת לרחק מחבק |
6 A time to seek, and a time to give up as lost, —A time to keep, and a time to cast away;
| עת לבקש ועת לאבד עת לשמור ועת להשליך |
7 A time to rend, and a time to sew, —A time to be silent, and a time to speak;
| עת לקרוע ועת לתפור עת לחשות ועת לדבר |
8 A time to love and a time to hate, —A time of war, and a time of peace.
| עת לאהב ועת לשנא עת מלחמה ועת שלום |
9 What profit hath he that worketh, in that wherein, himself, hath toiled?
| מה יתרון העושה באשר הוא עמל |
10 I looked at the employment which God hath given to the sons of men, to work therein:
| ראיתי את הענין אשר נתן אלהים לבני האדם--לענות בו |
11 Everything, hath he made beautiful in its own time, —also, intelligence, hath he put in their heart, without which men could not find out the work which God hath wrought, from the beginning even unto the end.
| את הכל עשה יפה בעתו גם את העלם נתן בלבם--מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלהים מראש ועד סוף |
12 I know that there is no blessedness in them, —save to be glad, and to do well with one’s life.
| ידעתי כי אין טוב בם--כי אם לשמוח ולעשות טוב בחייו |
13 Though indeed, that any man should eat and drink, and see blessedness, in all his toil, it is, the gift of God.
| וגם כל האדם שיאכל ושתה וראה טוב בכל עמלו--מתת אלהים היא |
14 I know, that, whatsoever God doeth, the same, shall be age-abiding, unto it, there is nothing to add, and, from it, there is nothing to take away, —and, God, hath done it, that men should stand in awe before him.
| ידעתי כי כל אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם--עליו אין להוסיף וממנו אין לגרע והאלהים עשה שיראו מלפניו |
15 That which was, already, had been, and, that which shall be, already, shall have been, —but, God, seeketh that which hath been chased away.
| מה שהיה כבר הוא ואשר להיות כבר היה והאלהים יבקש את נרדף |
16 Then, again, I saw under the sun, the place of justice, that there was lawlessness, and, the place of righteousness, that there was lawlessness.
| ועוד ראיתי תחת השמש מקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע |
17 Said, I, in my heart, Both the righteous and the lawless, will God judge, —for [there will be] a time for every pursuit, and concerning every work—there.
| אמרתי אני בלבי--את הצדיק ואת הרשע ישפט האלהים כי עת לכל חפץ ועל כל המעשה שם |
18 Said, I, in my heart, as concerning the sons of men, That God was minded to prove them, —and that they might see, that they were beasts, of themselves.
| אמרתי אני בלבי--על דברת בני האדם לברם האלהים ולראות שהם בהמה המה להם |
19 For, as regardeth the destiny of the sons of men and the destiny of beasts, one fate, have they, as dieth the one, so, dieth the other, and, one spirit, have they all, —and, the pre-eminence of man over beast, is nothing, for, all, were vanity:
| כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד להם--כמות זה כן מות זה ורוח אחד לכל ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל |
20 all, go unto one place, —all, came from the dust, and all, return to the dust.
| הכל הולך אל מקום אחד הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר |
21 Who knoweth the spirit of the sons of men, whether it, ascendeth, above, —or the spirit of the beast, whether it, descendeth, below, to the earth?
| מי יודע רוח בני האדם--העלה היא למעלה ורוח הבהמה--הירדת היא למטה לארץ |
22 So I saw, that there was nothing better than that a man should be glad in his works, for, that, is his portion, —for who can bring him in, to look upon that which shall be after him?
| וראיתי כי אין טוב מאשר ישמח האדם במעשיו--כי הוא חלקו כי מי יביאנו לראות במה שיהיה אחריו |
