Exodus 15
1 Then sang Moses and the children of Israel this song unto the LORD, and spake, saying, I will sing unto the LORD, for he hath triumphed gloriously: The horse and his rider hath he thrown into the sea.
| אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת ליהוה ויאמרו לאמר אשירה ליהוה כי גאה גאה סוס ורכבו רמה בים׃ |
2 The LORD is my strength and song, And he is become my salvation: This is my God, and I will praise him; My father’s God, and I will exalt him.
| עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה זה אלי ואנוהו אלהי אבי וארממנהו׃ |
3 The LORD is a man of war: the LORD is his name.
| יהוה איש מלחמה יהוה שמו׃ |
4 Pharaoh’s chariots and his host hath he cast into the sea: And his chosen captains are sunk in the Red Sea.
| מרכבת פרעה וחילו ירה בים ומבחר שלשיו טבעו בים סוף׃ |
5 The deeps cover them: They went down into the depths like a stone.
| תהמת יכסימו ירדו במצולת כמו אבן׃ |
6 Thy right hand, O LORD, is glorious in power, Thy right hand, O LORD, dasheth in pieces the enemy.
| ימינך יהוה נאדרי בכח ימינך יהוה תרעץ אויב׃ |
7 And in the greatness of thine excellency thou overthrowest them that rise up against thee: Thou sendest forth thy wrath, it consumeth them as stubble.
| וברב גאונך תהרס קמיך תשלח חרנך יאכלמו כקש׃ |
8 And with the blast of thy nostrils the waters were piled up, The floods stood upright as an heap; The deeps were congealed in the heart of the sea.
| וברוח אפיך נערמו מים נצבו כמו נד נזלים קפאו תהמת בלב ים׃ |
9 The enemy said, I will pursue, I will overtake, I will divide the spoil: My lust shall be satisfied upon them; I will draw my sword, my hand shall destroy them.
| אמר אויב ארדף אשיג אחלק שלל תמלאמו נפשי אריק חרבי תורישמו ידי׃ |
10 Thou didst blow with thy wind, the sea covered them: They sank as lead in the mighty waters.
| נשפת ברוחך כסמו ים צללו כעופרת במים אדירים׃ |
11 Who is like unto thee, O LORD, among the gods? Who is like thee, glorious in holiness, Fearful in praises, doing wonders?
| מי כמכה באלם יהוה מי כמכה נאדר בקדש נורא תהלת עשה פלא׃ |
12 Thou stretchedst out thy right hand, The earth swallowed them.
| נטית ימינך תבלעמו ארץ׃ |
13 Thou in thy mercy hast led the people which thou hast redeemed: Thou hast guided them in thy strength to thy holy habitation.
| נחית בחסדך עם זו גאלת נהלת בעזך אל נוה קדשך׃ |
14 The peoples have heard, they tremble: Pangs have taken hold on the inhabitants of Philistia.
| שמעו עמים ירגזון חיל אחז ישבי פלשת׃ |
15 Then were the dukes of Edom amazed; The mighty men of Moab, trembling taketh hold upon them: All the inhabitants of Canaan are melted away.
| אז נבהלו אלופי אדום אילי מואב יאחזמו רעד נמגו כל ישבי כנען׃ |
16 Terror and dread falleth upon them; By the greatness of thine arm they are as still as a stone; Till thy people pass over, O LORD, Till the people pass over which thou hast purchased.
| תפל עליהם אימתה ופחד בגדל זרועך ידמו כאבן עד יעבר עמך יהוה עד יעבר עם זו קנית׃ |
17 Thou shalt bring them in, and plant them in the mountain of thine inheritance, The place, O LORD, which thou hast made for thee to dwell in, The sanctuary, O Lord, which thy hands have established.
| תבאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת יהוה מקדש אדני כוננו ידיך׃ |
18 The LORD shall reign for ever and ever.
| יהוה ימלך לעלם ועד׃ |
19 For the horses of Pharaoh went in with his chariots and with his horsemen into the sea, and the LORD brought again the waters of the sea upon them; but the children of Israel walked on dry land in the midst of the sea.
| כי בא סוס פרעה ברכבו ובפרשיו בים וישב יהוה עלהם את מי הים ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים׃ |
20 And Miriam the prophetess, the sister of Aaron, took a timbrel in her hand; and all the women went out after her with timbrels and with dances.
| ותקח מרים הנביאה אחות אהרן את התף בידה ותצאן כל הנשים אחריה בתפים ובמחלת׃ |
21 And Miriam answered them, Sing ye to the LORD, for he hath triumphed gloriously; The horse and his rider hath he thrown into the sea.
| ותען להם מרים שירו ליהוה כי גאה גאה סוס ורכבו רמה בים׃ |
22 And Moses led Israel onward from the Red Sea, and they went out into the wilderness of Shur; and they went three days in the wilderness, and found no water.
| ויסע משה את ישראל מים סוף ויצאו אל מדבר שור וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים׃ |
23 And when they came to Marah, they could not drink of the waters of Marah, for they were bitter: therefore the name of it was called Marah.
| ויבאו מרתה ולא יכלו לשתת מים ממרה כי מרים הם על כן קרא שמה מרה׃ |
24 And the people murmured against Moses, saying, What shall we drink?
| וילנו העם על משה לאמר מה נשתה׃ |
25 And he cried unto the LORD; and the LORD shewed him a tree, and he cast it into the waters, and the waters were made sweet. There he made for them a statute and an ordinance, and there he proved them;
| ויצעק אל יהוה ויורהו יהוה עץ וישלך אל המים וימתקו המים שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו׃ |
26 and he said, If thou wilt diligently hearken to the voice of the LORD thy God, and wilt do that which is right in his eyes, and wilt give ear to his commandments, and keep all his statutes, I will put none of the diseases upon thee, which I have put upon the Egyptians: for I am the LORD that healeth thee.
| ויאמר אם שמוע תשמע לקול יהוה אלהיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו ושמרת כל חקיו כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני יהוה רפאך׃ |
27 And they came to Elim, where were twelve springs of water, and threescore and ten palm trees: and they encamped there by the waters.
| ויבאו אילמה ושם שתים עשרה עינת מים ושבעים תמרים ויחנו שם על המים׃ |
