Job 19
1 Then Job answered and said,
| ויען איוב ויאמר׃ |
2 How long will ye vex my soul and break me in pieces with words?
| עד אנה תוגיון נפשי ותדכאונני במלים׃ |
3 These ten times have ye reproached me: ye are not ashamed that ye deal hardly with me.
| זה עשר פעמים תכלימוני לא תבשו תהכרו לי׃ |
4 And be it indeed that I have erred, mine error remaineth with myself.
| ואף אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי׃ |
5 If indeed ye will magnify yourselves against me, and plead against me my reproach:
| אם אמנם עלי תגדילו ותוכיחו עלי חרפתי׃ |
6 Know now that God hath subverted me [in my cause], and hath compassed me with his net.
| דעו אפו כי אלוה עותני ומצודו עלי הקיף׃ |
7 Behold, I cry out of wrong, but I am not heard: I cry for help, but there is no judgment.
| הן אצעק חמס ולא אענה אשוע ואין משפט׃ |
8 He hath fenced up my way that I cannot pass, and hath set darkness in my paths.
| ארחי גדר ולא אעבור ועל נתיבותי חשך ישים׃ |
9 He hath stripped me of my glory, and taken the crown from my head.
| כבודי מעלי הפשיט ויסר עטרת ראשי׃ |
10 He hath broken me down on every side, and I am gone: and mine hope hath he plucked up like a tree.
| יתצני סביב ואלך ויסע כעץ תקותי׃ |
11 He hath also kindled his wrath against me, and he counteth me unto him as [one of] his adversaries.
| ויחר עלי אפו ויחשבני לו כצריו׃ |
12 His troops come on together, and cast up their way against me, and encamp round about my tent.
| יחד יבאו גדודיו ויסלו עלי דרכם ויחנו סביב לאהלי׃ |
13 He hath put my brethren far from me, and mine acquaintance are wholly estranged from me.
| אחי מעלי הרחיק וידעי אך זרו ממני׃ |
14 My kinsfolk have failed, and my familiar friends have forgotten me.
| חדלו קרובי ומידעי שכחוני׃ |
15 They that dwell in mine house, and my maids, count me for a stranger: I am an alien in their sight.
| גרי ביתי ואמהתי לזר תחשבני נכרי הייתי בעיניהם׃ |
16 I call unto my servant, and he giveth me no answer, [though] I entreat him with my mouth.
| לעבדי קראתי ולא יענה במו פי אתחנן לו׃ |
17 My breath is strange to my wife, and my supplication to the children of my [mother’s] womb.
| רוחי זרה לאשתי וחנתי לבני בטני׃ |
18 Even young children despise me; if I arise, they speak against me.
| גם עוילים מאסו בי אקומה וידברו בי׃ |
19 All my inward friends abhor me: and they whom I loved are turned against me.
| תעבוני כל מתי סודי וזה אהבתי נהפכו בי׃ |
20 My bone cleaveth to my skin and to my flesh, and I am escaped with the skin of my teeth.
| בעורי ובבשרי דבקה עצמי ואתמלטה בעור שני׃ |
21 Have pity upon me, have pity upon me, O ye my friends; for the hand of God hath touched me.
| חנני חנני אתם רעי כי יד אלוה נגעה בי׃ |
22 Why do ye persecute me as God, and are not satisfied with my flesh?
| למה תרדפני כמו אל ומבשרי לא תשבעו׃ |
23 Oh that my words were now written! oh that they were inscribed in a book!
| מי יתן אפו ויכתבון מלי מי יתן בספר ויחקו׃ |
24 That with an iron pen and lead they were graven in the rock for ever!
| בעט ברזל ועפרת לעד בצור יחצבון׃ |
25 But I know that my redeemer liveth, and that he shall stand up at the last upon the earth:
| ואני ידעתי גאלי חי ואחרון על עפר יקום׃ |
26 And after my skin hath been thus destroyed, yet from my flesh shall I see God:
| ואחר עורי נקפו זאת ומבשרי אחזה אלוה׃ |
27 Whom I shall see for myself, and mine eyes shall behold, and not another. My reins are consumed within me.
| אשר אני אחזה לי ועיני ראו ולא זר כלו כליתי בחקי׃ |
28 If ye say, How we will persecute him! seeing that the root of the matter is found in me;
| כי תאמרו מה נרדף לו ושרש דבר נמצא בי׃ |
29 Be ye afraid of the sword: for wrath [bringeth] the punishments of the sword, that ye may know there is a judgment.
| גורו לכם מפני חרב כי חמה עונות חרב למען תדעון שדין׃ |
