Luke 1
1 Inasmuch as many have undertaken to arrange a narrative of those things which are fully believed among us,
| תאופילוס היקר, אנשים רבים כבר כתבו על הדברים שהתרחשו בינינו, |
2 even as they were delivered to us by those who were eye-witnesses from the beginning and became ministers of the word,
| על־פי סיפוריהם של תלמידי ישוע ושל עדי ראייה אחרים. |
3 it seemed good to me also, having accurately traced up all things from the first, to write to thee a connected account, most excellent Theophilus,
| גם אני חקרתי היטב את התרחשות הדברים מתחילתם, והחלטתי כי טוב שאכתוב לך אותם לפי סדר העניינים, |
4 that thou mightst know the exact truth with regard to those things in which thou wast instructed.
| כדי שיהיה לך מידע מדויק על הנושא שלמדת. |
5 There was in the days of Herod, king of Judaea, a certain priest named Zachariah, of the course of Abijah; and he had a wife of the daughters of Aaron, and her name was Elizabeth.
| בימי הורדוס מלך יהודה היה בארץ כהן בשם זכריה, אשר היה שייך למחלקת אביה – ממשרתי בית־המקדש. גם אשתו אלישבע הייתה ממשפחה כוהנית. |
6 And they were both righteous in the sight of God, walking in all the commandments and ordinances of the Lord blameless.
| זכריה ואלישבע היו אנשים צדיקים, אשר אהבו את ה׳ ושמרו את כל מצוותיו וחוקותיו. |
7 And they had no child, because Elizabeth was barren, and they were both far advanced in years.
| אולם לא היו להם ילדים, כי אלישבע הייתה עקרה, ושניהם כבר היו זקנים. |
8 And it came to pass, that, while he was serving as priest before God in the order of his course,
| יום אחד, כאשר הייתה מחלקתו של זכריה בתורנות בבית־המקדש, נפל בגורלו להיכנס אל היכל ה׳ ולהקטיר קטורת. |
9 according to the custom of the priesthood the lot fell to him to go into the temple of the Lord and burn the incense.
10 And the whole multitude of the people was praying without at the time of the incense.
| בינתיים עמד כל העם בחוץ והתפלל, כנהוג בעת הקטרת הקטורת. |
11 And there appeared to him an angel of the Lord, standing on the right of the altar of incense.
| לפתע נראה מלאך ה׳ אל זכריה מימין למזבח הקטורת. |
12 And Zachariah was troubled at the sight, and fear fell upon him.
| זכריה נבהל ונמלא פחד. |
13 But the angel said to him, Fear not, Zachariah; for thy prayer was heard, and thy wife Elizabeth shall bear thee a son; and thou shalt call his name John.
| ”אל תירא, זכריה“, הרגיע אותו המלאך.”באתי לבשר לך שאלוהים שמע את תפילתך, ושאשתך אלישבע תלד לך בן! עליך לקרוא לו’יוחנן‘. |
14 And thou wilt have joy and gladness, and many will rejoice for his birth.
| לידתו תביא לכם שמחה ואושר, ואנשים רבים ישמחו יחד אתכם, |
15 For he will be great in the sight of the Lord; and will drink neither wine nor strong drink; and he will be filled with the Holy Spirit from his very birth.
| כי ה׳ הועיד אותו לגדולות. עליו להינזר מיין ומשקאות חריפים, והוא יימלא ברוח הקודש מעת לידתו. |
16 And many of the sons of Israel will he turn to the Lord their God.
| יוחנן ישיב רבים מעם ישראל אל ה׳ אלוהיהם. |
17 And he will go before his face in the spirit and power of Elijah, to turn the hearts of fathers to children, and the disobedient to the wisdom of the righteous, to make ready for the Lord a prepared people.
| הוא ילך לפני ה׳ ברוחו ובגבורתו של אליהו הנביא, ישלים בין אבות לבנים, וישיב את המרדנים לדרך הצדקה והתבונה. אכן, הוא יכין את העם לבואו של האדון.“ |
18 And Zachariah said to the angel, Whereby shall I know this? for I am an old man, and my wife is far advanced in years.
| ”כיצד אדע שדבריך נכונים?“שאל זכריה.”הלא אדם זקן אני, וגם אשתי כבר זקנה.“ |
19 And the angel answering said to him, I am Gabriel, who stand in the presence of God; and I was sent to speak to thee, and to tell thee these glad tidings.
| ”אני המלאך גבריאל!“השיב המלאך.”אני עומד לפני אלוהים, והוא אשר שלח אותי לבשר לך את ההודעה הזאת. |
20 And lo! thou shalt be silent, and not able to speak, until the day when these things shall come to pass, because thou didst not believe my words, which will be fulfilled in their season.
| דע לך כי כל אשר אמרתי יתקיים בבוא הזמן, אולם מאחר שלא האמנת לדברי, לא תוכל להוציא מילה מפיך מרגע זה ועד שיתקיימו דברי!“ |
21 And the people were looking for Zachariah, and wondering that he remained so long in the temple.
| האנשים אשר התפללו בחוץ המתינו בינתיים לזכריה, ולא הבינו מדוע התעכב. |
22 And on coming out, he was not able to speak to them; and they perceived that he had seen a vision in the temple; and he was beckoning to them, and remained speechless.
| לבסוף, כשיצא זכריה החוצה הוא לא יכול היה לדבר אל העם, אולם מסימני ידיים הבינו האנשים שראה חזיון. |
23 And it came to pass, when the days of his ministration were completed, that he returned to his house.
| זכריה נשאר בבית־המקדש עד תום ימי התורנות של מחלקתו, ולאחר מכן שב לביתו. |
24 And after those days his wife Elizabeth conceived, and hid herself five months, saying,
| כעבור זמן קצר הרתה אלישבע אשתו והסתתרה מעיני הציבור כחמישה חודשים. |
25 Thus hath the Lord dealt with me in the days wherein he looked on me to take away my reproach among men.
| ”מה טוב הוא אלוהים!“קראה אלישבע בשמחה רבה.”ברחמיו הרבים הוא הסיר את חרפת עקרותי!“ |
26 And in her sixth month the angel Gabriel was sent from God to a city of Galilee, called Nazareth,
| בחודש השישי להריונה של אלישבע שלח אלוהים את המלאך גבריאל אל העיר נצרת שבגליל, |
27 to a virgin betrothed to a man whose name was Joseph, of the house of David; and the virgin's name was Mary.
| אל נערה בתולה בשם מרים, ארוסתו של יוסף משושלת בית־דוד. |
28 And the angel came in to her and said, Hail, thou that art highly favored! the Lord is with thee.
| גבריאל נגלה אל מרים ואמר לה:”שלום לך, אשת חן, ה׳ עמך!“ |
29 And she was troubled at the words, and was considering what this salutation could mean.
| מרים נבהלה לרגע; דברי המלאך הביכו אותה, והיא ניסתה לנחש בלבה למה הוא התכוון. |
30 And the angel said to her, Fear not, Mary; for thou hast found favor with God.
| ”אל תפחדי, מרים, “הרגיע אותה המלאך,”כי מצאת חן בעיני אלוהים והוא החליט לברך אותך. |
31 And lo! thou shalt conceive in thy womb, and hear a son, and shalt call his name Jesus.
| בעוד זמן קצר תיכנסי להריון ותלדי בן. בשם’ישוע‘תקראי לו. |
32 He shall be great, and shall be called the Son of the Most High; and the Lord God will give to him the throne of David his father;
| הוא יהיה רם־מעלה וייקרא בן־אלוהים. ה׳ ייתן לו את כסא דוד אביו, |
33 and he shall reign over the house of Jacob for ever; and of his kingdom there shall be no end. (aiōn g165)
| והוא ימלוך על עם־ישראל לעולם ועד; מלכותו לא תסתיים לעולם.“ (aiōn g165) |
34 Then said Mary to the angel, How shall this be, since I know not a man?
| ”כיצד אוכל ללדת?“שאלה מרים בתמיהה.”הרי אני בתולה!“ |
35 And the angel answering said to her, The Holy Spirit will come upon thee, and the power of the Most High will overshadow thee; wherefore the holy one that is to be born will be called the Son of God.
| השיב לה המלאך:”רוח הקודש תבוא אליך, וגבורת אלוהים תצל עליך. משום כך הבן הקדוש שייוולד ייקרא בן־אלוהים.“ |
36 And lo! Elizabeth, thy kinswoman, she also hath conceived a son in her old age; and this is the sixth month with her who is called barren.
| המלאך המשיך:”לפני שישה חודשים נכנסה קרובתך הזקנה אלישבע להריון – כן, זו ששכנותיה קראו לה’העקרה‘– וגם היא תלד בן! |
37 For nothing will be impossible with God.
| כי אין דבר בלתי אפשרי לאלוהים“. |
38 And Mary said, Lo, the handmaid of the Lord! May it be to me according to thy word. And the angel departed from her.
| ”הנני שפחתך, אדוני, “אמרה מרים בענווה,”ואני מוכנה לעשות את כל אשר יאמר לי. אמן שיתקיימו דבריך.“לאחר מכן נעלם המלאך. |
39 And Mary arose and went in those days into the hill-country with haste, into a city of Judah.
| כעבור ימים אחדים מיהרה מרים אל הרי יהודה, אל ביתו של זכריה, ובהיכנסה אל הבית ברכה את אלישבע לשלום. |
40 And she entered the house of Zachariah, and saluted Elizabeth.
41 And it came to pass, when Elizabeth heard the salutation of Mary, that the babe leaped in her womb; and Elizabeth was filled with the Holy Spirit,
| לשמע ברכתה של מרים התנועע התינוק בבטנה של אלישבע, והיא נמלאה ברוח הקודש. |
42 and cried out with a loud voice, and said, Blessed art thou among women; and blessed is the fruit of thy womb!
| ”ברוכה את בנשים, מרים, וברוך תינוקך!“פרצה אלישבע בקריאת שמחה. |
43 And whence is this to me, that the mother of my Lord should come to me?
| ”מדוע זכיתי בכבוד הגדול שאם אדוני באה לבקר אותי? |
44 For lo! as soon as the voice of thy salutation came to my ears, the babe leaped in my womb in exultation.
| התינוק בבטני התנועע בשמחה לשמע קול ברכתך! |
45 And blessed is she who hath believed that there will be an accomplishment of those things which were told her from the Lord.
| אלוהים ברך אותך בצורה נפלאה כזאת משום שהאמנת כי יקיים את דבריו.“ |
46 And Mary said, My soul magnifieth the Lord,
| השיבה מרים:”ברכי נפשי את ה׳; |
47 and my spirit hath exulted in God my Saviour;
| אגיל ואשמח באלוהים מושיעי! |
48 for he hath looked upon the low estate of his handmaiden. For lo! from this time all generations will call me blessed;
| כי עשה חסד עם שפחתו, ומעתה יברכוני כל הדורות. |
49 for the Mighty One hath done great things for me; and holy is his name;
| גדולות ונפלאות עשה עמי אל שדי, קדוש שמו. |
50 and his mercy is from generation to generation on them that fear him.
| מדור לדור הוא מעניק את חסדו ורחמיו לכל היראים אותו. |
51 He hath wrought mightily with his arm; he hath scattered the proud in the device of their heart.
| בזרוע נטויה עשה מעשי גבורה, הפר מזימות גאים ורשעים, |
52 He hath cast down princes from thrones, and exalted men of low degree.
| והוריד שליטים מכיסאם. אולם את השפלים והנחותים הוא רומם! |
53 The hungry he hath filled with good things, and the rich he hath sent away empty.
| את העניים האכיל ואת העשירים הרעיב! |
54 He hath given help to Israel his servant, in remembrance of his mercy
| אלוהים תמך בעבדו ישראל, ולא שכח כי הבטיח לאבותינו – לאברהם ולזרעו – לרחם על ישראל לעולם ועד!“ (aiōn g165) |
56 And Mary abode with her about three months, and returned to her own house.
| מרים נשארה אצל אלישבע כשלושה חודשים, ולאחר מכן חזרה לביתה. |
57 Now Elizabeth's full time came that she should be delivered; and she brought forth a son.
| בינתיים תמו ימי הריונה של אלישבע והיא ילדה בן. |
58 And her neighbors and her kinsfolk heard that the Lord had showed great mercy toward her; and they rejoiced with her.
| השמועה על החסד שעשה איתה ה׳ התפשטה עד מהרה בין שכניה וקרובי משפחתה, וכולם שמחו בשמחתה. |
59 And it came to pass that on the eighth day they came to circumcise the child; and they were about to call him Zachariah, after the name of his father.
| ביום השמיני להולדת התינוק התכנסו השכנים והקרובים לטקס ברית־המילה. האורחים היו בטוחים שהתינוק ייקרא”זכריה“– על שם אביו, |
60 And his mother answering said, Not so; but he shall be called John.
| אולם אלישבע אמרה:”לא, שם התינוק יוחנן!“ |
61 And they said to her, There is no one of thy kindred that is called by this name.
| ”יוחנן?“התפלאו האורחים.”אבל אין במשפחתך אף אחד בשם הזה“. |
62 And they made signs to his father, how he would have him named.
| הם פנו אל זכריה (שעדיין לא היה מסוגל לדבר), ושאלו אותו בתנועות ידיים וברמזים כיצד ייקרא התינוק. |
63 And he asked for a writing-tablet, and wrote, saying, His name is John. And they all marveled.
| זכריה ביקש בתנועות ידיים שיביאו לו לוח, וכתב עליו:”שם הילד יוחנן“. |
64 And his mouth was opened immediately, and his tongue was loosed; and he spoke, blessing God.
| באותו רגע חזר אליו כושר הדיבור והוא החל לברך את אלוהים. |
65 And fear came on all that dwelt around them; and all these things were talked of throughout the whole of the hill-country of Judaea.
| כל השכונה נמלאה יראת כבוד, והדבר היה נושא לשיחה בכל הרי יהודה. |
66 And all that heard them laid them up in their hearts, saying, What then will this child be? For the hand of the Lord was with him.
| כל השומעים התרשמו עמוקות ואמרו:”מעניין למה נועד הילד הזה.“כי היה ברור להם שאלוהים איתו. |
67 And Zachariah his father was filled with the Holy Spirit, and prophesied, saying,
| לאחר מכן נמלא זכריה אביו רוח הקודש וניבא את הנבואה הבאה: |
68 Blessed be the Lord, the God of Israel! for he hath visited and redeemed his people,
| ”ברוך ה׳ אלוהי ישראל, כי פנה אל עמו, הודיע ופדה אותו. |
69 and hath raised up a horn of salvation for us in the house of David his servant, —
| ה׳ שלח לנו מושיע גיבור משושלת בית דוד עבדו – |
| כפי שהבטיח לנו בפי נביאיו הקדושים עוד לפני זמן רב – (aiōn g165) |
71 salvation from our enemies, and from the hand of all that hate us,
| כדי להצילנו מיד כל אויבינו ושונאינו. |
72 to accomplish his mercy toward our fathers, and to remember his holy covenant,
| אלוהים יעשה חסד עם אבותינו ויזכור את בריתו |
73 the oath which he swore to Abraham our father,
| ואת שבועתו לאברהם אבינו: |
74 to grant to us, that being delivered from the hand of our enemies, we might worship him without fear,
| להצילנו מיד אויבינו, ולהעניק לנו את הזכות לשרתו כל ימי חיינו בקדושה, ובצדקה וללא פחד.“ |
75 in holiness and righteousness before him, all our days.
76 And thou, child, shalt be called a prophet of the Most High; for thou shalt go in advance before the face of the Lord to prepare his ways,
| ”ואתה, ילדי הקטן, תיקרא נביא לאל עליון, כי תלך לפני האדון ותפנה לו את הדרך. |
77 to give knowledge of salvation to his people in the remission of their sins
| אתה תלמד את בני־ישראל כיצד הם יכולים להיוושע על־ידי סליחת חטאיהם. |
78 through the tender mercy of our God, whereby the day-spring from on high hath visited us,
| בזכות אהבתו, רחמיו וטוב־לבו של אלוהים יזרח עלינו אור ממרום, |
79 to give light to those sitting in darkness and the shadow of death, to guide our feet into the way of peace.
| כדי להאיר לשרויים במוות ובחשכה, וכדי להוביל את רגלינו אל דרך השלום.“ |
80 And the child grew, and waxed strong in spirit; and was in the deserts till the day of his manifestation to Israel.
| הילד גדל, התחזק והתחשל באופיו. הוא התגורר במדבר עד שהגיע המועד להתחיל את שליחותו אל עם־ישראל. |
