1 Samuel 20
1 And David fled from Naioth in Ramah, and came and said before Jonathan, What have I done? what is mine iniquity? and what is my sin before thy father, that he seeketh my life?
| ויברח דוד מנוית ברמה ויבא ויאמר לפני יהונתן מה עשיתי מה עוני ומה חטאתי לפני אביך כי מבקש את נפשי׃ |
2 And he said unto him, God forbid; thou shalt not die: behold, my father doeth nothing either great or small, but that he discloseth it unto me: and why should my father hide this thing from me? it is not so.
| ויאמר לו חלילה לא תמות הנה לו עשה אבי דבר גדול או דבר קטן ולא יגלה את אזני ומדוע יסתיר אבי ממני את הדבר הזה אין זאת׃ |
3 And David sware moreover, and said, Thy father knoweth well that I have found grace in thine eyes; and he saith, Let not Jonathan know this, lest he be grieved: but truly as the LORD liveth, and as thy soul liveth, there is but a step between me and death.
| וישבע עוד דוד ויאמר ידע ידע אביך כי מצאתי חן בעיניך ויאמר אל ידע זאת יהונתן פן יעצב ואולם חי יהוה וחי נפשך כי כפשע ביני ובין המות׃ |
4 Then said Jonathan unto David, Whatsoever thy soul desireth, I will even do it for thee.
| ויאמר יהונתן אל דוד מה תאמר נפשך ואעשה לך׃ |
5 And David said unto Jonathan, Behold, tomorrow is the new moon, and I should not fail to sit with the king at meat: but let me go, that I may hide myself in the field unto the third day at even.
| ויאמר דוד אל יהונתן הנה חדש מחר ואנכי ישב אשב עם המלך לאכול ושלחתני ונסתרתי בשדה עד הערב השלשית׃ |
6 If thy father miss me at all, then say, David earnestly asked leave of me that he might run to Beth-lehem his city: for it is the yearly sacrifice there for all the family.
| אם פקד יפקדני אביך ואמרת נשאל נשאל ממני דוד לרוץ בית לחם עירו כי זבח הימים שם לכל המשפחה׃ |
7 If he say thus, It is well; thy servant shall have peace: but if he be wroth, then know that evil is determined by him.
| אם כה יאמר טוב שלום לעבדך ואם חרה יחרה לו דע כי כלתה הרעה מעמו׃ |
8 Therefore deal kindly with thy servant; for thou hast brought thy servant into a covenant of the LORD with thee: but if there be in me iniquity, slay me thyself; for why shouldest thou bring me to thy father?
| ועשית חסד על עבדך כי בברית יהוה הבאת את עבדך עמך ואם יש בי עון המיתני אתה ועד אביך למה זה תביאני׃ |
9 And Jonathan said, Far be it from thee: for if I should at all know that evil were determined by my father to come upon thee, then would not I tell it thee?
| ויאמר יהונתן חלילה לך כי אם ידע אדע כי כלתה הרעה מעם אבי לבוא עליך ולא אתה אגיד לך׃ |
10 Then said David to Jonathan, Who shall tell me if perchance thy father answer thee roughly?
| ויאמר דוד אל יהונתן מי יגיד לי או מה יענך אביך קשה׃ |
11 And Jonathan said unto David, Come and let us go out into the field. And they went out both of them into the field.
| ויאמר יהונתן אל דוד לכה ונצא השדה ויצאו שניהם השדה׃ |
12 And Jonathan said unto David, The LORD, the God of Israel, [be witness]; when I have sounded my father about this time tomorrow, [or] the third day, behold, if there be good toward David, shall I not then send unto thee, and disclose it unto thee?
| ויאמר יהונתן אל דוד יהוה אלהי ישראל כי אחקר את אבי כעת מחר השלשית והנה טוב אל דוד ולא אז אשלח אליך וגליתי את אזנך׃ |
13 The LORD do so to Jonathan, and more also, should it please my father to do thee evil, if I disclose it not unto thee, and send thee away, that thou mayest go in peace: and the LORD be with thee, as he hath been with my father.
| כה יעשה יהוה ליהונתן וכה יסיף כי ייטב אל אבי את הרעה עליך וגליתי את אזנך ושלחתיך והלכת לשלום ויהי יהוה עמך כאשר היה עם אבי׃ |
14 And thou shalt not only while yet I live shew me the kindness of the LORD, that I die not:
| ולא אם עודני חי ולא תעשה עמדי חסד יהוה ולא אמות׃ |
15 but also thou shalt not cut off thy kindness from my house for ever: no, not when the LORD hath cut off the enemies of David every one from the face of the earth.
| ולא תכרת את חסדך מעם ביתי עד עולם ולא בהכרת יהוה את איבי דוד איש מעל פני האדמה׃ |
16 So Jonathan made a covenant with the house of David, [saying], And the LORD shall require it at the hand of David’s enemies.
| ויכרת יהונתן עם בית דוד ובקש יהוה מיד איבי דוד׃ |
17 And Jonathan caused David to swear again, for the love that he had to him: for he loved him as he loved his own soul.
| ויוסף יהונתן להשביע את דוד באהבתו אתו כי אהבת נפשו אהבו׃ |
18 Then Jonathan said unto him, Tomorrow is the new moon: and thou shalt be missed, because thy seat will be empty.
| ויאמר לו יהונתן מחר חדש ונפקדת כי יפקד מושבך׃ |
19 And when thou hast stayed three days, thou shalt go down quickly, and come to the place where thou didst hide thyself when the business was in hand, and shalt remain by the stone Ezel.
| ושלשת תרד מאד ובאת אל המקום אשר נסתרת שם ביום המעשה וישבת אצל האבן האזל׃ |
20 And I will shoot three arrows on the side thereof, as though I shot at a mark.
| ואני שלשת החצים צדה אורה לשלח לי למטרה׃ |
21 And, behold, I will send the lad, [saying], Go, find the arrows. If I say unto the lad, Behold, the arrows are on this side of thee: take them, and come; for there is peace to thee and no hurt, as the LORD liveth.
| והנה אשלח את הנער לך מצא את החצים אם אמר אמר לנער הנה החצים ממך והנה קחנו ובאה כי שלום לך ואין דבר חי יהוה׃ |
22 But if I say thus unto the boy, Behold, the arrows are beyond thee: go thy way; for the LORD hath sent thee away.
| ואם כה אמר לעלם הנה החצים ממך והלאה לך כי שלחך יהוה׃ |
23 And as touching the matter which thou and I have spoken of, behold, the LORD is between thee and me for ever.
| והדבר אשר דברנו אני ואתה הנה יהוה ביני ובינך עד עולם׃ |
24 So David hid himself in the field: and when the new moon was come, the king sat him down to eat meat.
| ויסתר דוד בשדה ויהי החדש וישב המלך על הלחם לאכול׃ |
25 And the king sat upon his seat, as at other times, even upon the seat by the wall; and Jonathan stood up, and Abner sat by Saul’s side: but David’s place was empty.
| וישב המלך על מושבו כפעם בפעם אל מושב הקיר ויקם יהונתן וישב אבנר מצד שאול ויפקד מקום דוד׃ |
26 Nevertheless Saul spake not any thing that day: for he thought, Something hath befallen him, he is not clean; surely he is not clean.
| ולא דבר שאול מאומה ביום ההוא כי אמר מקרה הוא בלתי טהור הוא כי לא טהור׃ |
27 And it came to pass on the morrow after the new moon, [which was] the second [day], that David’s place was empty: and Saul said unto Jonathan his son, Wherefore cometh not the son of Jesse to meat, neither yesterday, nor today?
| ויהי ממחרת החדש השני ויפקד מקום דוד ויאמר שאול אל יהונתן בנו מדוע לא בא בן ישי גם תמול גם היום אל הלחם׃ |
28 And Jonathan answered Saul, David earnestly asked leave of me to go to Beth-lehem:
| ויען יהונתן את שאול נשאל נשאל דוד מעמדי עד בית לחם׃ |
29 and he said, Let me go, I pray thee; for our family hath a sacrifice in the city; and my brother, he hath commanded me [to be there]: and now, if I have found favour in thine eyes, let me get away, I pray thee, and see my brethren. Therefore he is not come unto the king’s table.
| ויאמר שלחני נא כי זבח משפחה לנו בעיר והוא צוה לי אחי ועתה אם מצאתי חן בעיניך אמלטה נא ואראה את אחי על כן לא בא אל שלחן המלך׃ |
30 Then Saul’s anger was kindled against Jonathan, and he said unto him, Thou son of a perverse rebellious woman, do not I know that thou hast chosen the son of Jesse to thine own shame, and unto the shame of thy mother’s nakedness?
| ויחר אף שאול ביהונתן ויאמר לו בן נעות המרדות הלוא ידעתי כי בחר אתה לבן ישי לבשתך ולבשת ערות אמך׃ |
31 For as long as the son of Jesse liveth upon the ground, thou shalt not be stablished, nor thy kingdom. Wherefore now send and fetch him unto me, for he shall surely die.
| כי כל הימים אשר בן ישי חי על האדמה לא תכון אתה ומלכותך ועתה שלח וקח אתו אלי כי בן מות הוא׃ |
32 And Jonathan answered Saul his father, and said unto him, Wherefore should he be put to death? what hath he done?
| ויען יהונתן את שאול אביו ויאמר אליו למה יומת מה עשה׃ |
33 And Saul cast his spear at him to smite him: whereby Jonathan knew that it was determined of his father to put David to death.
| ויטל שאול את החנית עליו להכתו וידע יהונתן כי כלה היא מעם אביו להמית את דוד׃ |
34 So Jonathan arose from the table in fierce anger, and did eat no meat the second day of the month: for he was grieved for David, because his father had done him shame.
| ויקם יהונתן מעם השלחן בחרי אף ולא אכל ביום החדש השני לחם כי נעצב אל דוד כי הכלמו אביו׃ |
35 And it came to pass in the morning, that Jonathan went out into the field at the time appointed with David, and a little lad with him.
| ויהי בבקר ויצא יהונתן השדה למועד דוד ונער קטן עמו׃ |
36 And he said unto his lad, Run, find now the arrows which I shoot. And as the lad ran, he shot an arrow beyond him.
| ויאמר לנערו רץ מצא נא את החצים אשר אנכי מורה הנער רץ והוא ירה החצי להעברו׃ |
37 And when the lad was come to the place of the arrow which Jonathan had shot, Jonathan cried after the lad, and said, Is not the arrow beyond thee?
| ויבא הנער עד מקום החצי אשר ירה יהונתן ויקרא יהונתן אחרי הנער ויאמר הלוא החצי ממך והלאה׃ |
38 And Jonathan cried after the lad, Make speed, haste, stay not. And Jonathan’s lad gathered up the arrows, and came to his master.
| ויקרא יהונתן אחרי הנער מהרה חושה אל תעמד וילקט נער יהונתן את החצי ויבא אל אדניו׃ |
39 But the lad knew not any thing: only Jonathan and David knew the matter.
| והנער לא ידע מאומה אך יהונתן ודוד ידעו את הדבר׃ |
40 And Jonathan gave his weapons unto his lad, and said unto him, Go, carry them to the city.
| ויתן יהונתן את כליו אל הנער אשר לו ויאמר לו לך הביא העיר׃ |
41 And as soon as the lad was gone, David arose out of [a place] toward the South, and fell on his face to the ground, and bowed himself three times: and they kissed one another, and wept one with another, until David exceeded.
| הנער בא ודוד קם מאצל הנגב ויפל לאפיו ארצה וישתחו שלש פעמים וישקו איש את רעהו ויבכו איש את רעהו עד דוד הגדיל׃ |
42 And Jonathan said to David, Go in peace, forasmuch as we have sworn both of us in the name of the LORD, saying, The LORD shall be between me and thee, and between my seed and thy seed, for ever. And he arose and departed: and Jonathan went into the city.
| ויאמר יהונתן לדוד לך לשלום אשר נשבענו שנינו אנחנו בשם יהוה לאמר יהוה יהיה ביני ובינך ובין זרעי ובין זרעך עד עולם ויקם וילך ויהונתן בא העיר׃ |
