Numbers 12
1 And Miriam and Aaron spake against Moses because of the Cushite woman whom he had married: for he had married a Cushite woman.
| ותדבר מרים ואהרן במשה על אדות האשה הכשית אשר לקח כי אשה כשית לקח׃ |
2 And they said, Hath the LORD indeed spoken only with Moses? hath he not spoken also with us? And the LORD heard it.
| ויאמרו הרק אך במשה דבר יהוה הלא גם בנו דבר וישמע יהוה׃ |
3 Now the man Moses was very meek, above all the men which were upon the face of the earth.
| והאיש משה ענו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה׃ |
4 And the LORD spake suddenly unto Moses, and unto Aaron, and unto Miriam, Come out ye three unto the tent of meeting. And they three came out.
| ויאמר יהוה פתאם אל משה ואל אהרן ואל מרים צאו שלשתכם אל אהל מועד ויצאו שלשתם׃ |
5 And the LORD came down in a pillar of cloud, and stood at the door of the Tent, and called Aaron and Miriam: and they both came forth.
| וירד יהוה בעמוד ענן ויעמד פתח האהל ויקרא אהרן ומרים ויצאו שניהם׃ |
6 And he said, Hear now my words: if there be a prophet among you, I the LORD will make myself known unto him in a vision, I will speak with him in a dream.
| ויאמר שמעו נא דברי אם יהיה נביאכם יהוה במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו׃ |
7 My servant Moses is not so; he is faithful in all mine house:
| לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא׃ |
8 with him will I speak mouth to mouth, even manifestly, and not in dark speeches; and the form of the LORD shall he behold: wherefore then were ye not afraid to speak against my servant, against Moses?
| פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידת ותמנת יהוה יביט ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה׃ |
9 And the anger of the LORD was kindled against them; and he departed.
| ויחר אף יהוה בם וילך׃ |
10 And the cloud removed from over the Tent; and, behold, Miriam was leprous, as [white as] snow: and Aaron looked upon Miriam, and, behold, she was leprous.
| והענן סר מעל האהל והנה מרים מצרעת כשלג ויפן אהרן אל מרים והנה מצרעת׃ |
11 And Aaron said unto Moses, Oh my lord, lay not, I pray thee, sin upon us, for that we have done foolishly, and for that we have sinned.
| ויאמר אהרן אל משה בי אדני אל נא תשת עלינו חטאת אשר נואלנו ואשר חטאנו׃ |
12 Let her not, I pray, be as one dead, of whom the flesh is half consumed when he cometh out of his mother’s womb.
| אל נא תהי כמת אשר בצאתו מרחם אמו ויאכל חצי בשרו׃ |
13 And Moses cried unto the LORD, saying, Heal her, O God, I beseech thee.
| ויצעק משה אל יהוה לאמר אל נא רפא נא לה׃ |
14 And the LORD said unto Moses, If her father had but spit in her face, should she not be ashamed seven days? let her be shut up without the camp seven days, and after that she shall be brought in again.
| ויאמר יהוה אל משה ואביה ירק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים תסגר שבעת ימים מחוץ למחנה ואחר תאסף׃ |
15 And Miriam was shut up without the camp seven days: and the people journeyed not till Miriam was brought in again.
| ותסגר מרים מחוץ למחנה שבעת ימים והעם לא נסע עד האסף מרים׃ |
16 And afterward the people journeyed from Hazeroth, and pitched in the wilderness of Paran.
| ואחר נסעו העם מחצרות ויחנו במדבר פארן׃ |
