Luke 15
1 And all the publicans and the sinners were drawing near to him, to hear him.
| ויהי בקרב אליו כל המוכסים והחטאים לשמע אותו׃ |
2 And the Pharisees and the scribes murmured, saying, This man receiveth sinners, and eateth with them.
| וילונו הפרושים והסופרים לאמר הנה זה מקבל את החטאים ואכל אתם׃ |
3 And he spoke to them this parable, saying,
| וידבר אליהם את המשל הזה לאמר׃ |
4 What man of you having a hundred sheep, if he lose one of them, doth not leave the ninety-nine in the wilderness, and go after that which is lost, until he findeth it?
| מי זה האיש מכם אשר לו מאה כבשים ואבד לו אחד מהם ולא יטוש את התשעים ותשעה במדבר והלך אחרי האבד עד כי ימצאהו׃ |
5 And when he hath found it, he layeth it on his shoulders, rejoicing.
| והיה כמצאו אתו ישימנו על כתפיו בשמחה׃ |
6 And when he hath come home, he calleth together his friends and neighbors, saying to them, Rejoice with me, for I have found my sheep which was lost.
| ובא אל ביתו וקרא לאהביו ולשכניו יחד לאמר שמחו אתי כי מצאתי את שיי האבד׃ |
7 I say to you, that in like manner there will be joy in heaven over one sinner that repenteth, more than over ninety-nine righteous men who have no need of repentance.
| אני אמר לכם כי כן תהיה שמחה בשמים על חוטא אחד השב יותר מעל תשעים ותשעה צדיקים אשר לא יצטרכו לתשובה׃ |
8 Or what woman having ten pieces of silver, if she lose one piece, doth not light a lamp, and sweep the house, and search carefully till she findeth it?
| או מי האשה אשר לה עשרה דרכמונים ואבד לה דרכמון אחד ולא תדליק נר ותטאטא את הבית ותחפש היטב עד כי תמצאהו׃ |
9 And when she hath found it, she calleth together her friends and neighbors, saying, Rejoice with me; for I have found the piece which I lost.
| והיה כמצאה אותו תקרא לרעותיה ולשכנותיה לאמר שמחנה אתי כי מצאתי את הדרכמון אשר אבד לי׃ |
10 I say to you, that thus there is joy in the presence of the angels of God over one sinner that repenteth.
| כן אני אמר לכם תהיה שמחה לנפי מלאכי אלהים על חוטא אחד אשר שב מחטאו׃ |
11 He said also, A certain man had two sons.
| ויאמר איש אחד היו לו שני בנים׃ |
12 And the younger of them said to his father, Father, give me the portion of the property that falleth to me. And he divided to them his living.
| ויאמר הצעיר אל אביו אבי תנה לי את חלק הרכוש אשר יפל לי ויחלק להם את הנחלה׃ |
13 And not many days after, the younger son gathered all together, and went abroad into a far country; and there wasted his substance in riotous living.
| ויהי מקץ ימים ויאסף הבן הצעיר את הכל וילך אל ארץ רחוקה ושם פזר את רכשו וילך בדרך סובאים וזוללים׃ |
14 And when he had spent all, there arose a great famine in that country; and he began to be in want.
| ואחרי כלותו את הכל היה רעב חזק בארץ ההיא ויחל להיות חסר לחם׃ |
15 And he went and joined himself to one of the citizens of that country; and he sent him into his fields to feed swine.
| וילך וידבק באחד מבני המדינה בארץ ההיא וישלח אותו אל שדותיו לרעות חזירים׃ |
16 And he longed to fill himself with the husks that the swine ate; and no one gave to him.
| ויתאו למלא את בטנו בחרובים אשר יאכלו החזירים ואין נתן לו׃ |
17 And when he came to himself, he said, How many hired servants of my father's have bread enough and to spare, and I perish here with hunger!
| וישב אל לבו ויאמר מה רבו שכירי אבי ויש להם לחם לשבע ואני אבד ברעב׃ |
18 I will arise and go to my father, and will say to him, Father, I have sinned against Heaven and before thee;
| אקומה נא ואלכה אל אבי ואמר אליו אבי חטאתי לשמים ולפניך׃ |
19 I am no longer worthy to be called thy son; make me as one of thy hired servants.
| ונקלתי מהקרא עוד בנך שימני כאשר שכיריך׃ |
20 And he arose, and went to his father. But when he was yet a great way off, his father saw him, and was moved with compassion, and ran and fell on his neck, and kissed him.
| ויקם ויבא אל אביו עודנו מרחוק ואביו ראהו ויהמו מעיו וירץ ויפל על צואריו וישקהו׃ |
21 And the son said to him, Father, I have sinned against Heaven and before thee; I am no longer worthy to be called thy son.
| ויאמר אליו הבן אבי חטאתי לשמים ולפניך ואני נקלתי מהקרא עוד בנך׃ |
22 But the father said to his servants, Bring out the best robe, and put it on him, and put a ring on his hand, and sandals on his feet.
| ויאמר האב אל עבדיו הוציאו את השמלה הטובה מכלן והלבישהו ותנו טבעת על ידו ונעלים ברגליו׃ |
23 And bring the fatted calf; kill it, and let us eat and make merry.
| והביאו את עגל המרבק וטבחו אתו ונאכלה ונשמח׃ |
24 For this my son was dead, and is alive again; he was lost, and is found. And they began to make merry.
| כי זה בני היה מת ויחי ואובד היה וימצא ויחלו לשמח׃ |
25 Now his elder son was in the field; and as he came and drew near to the house, he heard music and dancing.
| ובנו הגדול היה בשדה ויהי כאשר בא ויקרב אל הבית וישמע קול זמרה ומחלות׃ |
26 And calling one of the servants, he inquired what these things meant.
| ויקרא אל אחד הנערים וישאל מה זאת׃ |
27 And he said to him, Thy brother is come; and thy father hath killed the fatted calf, because he hath received him safe and sound.
| ויאמר אליו כי בא אחיך ויטבח אביך את עגל המרבק על אשר הושב לו שלם׃ |
28 But he was angry, and would not go in; and his father came out, and entreated him.
| ויחר לו ולא אבה לבוא הביתה ויצא אביו וידבר על לבו׃ |
29 And he answering said to his father, Lo! for so many years have I served thee, and never transgressed thy command; and yet to me thou never gavest a kid, that I might make merry with my friends.
| ויען ויאמר אל אביו הנה זה שנים רבות אני עבד אתך ומימי לא עברתי את מצותך ומימי לא נתת לי גדי למען אשיש עם רעי׃ |
30 But as soon as this thy son came, who devoured thy living with harlots, thou didst kill for him the fatted calf.
| ויבא בנך זה אשר בלע את נחלתך עם הזנות ותזבח לו את עגל המרבק׃ |
31 And he said to him, Son, thou art ever with me, and all that I have is thine.
| ויאמר אליו בני אתה תמיד עמדי וכל אשר לי לך הוא׃ |
32 It was meet that we should make merry and be glad; for this thy brother was dead, and is alive again; he was lost, and is found.
| אבל נכון לשוש ולשמח כי אחיך זה היה מת ויחי ואבד היה וימצא׃ |
