Job 14
1 Man that is born of a woman is of few days, and full of trouble.
| אדם ילוד אשה-- קצר ימים ושבע-רגז |
2 He cometh forth like a flower, and is cut down: he fleeth also as a shadow, and continueth not.
| כציץ יצא וימל ויברח כצל ולא יעמוד |
3 And dost thou open thine eyes upon such an one, and bringest me into judgment with thee?
| אף-על-זה פקחת עינך ואתי תביא במשפט עמך |
4 Who can bring a clean thing out of an unclean? not one.
| מי-יתן טהור מטמא-- לא אחד |
5 Seeing his days are determined, the number of his months is with thee, and thou hast appointed his bounds that he cannot pass;
| אם חרוצים ימיו--מספר-חדשיו אתך חקו עשית ולא יעבר |
6 Look away from him, that he may rest, till he shall accomplish, as an hireling, his day.
| שעה מעליו ויחדל-- עד-ירצה כשכיר יומו |
7 For there is hope of a tree, if it be cut down, that it will sprout again, and that the tender branch thereof will not cease.
| כי יש לעץ תקוה אם-יכרת ועוד יחליף וינקתו לא תחדל |
8 Though the root thereof wax old in the earth, and the stock thereof die in the ground;
| אם-יזקין בארץ שרשו ובעפר ימות גזעו |
9 Yet through the scent of water it will bud, and put forth boughs like a plant.
| מריח מים יפרח ועשה קציר כמו-נטע |
10 But man dieth, and wasteth away: yea, man giveth up the ghost, and where is he?
| וגבר ימות ויחלש ויגוע אדם ואיו |
11 [As] the waters fail from the sea, and the river decayeth and drieth up;
| אזלו-מים מני-ים ונהר יחרב ויבש |
12 So man lieth down and riseth not: till the heavens be no more, they shall not awake, nor be roused out of their sleep.
| ואיש שכב ולא-יקום עד-בלתי שמים לא יקיצו ולא-יערו משנתם |
13 Oh that thou wouldest hide me in Sheol, that thou wouldest keep me secret, until thy wrath be past, that thou wouldest appoint me a set time, and remember me! (Sheol h7585)
| מי יתן בשאול תצפנני-- תסתירני עד-שוב אפך תשית לי חק ותזכרני (Sheol h7585) |
14 If a man die, shall he live [again]? all the days of my warfare would I wait, till my release should come.
| אם-ימות גבר היחיה כל-ימי צבאי איחל-- עד-בוא חליפתי |
15 Thou shouldest call, and I would answer thee: thou wouldest have a desire to the work of thine hands.
| תקרא ואנכי אענך למעשה ידיך תכסף |
16 But now thou numberest my steps: dost thou not watch over my sin?
| כי-עתה צעדי תספור לא-תשמר על-חטאתי |
17 My transgression is sealed up in a bag, and thou fastenest up mine iniquity.
| חתם בצרור פשעי ותטפל על-עוני |
18 And surely the mountain falling cometh to nought, and the rock is removed out of its place;
| ואולם הר-נופל יבול וצור יעתק ממקמו |
19 The waters wear the stones; the overflowings thereof wash away the dust of the earth: and thou destroyest the hope of man.
| אבנים שחקו מים-- תשטף-ספיחיה עפר-ארץ ותקות אנוש האבדת |
20 Thou prevailest for ever against him, and he passeth; thou changest his countenance, and sendest him away.
| תתקפהו לנצח ויהלך משנה פניו ותשלחהו |
21 His sons come to honour, and he knoweth it not; and they are brought low, but he perceiveth it not of them.
| יכבדו בניו ולא ידע ויצערו ולא-יבין למו |
22 But his flesh upon him hath pain, and his soul within him mourneth.
| אך-בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל |
