John 13
1 Before the Passover Festival began, Jesus knew that the time had come for him to leave the world and go to the Father. He had loved those who were his own in the world, and he loved them to the last.
| ולפני חג הפסח כשידע ישוע כי באה שעתו לעבר מן העולם הזה אל אביו כאשר אהב את בחיריו אשר בעולם כן אהבם עד הקץ׃ |
2 The devil had already put the thought of betraying Jesus into the mind of Judas Iscariot, the son of Simon;
| ויהי אחרי החל הסעודה והשטן נתן בלב יהודה בן שמעון איש קריות למסרו׃ |
3 and at supper, Jesus – although knowing that the Father had put everything into his hands, and that he had come from God, and was to return to God –
| וידע ישוע כי נתן אביו את הכל בידו וכי מאלהים בא ואל אלהים ישוב׃ |
4 rose from his place, and, taking off his upper garments, tied a towel around his waist.
| ויקם מעל השלחן ויפשט את בגדיו ויקח מטפחת ויחגרה׃ |
5 He then poured some water into the basin, and began to wash the disciples’ feet, and to wipe them with the towel which was tied around him.
| ואחר יצק מים בכיור ויחל לרחץ את רגלי תלמידיו ולנגב במטפחת אשר הוא חגור בה׃ |
6 When he came to Simon Peter, Peter said, “You, Master! Are you going to wash my feet?”
| ויקרב אל שמעון פטרוס והוא אמר אליו אדני האתה תרחץ את רגלי׃ |
7 “You do not understand now what I am doing,” replied Jesus, “but you will learn by and by.”
| ויען ישוע ויאמר אליו את אשר אני עשה אינך ידע כעת ואחרי כן תדע׃ |
8 “You will never wash my feet!” exclaimed Peter. “Unless I wash you,” answered Jesus, “you have nothing in common with me.” (aiōn g165)
| ויאמר אליו פטרוס לעולם לא תרחץ את רגלי ויען ישוע אם לא ארחץ אתך אין לך חלק עמי׃ (aiōn g165) |
9 “Then, Master, not my feet only,” exclaimed Simon Peter, “but also my hands and my head.”
| ויאמר אליו שמעון פטרוס אדני לא לבד את רגלי כי אם גם את ידי ואת ראשי׃ |
10 “He who has bathed,” replied Jesus, “has no need to wash, unless it be his feet, but is altogether clean; and you,” he said to the disciples, “are clean, yet not all of you.”
| ויאמר אליו ישוע המרחץ אין לו לרחץ עוד כי אם את הרגלים כי כלו טהור הוא ואתם טהורים אך לא כלכם׃ |
11 For he knew who was going to betray him, and that was why he said ‘You are not all clean.’
| כי ידע מי ימסרהו על כן אמר לא כלכם טהורים׃ |
12 When he had washed their feet, and had put on his upper garments and taken his place, he spoke to them again. “Do you understand what I have been doing to you?” he asked.
| ויהי אחרי אשר רחץ את רגלים וילבש את בגדיו וישב להסב ויאמר אליהם הידעתם מה הדבר אשר עשיתי לכם׃ |
13 “You yourselves call me ‘the teacher’ and ‘the Master’, and you are right, for I am both.
| אתם קראים לי רב ואדון והיטבתם אשר דברתם כי אני הוא׃ |
14 If I, then – ‘the Master’ and ‘the teacher’ – have washed your feet, you also ought to wash one another’s feet;
| לכן אם אני המורה והאדון רחצתי את רגליכם גם אתם חיבים לרחץ איש את רגלי אחיו׃ |
15 for I have given you an example, so that you may do just as I have done to you.
| כי מופת נתתי לכם למען תעשו גם אתם כאשר עשיתי לכם׃ |
16 In truth I tell you, a servant is not greater than their master, neither is a messenger greater than the one who sends them.
| אמן אמן אני אמר לכם כי העבד איננו גדול מאדניו והשלוח איננו גדול משלחו׃ |
17 Now that you know these things, happy are you if you do them.
| אם ידעתם זאת אשריכם אם כן תעשו׃ |
18 I am not speaking about all of you. I know whom I have chosen; but this is in fulfillment of the words of scripture – ‘He that is eating my bread has lifted his heel against me.’
| לא על כלכם דברתי יודע אני את אשר בחרתי בהם אך למען ימלא הכתוב אוכל לחמי הגדיל עלי עקב׃ |
19 For the future I will tell you of things before they take place, so that, when they take place, you may believe that I am what I am.
| מעתה אני אמר לכם בטרם היותה למען בבואה תאמינו כי אני הוא׃ |
20 In truth I tell you, the one who receives anyone that I send receives me; and the person who receives me receives him who sent me.”
| אמן אמן אני אמר לכם כי כל המקבל את אשר אשלחהו אתי הוא מקבל והמקבל אתי הוא מקבל את שלחי׃ |
21 After saying this, Jesus was much troubled, and said solemnly, “In truth I tell you that it is one of you who will betray me.”
| ויהי ככלות ישוע לדבר הדברים האלה ויבהל ברוחו ויעד ויאמר אמן אמן אני אמר לכם כי אחד מכם ימסרני׃ |
22 The disciples looked at one another, wondering whom he meant.
| ויתראו תלמידיו ויתמהו איש אל רעהו לדעת על מי דבר׃ |
23 Next to Jesus, in the place on his right hand, was one of his disciples, whom he loved.
| ואחד מתלמידיו מסב על חיק ישוע אשר ישוע אהבו׃ |
24 So Simon Peter made signs to that disciple, and whispered, “Tell me who it is that he means.”
| וירמז לו שמעון פטרוס לדרש מי הוא זה אשר דבר עליו׃ |
25 Being in this position, that disciple leant back on Jesus’ shoulder, and asked him, “Who is it, Master?”
| ויפל על לב ישוע ויאמר אליו אדני מי הוא׃ |
26 “It is the one,” answered Jesus, “to whom I will give a piece of bread after dipping it in the dish.” And, when Jesus had dipped the bread, he took it and gave it to Judas, the son of Simon Iscariot;
| ויען ישוע הנה זה הוא אשר אטבל פתי לתתו לו ויטבל את פתו ויתן אל יהודה בן שמעון איש קריות׃ |
27 and it was then, after he had received it, that Satan took possession of him. So Jesus said to him, “Do at once what you are going to do.”
| ואחרי בלעו בא השטן אל קרבו ויאמר אליו ישוע את אשר תעשה עשה מהרה׃ |
28 But no one at the table understood why he said this to Judas.
| ומן המסבים לא ידע איש על מה דבר אליו כזאת׃ |
29 Some thought that, as Judas kept the purse, Jesus meant that he was to buy some things needed for the Festival, or to give something to the poor.
| כי יש אשר חשבו כי אמר אליו ישוע קנה לנו צרכי החג או לתת לאביונים יען אשר כיס הכסף תחת יד יהודה׃ |
30 After taking the piece of bread, Judas went out immediately; and it was night.
| והוא בקחתו את פת הלחם מהר לצאת החוצה ויהי לילה׃ |
31 When Judas had gone out, Jesus said, “Now the Son of Man has been exalted, and God has been exalted through him;
| הוא יצא וישוע אמר עתה נתפאר בן האדם והאלהים נתפאר בו׃ |
32 and God will exalt him with himself – yes, he will exalt him forthwith.
| אם האלהים נתפאר בו גם האלהים הוא יפארהו בעצמו ובמהרה יפארהו׃ |
33 My children, I am to be with you but a little while longer. You will look for me; and what I said to the people – ‘You cannot come where I am going’ – I now say to you.
| בני עוד מעט מזער אהיה עמכם אתם תבקשוני וכאשר אמרתי אל היהודים כי אל אשר אני הולך לא תוכלו לבוא שמה כן אליכם אמר אני עתה׃ |
34 I give you a new commandment – love one another; love one another as I have loved you.
| מצוה חדשה אני נתן לכם כי תאהבו איש את אחיו כאשר אהבתי אתכם כן גם אתם איש את אחיו תאהבון׃ |
35 It is by this that everyone will recognize you as my disciples – by your loving one another.”
| בזאת ידעו כלם כי תלמידי אתם בהיות אהבה ביניכם׃ |
36 “Where are you going, Master?” asked Peter. “I am going where you cannot now follow me,” answered Jesus, “but you will follow me later.”
| ויאמר אליו פטרוס אדני אנה תלך ויען אתו ישוע אל אשר אני הולך שמה לא תוכל עתה ללכת אחרי אך אחרי כן תלך אחרי׃ |
37 “Why cannot I follow you now, Master?” asked Peter. “I will lay down my life for you.”
| ויאמר אליו פטרוס מדוע לא אוכל עתה ללכת אחריך הן נפשי בעד נפשך אתן׃ |
38 “Will you lay down your life for me?” replied Jesus. “In truth I tell you, the cock will not crow until you have disowned me three times.
| ויען אתו ישוע הכי תתן נפשך בעד נפשי אמן אמן אני אמר לך בטרם יקרא התרנגל תכחש בי שלש פעמים׃ |
