Acts 2
1 And, when the day of pentecost was filling up [the number of days] they were all together with one intent; —
| וביום מלאת שבעת השבעות ויתאספו כלם לב אחד׃ |
2 When there came suddenly out of heaven a sound, just as of a mighty rushing wind, —and it filled all the house where they were sitting;
| ויהי פתאם קול רעש מן השמים כקול רוח סערה וימלא את כל הבית אשר ישבו בו׃ |
3 And there appeared unto them—parting asunder—tongues like as of fire, and it sat upon each one of them;
| ותראינה אליהם לשנות נחלקות ומראיהן כאש ותנוחינה אחת אחת על כל אחד מהם׃ |
4 And they were all filled with Holy Spirit, and began to be speaking with other kinds of tongues just as the Spirit was giving unto them to be sounding forth.
| וימלאו כלם רוח הקדש ויחלו לדבר בלשנות אחרות כאשר נתנם הרוח להטיף׃ |
5 Now there were in Jerusalem sojourning Jews, reverent men from every nation who were under heaven;
| ובירושלים שכנו יהודים אנשי חסד מכל גוי וגוי אשר תחת השמים׃ |
6 And this sound occurring the throng came together and was thrown into confusion, because each one severally heard in his own language them who were speaking;
| ויהי בהיות קול הרעש ההוא ויקבצו עם רב ויהיו נבכים כי איש איש שמע אתם מדברים בשפת עמו׃ |
7 Yea they were beside themselves and did marvel, saying—Lo! are not all these who are speaking Galilaeans?
| וישתוממו ויתמהו ויאמרו איש אל רעהו הנה כל אלה המדברים הלא גלילים המה׃ |
8 How then do, we, hear each one in our own language in which we were born?
| ואיך אנחנו שמעים אתם איש כשפת ארץ מולדתנו׃ |
9 Parthians and Medes and Elamites, and those dwelling in Mesopotamia, Judaea also and Cappadocia, Pontus and Asia,
| פרתיים ומדים ועילמים וישבי ארם נהרים יהודה וקפודקיה פנטוס ואסיא׃ |
10 Phrygia also and Pamphylia, Egypt and the parts of the Libya that is towards Cyrene, and the sojourning Romans, —both Jews and proselytes,
| פרוגיא ופמפוליא מצרים וחבל לוב אשר על יד קוריני והבאים מרומי גם יהודים גם גרים׃ |
11 Cretans and Arabians, we do hear them speaking in our own tongues the magnificent things of God.
| כרתים וערבים הנה אנחנו שמעים אתם מספרים בלשנותינו גדלות האלהים׃ |
12 But they were all beside themselves and were utterly at a loss, saying one to another—What doth this please to be?
| וישתוממו כלם ויבהלו ויאמרו איש אל אחיו מה תהיה זאת׃ |
13 While, others, in mockery were saying—With sweet wine, are they drunken!
| ואחרים לעגו ויאמרו כי מלאי עסיס המה׃ |
14 But, taking his stand, Peter with the eleven lifted up his voice, and sounded out unto them—Ye men of Judaea, and all ye who are sojourning in Jerusalem! Let, this, unto you be known, and give ear unto my declarations; —
| אז יעמד פטרוס ועשתי העשר עמו וישא את קולו וידבר אליהם אנשי יהודה וישבי ירושלים כלכם זאת תודע לכם והאזינו אל דברי׃ |
15 For not, as, ye, suppose, are these men drunken, for it is the third hour of the day; —
| כי אלה לא שכורים המה כאשר חשבתם כי שעה שלישית ביום עתה׃ |
16 But this is that which hath been spoken through the prophet Joel—
| אבל זה הוא האמור על ידי יואל הנביא׃ |
17 And it shall be, in the last days saith God, I will pour out of my Spirit upon all flesh; and your sons and your daughters shall prophesy, and, your young men, visions shall see and, your elders, in dreams shall dream, —
| והיה באחרית הימים נאם אלהים אשפך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנתיכם ובחוריכם חזינות יראו וזקניכם חלמות יחלמון׃ |
18 And, even upon my men-servants and upon my maid-servants in those days, will I pour out of my Spirit, and they shall prophesy;
| וגם על עבדי ועל שפחותי בימים ההמה אשפך את רוחי ונבאו׃ |
19 And I will set forth wonders in the heaven above, and signs upon the earth beneath, —blood and fire and vapour of smoke:
| ונתתי מופתים בשמים ממעל ואתות בארץ מתחת דם ואש ותימרות עשן׃ |
20 The sun, shall be turned into darkness and, the moon, into blood, —before the coming of the day of the Lord, the great and manifest [day];
| השמש יהפך לחשך והירח לדם לפני בוא יום יהוה הגדול והנורא׃ |
21 And it shall be—Whosoever shall call upon the name of the Lord, shall be saved.
| והיה כל אשר יקרא בשם יהוה ימלט׃ |
22 Ye men of Israel! hear these words: —Jesus the Nazarene, a man pointed out of God unto you by mighty works and wonders and signs, which God did through him in your midst, just as ye yourselves know,
| אנשי ישראל שמעו הדברים האלה ישוע הנצרי האיש אשר נאמן לכם מאת האלהים בגבורות ובמופתים ובאתות אשר האלהים עשה על ידו בתוככם כאשר ידעתם גם אתם׃ |
23 The same, by the marked out counsel and foreknowledge of God given up, through the hands of lawless men, suspending, ye slew,
| אתו הנמסר על פי עצת האלהים הנחרצה וידיעתו מקום לקחתם ובידי רשעים הוקעתם והרגתם אתו׃ |
24 Whom, God, raised up, loosing the pangs of death, inasmuch as it was, not possible, for him to continue held fast by it.
| והאלהים הקימו מן המתים בהתיר את חבלי המות באשר נמנע מן המות לעצר אתו׃ |
25 For, David, saith concerning him—I foresaw the Lord before me continually, because he is, on my right hand, that I may not be shaken;
| כי דוד אמר עליו שויתי יהוה לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט׃ |
26 For this reason, was my heart made glad and my tongue exulted, —ye further, even my flesh, shall encamp on hope:
| לכן שמח לבי ויגל כבודי אף בשרי ישכן לבטח׃ |
27 Because thou wilt not abandon my soul unto hades, neither wilt thou give thy man of lovingkindness to see corruption; (Hadēs g86)
| כי לא תעזב נפשי לשאול לא תתן חסידך לראות שחת׃ (Hadēs g86) |
28 Thou madest known unto me paths of life, thou wilt make me full of gladness with thy countenance.
| תודיעני ארחות חיים שבע שמחות את פניך׃ |
29 Brethren! it is, allowable, to say with freedom of speech unto you, concerning the patriarch David, —that he both died and was buried, and, his tomb, is among us until this day.
| אנשים אחים הניחו לי ואדברה באזני כלכם על דוד אבינו אשר גם מת גם נקבר וקבורתו אתנו היא עד היום הזה׃ |
30 Being then, a prophet, and knowing that, with an oath, God had sworn unto him, of the fruit of his loins, to seat on his throne,
| והוא בהיותו נביא ומדעתו את השבועה אשר נשבע לו האלהים להקים את המשיח כפי הבשר מפרי חלציו להושיבו על כסאו׃ |
31 With foresight, spake he concerning the resurrection of the Christ—that neither was he abandoned unto hades, nor did his flesh see corruption. (Hadēs g86)
| לכן בחזותו מראש דבר על תקומת המשיח כי לא נעזבה נפשו לשאול וגם בשרו לא ראה שחת׃ (Hadēs g86) |
32 The same Jesus, hath God raised up, whereof, all we, are witnesses!
| את ישוע זה הקים אלהים מן המתים ואנחנו כלנו עדיו׃ |
33 By the right hand of God, therefore, having been exalted, also, the promise of the Holy Spirit, having received from the Father, He hath poured out this which, yourselves, do see and hear.
| ועתה אחרי הנשאו בימין האלהים לקח מאת האב את הבטחת רוח הקדש וישפך את אשר אתם ראים ושמעים׃ |
34 For, David, hath not ascended into the heavens; but he saith, himself, —Said the Lord unto my Lord, Sit thou at my right hand,
| כי דוד לא עלה השמימה והנה הוא אמר נאם יהוה לאדני שב לימיני׃ |
35 Until I make thy foes thy footstool.
| עד אשית איביך הדם לרגליך׃ |
36 Assuredly, then, let all the house of Israel know: that, both Lord and Christ, hath God made him, even the same Jesus whom, ye, crucified!
| לכן ידע נא בית ישראל כלו כי לאדון ולמשיח שמו האלהים את ישוע זה אשר צלבתם׃ |
37 And, when they heard this, they were pricked to the heart, and said unto Peter and the rest of the apostles—What are we to do, brethren?
| ויהי כשמעם התעצבו אל לבם ויאמרו אל פטרוס ואל שאר השליחים אנשים אחים מה עלינו לעשות׃ |
38 And Peter [said] unto them—Repent ye, and let each one of you be immersed, in the name of Jesus Christ, into the remission of your sins, —and ye shall receive the free-gift of the Holy Spirit;
| ויאמר פטרוס אליהם שובו מדרכיכם והטבלו כל איש מכם על שם ישוע המשיח לסליחת חטאיכם וקבלתם את מתנת רוח הקדש׃ |
39 For, unto you, is the promise, and unto your children, —and unto all them who are afar off: as many soever as the Lord our God shall call unto him.
| כי לכם ההבטחה ולבניכם ולכל הרחוקים לכל אשר קרא יהוה אלהינו׃ |
40 And, with many different words, bare he frail witness, and went on exhorting them saying—Be saved from this perverse generation!
| ויעד עוד בהם באמרים אחרים הרבה ויזהר אתם לאמר המלטו נא מדור תהפכות הזה׃ |
41 They, therefore, who welcomed his word, were immersed; and there were added, on that day, about three thousand souls.
| ויקבלו את דברו בשמחה ויטבלו וביום ההוא נוספו כשלשת אלפי נפש׃ |
42 And they went on to give constant attention—unto the teaching of the apostles, and unto the fellowship, unto the breaking of bread, and unto the prayers.
| ויהיו שקדים על תורת השליחים ועל ההתחברות ועל בציעת הלחם ועל התפלה׃ |
43 And there came on every soul, fear, and, many wonders and signs, through means of the apostles, were coming to pass.
| ותפל אימה על כל נפש ומופתים רבים ואתות נעשו על ידי השליחים בירושלים׃ |
44 And, all who believed, with one accord, began to hold all things common;
| וכל המאמינים התאחדו יחד ויהי להם הכל בשתפות׃ |
45 and, their possessions and goods, were they selling and distributing them unto all, in so far as anyone had need.
| ואת אחזתם ואת רכושם מכרו ויחלקו אתם לכלם לאיש איש די מחסורו׃ |
46 And, daily giving attendance with one intent in the temple and, at home, breaking bread, they were partaking of food with exultation and singleness of heart;
| ויום יום היו שקדים במקדש לב אחד ויבצעו את הלחם בבית בבית׃ |
47 Praising God, and having favour with all the people. And, the Lord, was adding them who were being saved, daily, together.
| ויאכלו מזונם בגילה ובתם לבב וישבחו את האלהים וימצאו חן בעיני כל העם והאדון הוסיף יום יום על העדה את הנושעים׃ |
