1 Corinthians 14

1 Seek this love earnestly, and strive for spiritual gifts, above all for the gift of preaching.

טפחו את האהבה, אך השתדלו להשיג גם את שאר המתנות הרוחניות שמעניק רוח הקודש, ובמיוחד את מתנת הנבואה, שהיא היכולת והכישרון ללמד את דבר ה׳.

2 The person who, when speaking, uses the gift of ‘tongues’ is speaking, not to people, but to God, for no one understands them; yet in spirit they are speaking of hidden truths.

אם קיבלת את מתנת הדיבור בשפה שלא למדת, אתה יכול לדבר רק אל אלוהים ולא אל חברי הקהילה, שאינם מסוגלים להבין שפה זאת. אתה אמנם תדבר בהשראת רוח הקודש, אך לאחרים יישמע הדבר כסודות.

3 But those who preach are speaking to their fellow men and women words that will build up faith, and give them comfort and encouragement.

לעומת זאת, המנבא מדבר בשם אלוהים, וכך הוא עוזר לאחרים להתחזק באמונה, מעודד ומנחם אותם.

4 Those who, when speaking, use the gift of ‘tongues’ builds up their own faith, while those who preach build up the faith of the church.

אדם שמדבר”בשפות“עוזר לעצמו להתחזק באמונה, ואילו מי שמתנבא עוזר לכל הקהילה להיבנות.

5 Now I want you all to speak in ‘tongues,’ but much more I wish that you should preach. A preacher is worth more than one who speaks in ‘tongues,’ unless they interprets their words, so that the faith of the church may be built up.

הלוואי שכולכם תדברו בשפות זרות, אבל יותר מזה, הלוואי שכולכם תנבאו. כי חשוב יותר להטיף את דבר אלוהים מאשר לדבר בשפות לא־ידועות, אלא אם תוכלו לתרגם את הנאמר כדי שכל השומעים יבינו.

6 This being so, friends, what good will I do you, if I come to you and speak in ‘tongues,’ unless my words convey some revelation, or knowledge, or take the form of preaching or teaching?

אחי היקרים, אם אני עצמי אבוא ואדבר אליכם בשפה שאינכם מבינים, מה אועיל לכם? לעומת זאת, אם אדבר אליכם בשפתכם ואספר לכם מה אמר לי אלוהים, מה אני יודע, אם אני אנבא, או אלמד מה כתוב בכתבי־הקודש – הרי שאעזור לכם להתחזק באמונה.

7 Even with inanimate things, such as a flute or a harp, though they produce sounds, yet unless the notes are quite distinct, how can the tune played on the flute or the harp be recognized?

אם איננו מדברים עברית פשוטה וברורה, איש לא יבין מה אנחנו רוצים. קחו למשל את החליל והכינור – אם אין הם משמיעים צלילים ברורים ומדויקים, איש לא יוכל לזהות את המנגינה המנוגנת.

8 If the bugle sounds a doubtful call, who will prepare for battle?

אם בעת מלחמה לא יתקע המחצצר את התרועה המוסכמת, כיצד יידעו החיילים שהם נקראים למלחמה?

9 And so with you; unless, in using the gift of ‘tongues,’ you utter intelligible words, how can what you say be understood? You will be speaking to the winds!

כך גם לגבי דיבור בשפות לא־ידועות: אם אתה מדבר אל מישהו בשפה שאינו מבין, כיצד יוכל לנחש מה אתה אומר? אתה כאילו מדבר אל הקיר!

10 There are, for instance, a certain number of different languages in the world, and not one of them fails to convey meaning.

יש בעולם מאות שפות שונות, וכל אחת מהן טובה ושימושית … לאלה שמבינים אותן,

11 If, however, I do not happen to know the language, I will be a foreigner to those who speak it, and they will be foreigners to me.

אך לי אין כל תועלת בהן. לכן, אדם שיפנה אלי באחת השפות האלה יהיה לגבי זר לגמרי – אני לא אבין אותו, והוא לא יבין אותי.

12 And so with you; since you are striving for spiritual gifts, be eager to excel in such as will build up the faith of the church.

מאחר שאתם באמת שואפים למתנות הרוחניות, בקשו מרוח הקודש את המתנות המועילות ביותר לקהילה כולה.

13 Therefore anyone who, when speaking, uses the gift of ‘tongues’ should pray for ability to interpret them.

מי שמדבר בשפה לא־ידועה צריך להתפלל בעד היכולת לתרגם שפה זו, כדי שיוכל לשתף את האחרים ולהסביר להם מה אמר.

14 If, when praying, I use the gift of ‘tongues,’ my spirit indeed prays, but my mind is a blank.

הרי אם אני מתפלל בשפה שאיני מבין, רוחי אמנם מתפלל, אך איני יודע מה אני אומר.

15 What, then, is my conclusion? Simply this – I will pray with my spirit, but with my mind as well; I will sing with my spirit, but with my mind as well.

כיצד אני פותר את הבעיה? אני מדבר בשפה לא־ידועה וגם בשפתי הרגילה המוכרת לכולם; אני שר בשפה זרה וגם בשפתי הרגילה.

16 If you bless God with your spirit only, how can people in the congregation who are without your gift say ‘Amen’ to your thanksgiving? They do not know what you are saying!

אם אתם מהללים את אלוהים רק בשפה לא־ידועה, אלה שאינם מבינים אתכם לא יוכלו להלל את ה׳ ולהודות לו יחד אתכם. כיצד יוכלו להצטרף אליכם ולהלל את ה׳ בשעה שאינם יודעים מה אתם אומרים?

17 Your thanksgiving may be excellent, but the other is not helped by it.

אתם אמנם מהללים את ה׳, אולם הדבר אינו מועיל ואינו עוזר לאחרים.

18 Thank God, I use the gift of ‘tongues’ more than any of you.

אני מודה לאלוהים על שאני מדבר”בשפות“יותר מכל אחד מכם.

19 But at a meeting of the church I would rather speak five words with my mind, and so teach others, than ten thousand words when using the gift of ‘tongues.’

אך בציבור אני מעדיף לומר חמש מילים מובנות שיעזרו לכולם, מאשר עשרת־אלפים מילים בשפה שאינה מוכרת לאיש.

20 My friends, do not show yourselves children in understanding. In wickedness be infants, but in understanding show yourselves adults.

אחי היקרים, אל תהיו ילדותיים במחשבותיכם והבנתכם. היו תמימים כילדים בכל הנוגע למעשים רעים, אולם בכל הקשור לעניינים רציניים כאלה, היו נבונים והתנהגו כמבוגרים.

21 It is said in the Law – ‘In strange tongues and by the lips of strangers will I speak to this people, but even then they will not listen to me, says the Lord.’

כתוב בכתבי־הקודש, שאלוהים ידבר אל העם הזה בשפות זרות, אבל גם אז לא יקשיב העם לה׳.

22 Therefore the gift of the ‘tongues’ is intended as a sign, not for those who believe in Christ, but for those who do not, while the gift of preaching is intended as a sign, not for those who do not believe in Christ, but for those who do.

מכאן אתם רואים שדיבור בשפה זרה ולא־ידועה אינו עוזר לאנשים להאמין. אך הנבואה עוזרת לאנשים להאמין.

23 So, when the whole church meets, if all present use the gift of ‘tongues,’ and some people who are without the gift, or who are unbelievers, come in, will not they say that you are mad?

אם יבואו לקהילתכם אורחים או לא־מאמינים ויראו את כולכם מדברים בשפות זרות ולא מוכרות, מה יחשבו? הם יחשבו שיצאתם מדעתכם!

24 While, if all those present use the gift of preaching, and an unbeliever, or someone without the gift, comes in, they are convinced of their sinfulness by them all, they are called to account by them all;

בעוד שאם תטיפו את דבר ה׳, גם האורח וגם הלא־מאמין שיבקרו בקהילתכם ישמעו ויבינו. יתכן מאוד שדבר אלוהים יגע בלבם, יוכיח אותם בחטאם,

25 the secrets of their heart are revealed, and then, throwing themselves on their face, they will worship God, and declare ‘God is indeed among you!’

ותוך כדי הקשבה לדבר ה׳ יתרכך לבם, והם יכרעו ברך לפני ה׳ ויודו כי אלוהים באמת נמצא בינינו.

26 What do I suggest, then, friends? Whenever you meet for worship, each of you comes, either with a hymn, or a lesson, or a revelation, or the gift of ‘tongues,’ or the interpretation of them; let everything be directed to the building up of faith.

לסיכום: כשתתאספו יחד, אחד ישיר, שני ‎ יְלַמֵּד, שלישי יגלה חזון מיוחד מאלוהים, רביעי ידבר בשפה לא־ידועה, חמישי יפרש בקול רם את השפה הלא־ידועה, אולם זכרו: כל מה שנעשה צריך להועיל לכולם, לחזק ולבנות את כולם באדון.

27 If any of you use the gift of ‘tongues,’ not more than two, or at the most three, should do so – each speaking in his turn – and someone should interpret them.

בכל אסיפה מותר רק לשניים או שלושה איש לדבר בשפות לא־ידועות; עליהם לדבר זה לאחר זה, ומישהו חייב לתרגם את דבריהם.

28 If there is no one able to interpret what is said, they should remain silent at the meeting of the church, and speak to themselves and to God.

אם אין בקהל מי שמסוגל לתרגם, אסור להם לדבר בקול רם; עליהם לדבר בלחש לעצמם ולאלוהים, ולא לציבור.

29 Of preachers two or three should speak, and the rest should weigh well what is said.

שניים או שלושה נביאים ידברו – זה לאחר זה וכל האחרים יקשיבו. אולם אם בשעה שאחד מדבר אדם אחר מקבל חזון מאלוהים, על הראשון להפסיק ולהניח לשני לדבר.

30 But, if some revelation is made to another person as he sits there, the first speaker should stop.

31 For you can all preach in turn, so that all may learn some lesson and all receive encouragement.

בדרך זאת כל מי שמקבל חזון או נבואה מה׳ יוכל לדבר – אחד־אחד – וכולם ילמדו, יתעודדו ויתחזקו.

32 (The spirit that moves the preachers is within the preachers’ control;

אל תשכחו כי האנשים שמביאים אליכם את דבר אלוהים מסוגלים לשלוט בעצמם ולחכות בסבלנות בתור!

33 for God is not a God of disorder, but of peace.) This custom prevails in all the churches of Christ’s people.

אלוהים אינו אלוהי מהומה אלא שלום. כנהוג בכל הקהילות,

34 At the meetings of the church married women should remain silent, for they are not allowed to speak in public; they should take a subordinate place, as the Law itself directs.

על הנשים לשתוק בעת אסיפות הקהילה; אסור להן להשתתף בשיחה, כי עליהן להיכנע לגברים, כפי שמלמדים אותנו הכתובים.

35 If they want information on any point, they should ask their husbands about it at home; for it is unbecoming for a married woman to speak at a meeting of the church.

אם יש להן שאלות, שתשאלנה את הבעלים בבית, כי לא נאה לאישה להביע את דעתה באסיפות הקהילה.

36 What! Did God’s message to the world originate with you? Or did it find its way to none but you?

האם אינכם מסכימים איתי? האם אתם חושבים שאתם בעצמכם המצאתם את הכתובים? או האם אתם לבדכם מבינים את הכתובים?

37 If anyone thinks that he has the gift of preaching or any other spiritual gift, he should recognize that what I am now saying to you is a command from the Lord.

אם מישהו חושב שהוא נביא או רוחני, אז שיכיר בכך שהדברים שאני כותב הם מצוות האדון.

38 Anyone who ignores it may be ignored.

אך אם מישהו לא יכיר בכך, אז לא יוכר בו.

39 Therefore, my friends, strive for the gift of preaching, and yet do not forbid speaking in ‘tongues.’

אם כן, אחי היקרים, השתדלו להשיג את מתנת הנבואה, ואל תאסרו את הדיבור בשפות לא־ידועות.

40 Let everything be done in a proper and orderly manner.

על כל פנים, כל מה שאתם עושים עשו תוך שמירה על הסדר והטעם הטוב.