Deuteronomy 32
1 Give ear, ye heavens, and I will speak; And let the earth hear the words of my mouth:
| האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי׃ |
2 My doctrine shall drop as the rain, My speech shall distil as the dew; As the small rain upon the tender grass, And as the showers upon the herb:
| יערף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי כשעירם עלי דשא וכרביבים עלי עשב׃ |
3 For I will proclaim the name of the LORD: Ascribe ye greatness unto our God.
| כי שם יהוה אקרא הבו גדל לאלהינו׃ |
4 The Rock, his work is perfect; For all his ways are judgment: A God of faithfulness and without iniquity, Just and right is he.
| הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא׃ |
5 They have dealt corruptly with him, [they are] not his children, [it is] their blemish; [They are] a perverse and crooked generation.
| שחת לו לא בניו מומם דור עקש ופתלתל׃ |
6 Do ye thus requite the LORD, O foolish people and unwise? Is not he thy father that hath bought thee? He hath made thee, and established thee.
| ה ליהוה תגמלו זאת עם נבל ולא חכם הלוא הוא אביך קנך הוא עשך ויכננך׃ |
7 Remember the days of old, Consider the years of many generations: Ask thy father, and he will shew thee; Thine elders, and they will tell thee.
| זכר ימות עולם בינו שנות דור ודור שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך׃ |
8 When the Most High gave to the nations their inheritance, When he separated the children of men, He set the bounds of the peoples According to the number of the children of Israel.
| בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבלת עמים למספר בני ישראל׃ |
9 For the LORD’S portion is his people; Jacob is the lot of his inheritance.
| כי חלק יהוה עמו יעקב חבל נחלתו׃ |
10 He found him in a desert land, And in the waste howling wilderness; He compassed him about, he cared for him, He kept him as the apple of his eye:
| ימצאהו בארץ מדבר ובתהו ילל ישמן יסבבנהו יבוננהו יצרנהו כאישון עינו׃ |
11 As an eagle that stirreth up her nest, That fluttereth over her young, He spread abroad his wings, he took them, He bare them on his pinions:
| כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף יפרש כנפיו יקחהו ישאהו על אברתו׃ |
12 The LORD alone did lead him, And there was no strange god with him.
| יהוה בדד ינחנו ואין עמו אל נכר׃ |
13 He made him ride on the high places of the earth, And he did eat the increase of the field; And he made him to suck honey out of the rock, And oil out of the flinty rock;
| ירכבהו על במותי ארץ ויאכל תנובת שדי וינקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור׃ |
14 Butter of kine, and milk of sheep, With fat of lambs, And rams of the breed of Bashan, and goats, With the fat of kidneys of wheat; And of the blood of the grape thou drankest wine.
| חמאת בקר וחלב צאן עם חלב כרים ואילים בני בשן ועתודים עם חלב כליות חטה ודם ענב תשתה חמר׃ |
15 But Jeshurun waxed fat, and kicked: Thou art waxen fat, thou art grown thick, thou art become sleek: Then he forsook God which made him, And lightly esteemed the Rock of his salvation.
| וישמן ישרון ויבעט שמנת עבית כשית ויטש אלוה עשהו וינבל צור ישעתו׃ |
16 They moved him to jealousy with strange [gods], With abominations provoked they him to anger.
| יקנאהו בזרים בתועבת יכעיסהו׃ |
17 They sacrificed unto demons, [which were] no God, To gods whom they knew not, To new [gods] that came up of late, Whom your fathers dreaded not.
| יזבחו לשדים לא אלה אלהים לא ידעום חדשים מקרב באו לא שערום אבתיכם׃ |
18 Of the Rock that begat thee thou art unmindful, And hast forgotten God that gave thee birth.
| צור ילדך תשי ותשכח אל מחללך׃ |
19 And the LORD saw [it], and abhorred [them], Because of the provocation of his sons and his daughters.
| וירא יהוה וינאץ מכעס בניו ובנתיו׃ |
20 And he said, I will hide my face from them, I will see what their end shall be: For they are a very froward generation, Children in whom is no faith.
| ויאמר אסתירה פני מהם אראה מה אחריתם כי דור תהפכת המה בנים לא אמן בם׃ |
21 They have moved me to jealousy with that which is not God; They have provoked me to anger with their vanities: And I will move them to jealousy with those which are not a people; I will provoke them to anger with a foolish nation.
| הם קנאוני בלא אל כעסוני בהבליהם ואני אקניאם בלא עם בגוי נבל אכעיסם׃ |
22 For a fire is kindled in mine anger, And burneth unto the lowest pit, And devoureth the earth with her increase, And setteth on fire the foundations of the mountains. (Sheol h7585)
| כי אש קדחה באפי ותיקד עד שאול תחתית ותאכל ארץ ויבלה ותלהט מוסדי הרים׃ (Sheol h7585) |
23 I will heap mischiefs upon them; I will spend mine arrows upon them:
| אספה עלימו רעות חצי אכלה בם׃ |
24 [They shall be] wasted with hunger, and devoured with burning heat And bitter destruction; And the teeth of beasts will I send upon them, With the poison of crawling things of the dust.
| מזי רעב ולחמי רשף וקטב מרירי ושן בהמות אשלח בם עם חמת זחלי עפר׃ |
25 Without shall the sword bereave, And in the chambers terror; [It shall destroy] both young man and virgin, The suckling with the man of gray hairs.
| מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה גם בחור גם בתולה יונק עם איש שיבה׃ |
26 I said, I would scatter them afar, I would make the remembrance of them to cease from among men:
| אמרתי אפאיהם אשביתה מאנוש זכרם׃ |
27 Were it not that I feared the provocation of the enemy, Lest their adversaries should misdeem, Lest they should say, Our hand is exalted, And the LORD hath not done all this.
| לולי כעס אויב אגור פן ינכרו צרימו פן יאמרו ידינו רמה ולא יהוה פעל כל זאת׃ |
28 For they are a nation void of counsel, And there is no understanding in them.
| כי גוי אבד עצות המה ואין בהם תבונה׃ |
29 Oh that they were wise, that they understood this, That they would consider their latter end!
| לו חכמו ישכילו זאת יבינו לאחריתם׃ |
30 How should one chase a thousand, And two put ten thousand to flight, Except their Rock had sold them, And the LORD had delivered them up?
| איכה ירדף אחד אלף ושנים יניסו רבבה אם לא כי צורם מכרם ויהוה הסגירם׃ |
31 For their rock is not as our Rock, Even our enemies themselves being judges.
| כי לא כצורנו צורם ואיבינו פלילים׃ |
32 For their vine is of the vine of Sodom, And of the fields of Gomorrah: Their grapes are grapes of gall, Their clusters are bitter:
| כי מגפן סדם גפנם ומשדמת עמרה ענבמו ענבי רוש אשכלת מררת למו׃ |
33 Their wine is the poison of dragons, And the cruel venom of asps.
| חמת תנינם יינם וראש פתנים אכזר׃ |
34 Is not this laid up in store with me, Sealed up among my treasures?
| הלא הוא כמס עמדי חתם באוצרתי׃ |
35 Vengeance is mine, and recompence, At the time when their foot shall slide: For the day of their calamity is at hand, And the things that are to come upon them shall make haste.
| לי נקם ושלם לעת תמוט רגלם כי קרוב יום אידם וחש עתדת למו׃ |
36 For the LORD shall judge his people, And repent himself for his servants; When he seeth that [their] power is gone, And there is none [remaining], shut up or left at large.
| כי ידין יהוה עמו ועל עבדיו יתנחם כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב׃ |
37 And he shall say, Where are their gods, The rock in which they trusted;
| ואמר אי אלהימו צור חסיו בו׃ |
38 Which did eat the fat of their sacrifices, [And] drank the wine of their drink offering? Let them rise up and help you, Let them be your protection.
| אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם יקומו ויעזרכם יהי עליכם סתרה׃ |
39 See now that I, even I, am he, And there is no god with me: I kill, and I make alive; I have wounded, and I heal: And there is none that can deliver out of my hand.
| ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא ואין מידי מציל׃ |
40 For I lift up my hand to heaven, And say, As I live for ever,
| כי אשא אל שמים ידי ואמרתי חי אנכי לעלם׃ |
41 If I whet my glittering sword, And mine hand take hold on judgment; I will render vengeance to mine adversaries, And will recompense them that hate me.
| אם שנותי ברק חרבי ותאחז במשפט ידי אשיב נקם לצרי ולמשנאי אשלם׃ |
42 I will make mine arrows drunk with blood, And my sword shall devour flesh; With the blood of the slain and the captives, From the head of the leaders of the enemy.
| אשכיר חצי מדם וחרבי תאכל בשר מדם חלל ושביה מראש פרעות אויב׃ |
43 Rejoice, O ye nations, [with] his people: For he will avenge the blood of his servants, And will render vengeance to his adversaries, And will make expiation for his land, for his people.
| הרנינו גוים עמו כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו וכפר אדמתו עמו׃ |
44 And Moses came and spake all the words of this song in the ears of the people, he, and Hoshea the son of Nun.
| ויבא משה וידבר את כל דברי השירה הזאת באזני העם הוא והושע בן נון׃ |
45 And Moses made an end of speaking all these words to all Israel:
| ויכל משה לדבר את כל הדברים האלה אל כל ישראל׃ |
46 And he said unto them, Set your heart unto all the words which I testify unto you this day; which ye shall command your children, to observe to do all the words of this law.
| ויאמר אלהם שימו לבבכם לכל הדברים אשר אנכי מעיד בכם היום אשר תצום את בניכם לשמר לעשות את כל דברי התורה הזאת׃ |
47 For it is no vain thing for you; because it is your life, and through this thing ye shall prolong your days upon the land, whither ye go over Jordan to possess it.
| כי לא דבר רק הוא מכם כי הוא חייכם ובדבר הזה תאריכו ימים על האדמה אשר אתם עברים את הירדן שמה לרשתה׃ |
48 And the LORD spake unto Moses that selfsame day, saying,
| וידבר יהוה אל משה בעצם היום הזה לאמר׃ |
49 Get thee up into this mountain of Abarim, unto mount Nebo, which is in the land of Moab, that is over against Jericho; and behold the land of Canaan, which I give unto the children of Israel for a possession:
| עלה אל הר העברים הזה הר נבו אשר בארץ מואב אשר על פני ירחו וראה את ארץ כנען אשר אני נתן לבני ישראל לאחזה׃ |
50 and die in the mount whither thou goest up, and be gathered unto thy people; as Aaron thy brother died in mount Hor, and was gathered unto his people:
| ומת בהר אשר אתה עלה שמה והאסף אל עמיך כאשר מת אהרן אחיך בהר ההר ויאסף אל עמיו׃ |
51 because ye trespassed against me in the midst of the children of Israel at the waters of Meribah of Kadesh, in the wilderness of Zin; because ye sanctified me not in the midst of the children of Israel.
| על אשר מעלתם בי בתוך בני ישראל במי מריבת קדש מדבר צן על אשר לא קדשתם אותי בתוך בני ישראל׃ |
52 For thou shalt see the land before thee; but thou shalt not go thither into the land which I give the children of Israel.
| כי מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבוא אל הארץ אשר אני נתן לבני ישראל׃ |
