Ruth 3
1 And Naomi her mother in law said unto her, My daughter, shall I not seek rest for thee, that it may be well with thee?
| ותאמר לה נעמי חמותה בתי הלא אבקש לך מנוח אשר ייטב לך׃ |
2 And now is there not Boaz our kinsman, with whose maidens thou wast? Behold, he winnoweth barley to-night in the threshing-floor.
| ועתה הלא בעז מדעתנו אשר היית את נערותיו הנה הוא זרה את גרן השערים הלילה׃ |
3 Wash thyself therefore, and anoint thee, and put on thy raiment upon thee, and get thee down to the threshing-floor: but make not thyself known to the man, until he shall have done eating and drinking.
| ורחצת וסכת ושמת שמלתך עליך וירדתי הגרן אל תודעי לאיש עד כלתו לאכל ולשתות׃ |
4 And it shall be, when he lieth down, that thou shalt mark the place where he shall lie, and thou shalt go in, and uncover his feet, and lay thee down; and he will tell thee what thou shalt do.
| ויהי בשכבו וידעת את המקום אשר ישכב שם ובאת וגלית מרגלתיו ושכבתי והוא יגיד לך את אשר תעשין׃ |
5 And she said unto her, All that thou sayest I will do.
| ותאמר אליה כל אשר תאמרי אעשה׃ |
6 And she went down unto the threshing-floor, and did according to all that her mother in law bade her.
| ותרד הגרן ותעש ככל אשר צותה חמותה׃ |
7 And when Boaz had eaten and drunk, and his heart was merry, he went to lie down at the end of the heap of corn: and she came softly, and uncovered his feet, and laid her down.
| ויאכל בעז וישת וייטב לבו ויבא לשכב בקצה הערמה ותבא בלט ותגל מרגלתיו ותשכב׃ |
8 And it came to pass at midnight, that the man was afraid, and turned himself: and, behold, a woman lay at his feet.
| ויהי בחצי הלילה ויחרד האיש וילפת והנה אשה שכבת מרגלתיו׃ |
9 And he said, Who art thou? And she answered, I am Ruth thine handmaid: spread therefore thy skirt over thine handmaid; for thou art a near kinsman.
| ויאמר מי את ותאמר אנכי רות אמתך ופרשת כנפך על אמתך כי גאל אתה׃ |
10 And he said, Blessed be thou of the LORD, my daughter: thou hast shewed more kindness in the latter end than at the beginning, inasmuch as thou followedst not young men, whether poor or rich.
| ויאמר ברוכה את ליהוה בתי היטבת חסדך האחרון מן הראשון לבלתי לכת אחרי הבחורים אם דל ואם עשיר׃ |
11 And now, my daughter, fear not; I will do to thee all that thou sayest: for all the city of my people doth know that thou art a virtuous woman.
| ועתה בתי אל תיראי כל אשר תאמרי אעשה לך כי יודע כל שער עמי כי אשת חיל את׃ |
12 And now it is true that I am a near kinsman: howbeit there is a kinsman nearer than I.
| ועתה כי אמנם כי אם גאל אנכי וגם יש גאל קרוב ממני׃ |
13 Tarry this night, and it shall be in the morning, that if he will perform unto thee the part of a kinsman, well; let him do the kinsman’s part: but if he will not do the part of a kinsman to thee, then will I do the part of a kinsman to thee, as the LORD liveth: lie down until the morning.
| ליני הלילה והיה בבקר אם יגאלך טוב יגאל ואם לא יחפץ לגאלך וגאלתיך אנכי חי יהוה שכבי עד הבקר׃ |
14 And she lay at his feet until the morning: and she rose up before one could discern another. For he said, Let it not be known that the woman came to the threshing-floor.
| ותשכב מרגלתו עד הבקר ותקם בטרום יכיר איש את רעהו ויאמר אל יודע כי באה האשה הגרן׃ |
15 And he said, Bring the mantle that is upon thee, and hold it; and she held it: and he measured six [measures] of barley, and laid it on her: and he went into the city.
| ויאמר הבי המטפחת אשר עליך ואחזי בה ותאחז בה וימד שש שערים וישת עליה ויבא העיר׃ |
16 And when she came to her mother in law, she said, Who art thou, my daughter? And she told her all that the man had done to her.
| ותבוא אל חמותה ותאמר מי את בתי ותגד לה את כל אשר עשה לה האיש׃ |
17 And she said, These six [measures] of barley gave he me; for he said, Go not empty unto thy mother in law.
| ותאמר שש השערים האלה נתן לי כי אמר אל תבואי ריקם אל חמותך׃ |
18 Then said she, Sit still, my daughter, until thou know how the matter will fall: for the man will not rest, until he have finished the thing this day.
| ותאמר שבי בתי עד אשר תדעין איך יפל דבר כי לא ישקט האיש כי אם כלה הדבר היום׃ |
