Psalms 78
1 A maskil of Asaph. My people, attend to my teaching: bend your ears to the words of my mouth,
| משכיל לאסף האזינה עמי תורתי הטו אזנכם לאמרי פי׃ |
2 as I open my mouth in a poem on the riddling story of the past.
| אפתחה במשל פי אביעה חידות מני קדם׃ |
3 What we have heard and known, and what our ancestors have told us,
| אשר שמענו ונדעם ואבותינו ספרו לנו׃ |
4 we will not hide from their children. We will tell to the next generation the praises and might of the Lord, and the wonders that he has done.
| לא נכחד מבניהם לדור אחרון מספרים תהלות יהוה ועזוזו ונפלאותיו אשר עשה׃ |
5 He set up a testimony in Jacob, a law he appointed in Israel, which he commanded our ancestors to make known to their children,
| ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל אשר צוה את אבותינו להודיעם לבניהם׃ |
6 that the next generation should know it, that the children yet to be born should arise and tell their children;
| למען ידעו דור אחרון בנים יולדו יקמו ויספרו לבניהם׃ |
7 that in God they might put their confidence, and not forget God’s works; but that they might keep his commandments,
| וישימו באלהים כסלם ולא ישכחו מעללי אל ומצותיו ינצרו׃ |
8 and not be like their ancestors, a generation defiant and stubborn, a generation with heart unsteady, and spirit unfaithful towards God.
| ולא יהיו כאבותם דור סורר ומרה דור לא הכין לבו ולא נאמנה את אל רוחו׃ |
9 Ephraimites, armed bowmen, turned back in the day of battle.
| בני אפרים נושקי רומי קשת הפכו ביום קרב׃ |
10 They did not keep God’s covenant, they refused to walk in his law.
| לא שמרו ברית אלהים ובתורתו מאנו ללכת׃ |
11 They forgot what he had done, and the wonders he had shown them.
| וישכחו עלילותיו ונפלאותיו אשר הראם׃ |
12 He did wonders before their ancestors in the country of Zoan in Egypt.
| נגד אבותם עשה פלא בארץ מצרים שדה צען׃ |
13 Through the sea which he split he brought them, making waters stand up like a heap;
| בקע ים ויעבירם ויצב מים כמו נד׃ |
14 he led them by day with a cloud, all the night with a light of fire.
| וינחם בענן יומם וכל הלילה באור אש׃ |
15 From the rocks which he split in the wilderness, he gave them to drink as of ocean’s abundance.
| יבקע צרים במדבר וישק כתהמות רבה׃ |
16 He brought streams out of the rock, and made water run down like rivers.
| ויוצא נוזלים מסלע ויורד כנהרות מים׃ |
17 Yet they still went on sinning against him, they defied the Most High in the desert.
| ויוסיפו עוד לחטא לו למרות עליון בציה׃ |
18 They willfully challenged God, demanding the food that they longed for.
| וינסו אל בלבבם לשאל אכל לנפשם׃ |
19 “Is God able,” such was their challenge, “to spread in the desert a table?
| וידברו באלהים אמרו היוכל אל לערך שלחן במדבר׃ |
20 From the rock that he struck there gushed water, and torrents that overflowed; but can he also give bread, or provide his people with meat?”
| הן הכה צור ויזובו מים ונחלים ישטפו הגם לחם יוכל תת אם יכין שאר לעמו׃ |
21 When the Lord heard this, he was furious, and fire was kindled on Jacob, anger flared up against Israel.
| לכן שמע יהוה ויתעבר ואש נשקה ביעקב וגם אף עלה בישראל׃ |
22 For they put no trust in God, no confidence in his help.
| כי לא האמינו באלהים ולא בטחו בישועתו׃ |
23 So he summoned the clouds above; and, opening the doors of heaven,
| ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח׃ |
24 he rained manna upon them for food, and grain of heaven he gave them.
| וימטר עליהם מן לאכל ודגן שמים נתן למו׃ |
25 Everyone ate the bread of angels; he sent them food to the full.
| לחם אבירים אכל איש צידה שלח להם לשבע׃ |
26 He launched the east wind in the heavens, and guided the south by his power.
| יסע קדים בשמים וינהג בעזו תימן׃ |
27 He rained meat upon them like dust, winged bird like the sand of the sea.
| וימטר עליהם כעפר שאר וכחול ימים עוף כנף׃ |
28 In the midst of their camp he dropped it, all around their tents.
| ויפל בקרב מחנהו סביב למשכנתיו׃ |
29 They ate and were more than filled; he had brought them the thing they desired.
| ויאכלו וישבעו מאד ותאותם יבא להם׃ |
30 But the thing they desired became loathsome: while their food was still in their mouths,
| לא זרו מתאותם עוד אכלם בפיהם׃ |
31 the wrath of God rose against them. He slew the stoutest among them, and laid low the young men of Israel.
| ואף אלהים עלה בהם ויהרג במשמניהם ובחורי ישראל הכריע׃ |
32 Yet for all this they sinned yet more, and refused to believe in his wonders.
| בכל זאת חטאו עוד ולא האמינו בנפלאותיו׃ |
33 So he ended their days in a breath, and their years in sudden dismay.
| ויכל בהבל ימיהם ושנותם בבהלה׃ |
34 When he slew them, then they sought after him, they turned and sought God with diligence.
| אם הרגם ודרשוהו ושבו ושחרו אל׃ |
35 They remembered that God was their rock, and the Most High God their redeemer.
| ויזכרו כי אלהים צורם ואל עליון גאלם׃ |
36 But they flattered him with their mouth, and lied to him with their tongue.
| ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו׃ |
37 Their heart was not steady with him, they were faithless to his covenant.
| ולבם לא נכון עמו ולא נאמנו בבריתו׃ |
38 But he is full of pity: he pardons sin and destroys not. Often he turns his anger away, without stirring his wrath at all.
| והוא רחום יכפר עון ולא ישחית והרבה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו׃ |
39 So he remembered that they were but flesh, breath that passes and does not return.
| ויזכר כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב׃ |
40 But how often they rebelled in the desert, and caused him grief in the wilderness,
| כמה ימרוהו במדבר יעציבוהו בישימון׃ |
41 tempting God again and again, provoking the Holy One of Israel.
| וישובו וינסו אל וקדוש ישראל התוו׃ |
42 They did not remember his strength, nor the day he redeemed from the foe,
| לא זכרו את ידו יום אשר פדם מני צר׃ |
43 how he set his signs in Egypt, in the country of Zoan his wonders.
| אשר שם במצרים אתותיו ומופתיו בשדה צען׃ |
44 He turned their canals into blood, their streams undrinkable.
| ויהפך לדם יאריהם ונזליהם בל ישתיון׃ |
45 He sent forth flies, which devoured them; frogs, too, which destroyed them.
| ישלח בהם ערב ויאכלם וצפרדע ותשחיתם׃ |
46 Their crops he gave to the caterpillar, and the fruits of their toil to the locust.
| ויתן לחסיל יבולם ויגיעם לארבה׃ |
47 He slew their vines with hail, and their sycamore trees with frost.
| יהרג בברד גפנם ושקמותם בחנמל׃ |
48 He delivered their cattle to the hail, and their flocks to bolts of fire.
| ויסגר לברד בעירם ומקניהם לרשפים׃ |
49 He let loose his hot anger among them, fury and wrath and distress, a band of destroying angels.
| ישלח בם חרון אפו עברה וזעם וצרה משלחת מלאכי רעים׃ |
50 He cleared a path for his anger, did not spare them from death, but gave them over to pestilence.
| יפלס נתיב לאפו לא חשך ממות נפשם וחיתם לדבר הסגיר׃ |
51 He struck down all the firstborn in Egypt, the first fruits of their strength in the tents of Ham.
| ויך כל בכור במצרים ראשית אונים באהלי חם׃ |
52 He led forth his people like sheep, he was guide to his flock in the desert.
| ויסע כצאן עמו וינהגם כעדר במדבר׃ |
53 Securely he led them, and free from fear, while their foes were drowned in the sea.
| וינחם לבטח ולא פחדו ואת אויביהם כסה הים׃ |
54 To his holy realm he brought them, to the mountain his right hand had purchased.
| ויביאם אל גבול קדשו הר זה קנתה ימינו׃ |
55 He drove out the nations before them, and allotted their land for possession, and their tents for Israel to live in.
| ויגרש מפניהם גוים ויפילם בחבל נחלה וישכן באהליהם שבטי ישראל׃ |
56 Yet they tempted and angered the Most High God, they did not observe his decrees.
| וינסו וימרו את אלהים עליון ועדותיו לא שמרו׃ |
57 They drew back, false like their ancestors; they failed like a treacherous bow.
| ויסגו ויבגדו כאבותם נהפכו כקשת רמיה׃ |
58 Their shrines stirred him to anger, their idols moved him to jealousy.
| ויכעיסוהו בבמותם ובפסיליהם יקניאוהו׃ |
59 When God heard of this, he was furious, and he spurned Israel utterly.
| שמע אלהים ויתעבר וימאס מאד בישראל׃ |
60 He abandoned his home in Shiloh, the tent he had pitched among people.
| ויטש משכן שלו אהל שכן באדם׃ |
61 He gave his strength up to captivity, his glory to the hands of the foe.
| ויתן לשבי עזו ותפארתו ביד צר׃ |
62 He gave his people to the sword, he was furious with his own.
| ויסגר לחרב עמו ובנחלתו התעבר׃ |
63 Fire devoured their young men, and their maidens had no marriage-song.
| בחוריו אכלה אש ובתולתיו לא הוללו׃ |
64 Their priests fell by the sword, and their widows could not weep.
| כהניו בחרב נפלו ואלמנתיו לא תבכינה׃ |
65 Then the Lord awoke as from sleep, like a warrior flushed with wine;
| ויקץ כישן אדני כגבור מתרונן מיין׃ |
66 and he beat back his foes, putting them to perpetual scorn.
| ויך צריו אחור חרפת עולם נתן למו׃ |
67 He disowned the tent of Joseph, he rejected the tribe of Ephraim;
| וימאס באהל יוסף ובשבט אפרים לא בחר׃ |
68 but he chose the tribe of Judah, Mount Zion, which he loves.
| ויבחר את שבט יהודה את הר ציון אשר אהב׃ |
69 And he built like the heights his sanctuary, like the earth which he founded forever.
| ויבן כמו רמים מקדשו כארץ יסדה לעולם׃ |
70 And he chose David his servant, taking him from the sheepfolds.
| ויבחר בדוד עבדו ויקחהו ממכלאת צאן׃ |
71 From the mother-ewes he brought him, to be shepherd to Jacob his people, and to Israel his inheritance.
| מאחר עלות הביאו לרעות ביעקב עמו ובישראל נחלתו׃ |
72 With upright heart did he shepherd them, and with skilful hands did he guide them.
| וירעם כתם לבבו ובתבונות כפיו ינחם׃ |
