Psalms 74
1 Maschil of Asaph. O God, why hast thou cast [us] off for ever? why doth thine anger smoke against the sheep of thy pasture?
| משכיל לאסף למה אלהים זנחת לנצח יעשן אפך בצאן מרעיתך׃ |
2 Remember thy congregation, which thou hast purchased of old, which thou hast redeemed to be the tribe of thine inheritance; [and] mount Zion, wherein thou hast dwelt.
| זכר עדתך קנית קדם גאלת שבט נחלתך הר ציון זה שכנת בו׃ |
3 Lift up thy feet unto the perpetual ruins, all the evil that the enemy hath done in the sanctuary.
| הרימה פעמיך למשאות נצח כל הרע אויב בקדש׃ |
4 Thine adversaries have roared in the midst of thine assembly; they have set up their ensigns for signs.
| שאגו צרריך בקרב מועדך שמו אותתם אתות׃ |
5 They seemed as men that lifted up axes upon a thicket of trees.
| יודע כמביא למעלה בסבך עץ קרדמות׃ |
6 And now all the carved work thereof together they break down with hatchet and hammers.
| ועת פתוחיה יחד בכשיל וכילפת יהלמון׃ |
7 They have set thy sanctuary on fire; they have profaned the dwelling place of thy name even to the ground.
| שלחו באש מקדשך לארץ חללו משכן שמך׃ |
8 They said in their heart, Let us make havoc of them altogether: they have burned up all the synagogues of God in the land.
| אמרו בלבם נינם יחד שרפו כל מועדי אל בארץ׃ |
9 We see not our signs: there is no more any prophet; neither is there among us any that knoweth how long.
| אותתינו לא ראינו אין עוד נביא ולא אתנו ידע עד מה׃ |
10 How long, O God, shall the adversary reproach? shall the enemy blaspheme thy name for ever?
| עד מתי אלהים יחרף צר ינאץ אויב שמך לנצח׃ |
11 Why drawest thou back thy hand, even thy right hand? [pluck it] out of thy bosom [and] consume [them].
| למה תשיב ידך וימינך מקרב חוקך כלה׃ |
12 Yet God is my King of old, working salvation in the midst of the earth.
| ואלהים מלכי מקדם פעל ישועות בקרב הארץ׃ |
13 Thou didst divide the sea by thy strength: thou brakest the heads of the dragons in the waters.
| אתה פוררת בעזך ים שברת ראשי תנינים על המים׃ |
14 Thou brakest the heads of leviathan in pieces, thou gavest him to be meat to the people inhabiting the wilderness.
| אתה רצצת ראשי לויתן תתננו מאכל לעם לציים׃ |
15 Thou didst cleave fountain and flood: thou driedst up mighty rivers.
| אתה בקעת מעין ונחל אתה הובשת נהרות איתן׃ |
16 The day is thine, the night also is thine: thou hast prepared the light and the sun.
| לך יום אף לך לילה אתה הכינות מאור ושמש׃ |
17 Thou hast set all the borders of the earth: thou hast made summer and winter.
| אתה הצבת כל גבולות ארץ קיץ וחרף אתה יצרתם׃ |
18 Remember this, that the enemy hath reproached, O LORD, and that foolish people have blasphemed thy name.
| זכר זאת אויב חרף יהוה ועם נבל נאצו שמך׃ |
19 O deliver not the soul of thy turtle-dove unto the wild beast: forget not the life of thy poor for ever.
| אל תתן לחית נפש תורך חית ענייך אל תשכח לנצח׃ |
20 Have respect unto the covenant: for the dark places of the earth are full of the habitations of violence.
| הבט לברית כי מלאו מחשכי ארץ נאות חמס׃ |
21 O let not the oppressed return ashamed: let the poor and needy praise thy name.
| אל ישב דך נכלם עני ואביון יהללו שמך׃ |
22 Arise, O God, plead thine own cause: remember how the foolish man reproacheth thee all the day.
| קומה אלהים ריבה ריבך זכר חרפתך מני נבל כל היום׃ |
23 Forget not the voice of thine adversaries: the tumult of those that rise up against thee ascendeth continually.
| אל תשכח קול צרריך שאון קמיך עלה תמיד׃ |
