Jeremiah 23
1 Woe unto the shepherds that destroy and scatter the sheep of my pasture! saith the LORD.
| הוי רעים מאבדים ומפצים את צאן מרעיתי נאם יהוה׃ |
2 Therefore thus saith the LORD, the God of Israel, against the shepherds that feed my people: Ye have scattered my flock, and driven them away, and have not visited them; behold, I will visit upon you the evil of your doings, saith the LORD.
| לכן כה אמר יהוה אלהי ישראל על הרעים הרעים את עמי אתם הפצתם את צאני ותדחום ולא פקדתם אתם הנני פקד עליכם את רע מעלליכם נאם יהוה׃ |
3 And I will gather the remnant of my flock out of all the countries whither I have driven them, and will bring them again to their folds; and they shall be fruitful and multiply.
| ואני אקבץ את שארית צאני מכל הארצות אשר הדחתי אתם שם והשבתי אתהן על נוהן ופרו ורבו׃ |
4 And I will set up shepherds over them which shall feed them: and they shall fear no more, nor be dismayed, neither shall any be lacking, saith the LORD.
| והקמתי עליהם רעים ורעום ולא ייראו עוד ולא יחתו ולא יפקדו נאם יהוה׃ |
5 Behold, the days come, saith the LORD, that I will raise unto David a righteous Branch, and he shall reign as king and deal wisely, and shall execute judgment and justice in the land.
| הנה ימים באים נאם יהוה והקמתי לדוד צמח צדיק ומלך מלך והשכיל ועשה משפט וצדקה בארץ׃ |
6 In his days Judah shall be saved, and Israel shall dwell safely: and this is his name whereby he shall be called, The LORD is our righteousness.
| בימיו תושע יהודה וישראל ישכן לבטח וזה שמו אשר יקראו יהוה צדקנו׃ |
7 Therefore, behold, the days come, saith the LORD, that they shall no more say, As the LORD liveth, which brought up the Children of Israel out of the land of Egypt;
| לכן הנה ימים באים נאם יהוה ולא יאמרו עוד חי יהוה אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים׃ |
8 but, As the LORD liveth, which brought up and which led the seed of the house of Israel out of the north country, and from all the countries whither I had driven them; and they shall dwell in their own land.
| כי אם חי יהוה אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדחתים שם וישבו על אדמתם׃ |
9 Concerning the prophets. Mine heart within me is broken, all my bones shake; I am like a drunken man, and like a man whom wine hath overcome; because of the LORD, and because of his holy words.
| לנבאים נשבר לבי בקרבי רחפו כל עצמותי הייתי כאיש שכור וכגבר עברו יין מפני יהוה ומפני דברי קדשו׃ |
10 For the land is full of adulterers; for because of swearing the land mourneth; the pastures of the wilderness are dried up; and their course is evil, and their force is not right.
| כי מנאפים מלאה הארץ כי מפני אלה אבלה הארץ יבשו נאות מדבר ותהי מרוצתם רעה וגבורתם לא כן׃ |
11 for both prophet and priest are profane; yea, in my house have I found their wickedness, saith the LORD.
| כי גם נביא גם כהן חנפו גם בביתי מצאתי רעתם נאם יהוה׃ |
12 Wherefore their way shall be unto them as slippery places in the darkness: they shall be driven on, and fall therein: for I will bring evil upon them, even the year of their visitation, saith the LORD.
| לכן יהיה דרכם להם כחלקלקות באפלה ידחו ונפלו בה כי אביא עליהם רעה שנת פקדתם נאם יהוה׃ |
13 And I have seen folly in the prophets of Samaria; they prophesied by Baal, and caused my people Israel to err.
| ובנביאי שמרון ראיתי תפלה הנבאו בבעל ויתעו את עמי את ישראל׃ |
14 In the prophets of Jerusalem also I have seen an horrible thing; they commit adultery, and walk in lies, and they strengthen the hands of evil-doers, that none doth return from his wickedness: they are all of them become unto me as Sodom, and the inhabitants thereof as Gomorrah.
| ובנבאי ירושלם ראיתי שערורה נאוף והלך בשקר וחזקו ידי מרעים לבלתי שבו איש מרעתו היו לי כלם כסדם וישביה כעמרה׃ |
15 Therefore thus saith the LORD of hosts concerning the prophets: Behold, I will feed them with wormwood, and make them drink the water of gall: for from the prophets of Jerusalem is profaneness gone forth into all the land.
| לכן כה אמר יהוה צבאות על הנבאים הנני מאכיל אותם לענה והשקתים מי ראש כי מאת נביאי ירושלם יצאה חנפה לכל הארץ׃ |
16 Thus saith the LORD of hosts, Hearken not unto the words of the prophets that prophesy unto you; they teach you vanity: they speak a vision of their own heart, and not out of the mouth of the LORD.
| כה אמר יהוה צבאות אל תשמעו על דברי הנבאים הנבאים לכם מהבלים המה אתכם חזון לבם ידברו לא מפי יהוה׃ |
17 They say continually unto them that despise me, The LORD hath said, Ye shall have peace; and unto every one that walketh in the stubbornness of his own heart they say, No evil shall come upon you.
| אמרים אמור למנאצי דבר יהוה שלום יהיה לכם וכל הלך בשררות לבו אמרו לא תבוא עליכם רעה׃ |
18 For who hath stood in the council of the LORD, that he should perceive and hear his word? who hath marked my word, and heard it?
| כי מי עמד בסוד יהוה וירא וישמע את דברו מי הקשיב דברי וישמע׃ |
19 Behold, the tempest of the LORD, [even his] fury, is gone forth, yea, a whirling tempest: it shall burst upon the head of the wicked.
| הנה סערת יהוה חמה יצאה וסער מתחולל על ראש רשעים יחול׃ |
20 The anger of the LORD shall not return, until he have executed, and till he have performed the intents of his heart: in the latter days ye shall understand it perfectly.
| לא ישוב אף יהוה עד עשתו ועד הקימו מזמות לבו באחרית הימים תתבוננו בה בינה׃ |
21 I sent not these prophets, yet they ran: I spake not unto them, yet they prophesied.
| לא שלחתי את הנבאים והם רצו לא דברתי אליהם והם נבאו׃ |
22 But if they had stood in my council, then had they caused my people to hear my words, and had turned them from their evil way, and from the evil of their doings.
| ואם עמדו בסודי וישמעו דברי את עמי וישבום מדרכם הרע ומרע מעלליהם׃ |
23 Am I a God at hand, saith the LORD, and not a God afar off?
| האלהי מקרב אני נאם יהוה ולא אלהי מרחק׃ |
24 Can any hide himself in secret places that I shall not see him? saith the LORD. Do not I fill heaven and earth? saith the LORD.
| אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם יהוה הלוא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם יהוה׃ |
25 I have heard what the prophets have said, that prophesy lies in my name, saying, I have dreamed, I have dreamed.
| שמעתי את אשר אמרו הנבאים הנבאים בשמי שקר לאמר חלמתי חלמתי׃ |
26 How long shall this be in the heart of the prophets that prophesy lies; even the prophets of the deceit of their own heart?
| עד מתי היש בלב הנבאים נבאי השקר ונביאי תרמת לבם׃ |
27 which think to cause my people to forget my name by their dreams which they tell every man to his neighbour, as their fathers forgat my name for Baal.
| החשבים להשכיח את עמי שמי בחלומתם אשר יספרו איש לרעהו כאשר שכחו אבותם את שמי בבעל׃ |
28 The prophet that hath a dream, let him tell a dream; and he that hath my word, let him speak my word faithfully. What is the straw to the wheat? saith the LORD.
| הנביא אשר אתו חלום יספר חלום ואשר דברי אתו ידבר דברי אמת מה לתבן את הבר נאם יהוה׃ |
29 Is not my word like as fire? saith the LORD; and like a hammer that breaketh the rock in pieces?
| הלוא כה דברי כאש נאם יהוה וכפטיש יפצץ סלע׃ |
30 Therefore, behold, I am against the prophets, saith the LORD, that steal my words every one from his neighbour.
| לכן הנני על הנבאים נאם יהוה מגנבי דברי איש מאת רעהו׃ |
31 Behold, I am against the prophets, saith the LORD, that use their tongues, and say, He saith.
| הנני על הנביאם נאם יהוה הלקחים לשונם וינאמו נאם׃ |
32 Behold, I am against them that prophesy lying dreams, saith the LORD, and do tell them, and cause my people to err by their lies, and by their vain boasting: yet I sent them not, nor commanded them; neither shall they profit this people at all, saith the LORD.
| הנני על נבאי חלמות שקר נאם יהוה ויספרום ויתעו את עמי בשקריהם ובפחזותם ואנכי לא שלחתים ולא צויתים והועיל לא יועילו לעם הזה נאם יהוה׃ |
33 And when this people, or the prophet, or a priest, shall ask thee, saying, What is the burden of the LORD? then shalt thou say unto them, What burden! I will cast you off, saith the LORD.
| וכי ישאלך העם הזה או הנביא או כהן לאמר מה משא יהוה ואמרת אליהם את מה משא ונטשתי אתכם נאם יהוה׃ |
34 And as for the prophet, and the priest, and the people, that shall say, The burden of the LORD, I will even punish that man and his house.
| והנביא והכהן והעם אשר יאמר משא יהוה ופקדתי על האיש ההוא ועל ביתו׃ |
35 Thus shall ye say every one to his neighbour, and every one to his brother, What hath the LORD answered? and, What hath the LORD spoken?
| כה תאמרו איש על רעהו ואיש אל אחיו מה ענה יהוה ומה דבר יהוה׃ |
36 And the burden of the LORD shall ye mention no more: for every man’s own word shall be his burden; for ye have perverted the words of the living God, of the LORD of hosts our God.
| ומשא יהוה לא תזכרו עוד כי המשא יהיה לאיש דברו והפכתם את דברי אלהים חיים יהוה צבאות אלהינו׃ |
37 Thus shalt thou say to the prophet, What hath the LORD answered thee? and, What hath the LORD spoken?
| כה תאמר אל הנביא מה ענך יהוה ומה דבר יהוה׃ |
38 But if ye say, The burden of the LORD; therefore thus saith the LORD: Because ye say this word, The burden of the LORD, and I have sent unto you, saying, Ye shall not say, The burden of the LORD;
| ואם משא יהוה תאמרו לכן כה אמר יהוה יען אמרכם את הדבר הזה משא יהוה ואשלח אליכם לאמר לא תאמרו משא יהוה׃ |
39 therefore, behold, I will utterly forget you, and I will cast you off, and the city that I gave unto you and to your fathers, away from my presence:
| לכן הנני ונשיתי אתכם נשא ונטשתי אתכם ואת העיר אשר נתתי לכם ולאבותיכם מעל פני׃ |
40 and I will bring an everlasting reproach upon you, and a perpetual shame which shall not be forgotten.
| ונתתי עליכם חרפת עולם וכלמות עולם אשר לא תשכח׃ |
