Luke 10
1 After these things, the Lord appointed also seventy others, and sent them two and two before him into every city and place where he himself was about to come.
| ואחרי כן הבדיל האדון עוד שבעים אחרים וישלחם לפניו שנים שנים אל כל עיר ומקום אשר בקש לבוא שמה׃ |
2 And he said to them, The harvest is great, but the laborers are few. Pray therefore the Lord of the harvest to send forth laborers for his harvest.
| ויאמר להם הן הקציר רב והפעלים מעטים לכן התחננו אל אדון הקציר וישלח פעלים לקצירו׃ |
3 Go forth; lo! I send you as lambs into the midst of wolves.
| לכו נא הנני שלח אתכם ככבשים בין הזאבים׃ |
4 Carry no purse, no bag, no sandals; salute no one by the way.
| אל תשאו כיס ולא תרמיל ולא נעלים ואל תשאלו לשלום איש בדרך׃ |
5 And into whatever house ye enter, first say, Peace be to this house.
| ולכל בית אשר תבאו שם אמרו בראשונה שלום לבית הזה׃ |
6 And if a son of peace be there, your peace shall rest upon it; if not, it shall return to you.
| והיה כי יהיה שם בן שלום ונח עליו שלומכם ואם לא אליכם ישוב׃ |
7 And abide in the same house, eating and drinking such things as they give; for the laborer is worthy of his wages. Do not go from house to house.
| ובבית ההוא תשבו ותאכלו ותשתו משלהם כי שוה הפועל בשכרו אל תסעו מבית לבית׃ |
8 And into whatever city ye enter, and they receive you, eat what is set before you,
| וכל עיר אשר תבאו בה וקבלו אתכם אכלו שם את אשר ישימו לפניכם׃ |
9 and heal the sick that are therein, and say to them, The kingdom of God hath come near to you.
| ורפאו את החולים אשר בקרבה ואמרו להם קרבה אליכם מלכות האלהים׃ |
10 But into whatever city ye enter, and they receive you not, go out into its streets and say,
| וכל עיר אשר תבאו בה ולא יקבלו אתכם צאו לכם אל רחובותיה ואמרו׃ |
11 Even the dust of your city that cleaveth to our feet we wipe off to you; but know this, that the kingdom of God hath come near.
| אף את עפר עירכם הנדבק ברגלינו ננערהו לכם אך ידע תדעו כי קרבה אליכם מלכות האלהים׃ |
12 And I tell you, that it will be more tolerable in that day for Sodom, than for that city.
| אני אמר אלכים כי לסדום יקל ביום ההוא מן העיר ההיא׃ |
13 Woe to thee, Chorazin! woe to thee, Bethsaida! for if the miracles that were done in you had been done in Tyre and Sidon, they would long ago have repented, sitting in sackcloth and ashes.
| אוי לך כורזין אוי לך בית צידה כי הגבורות אשר נעשו בקרבכן אלו נעשו בצור ובצידון הלא כבר ישבו בשק ואפר ושבו׃ |
14 But it will be more tolerable for Tyre and Sidon in the judgment, than for you.
| אכן לצור וצידון יקל בדין מכם׃ |
15 And thou, Capernaum! shalt thou be exalted to heaven? thou shalt be brought down to the underworld. (Hadēs g86)
| ואת כפר נחום אשר עד השמים התרוממת אל שאול תורדי׃ (Hadēs g86) |
16 He that hearkeneth to you, hearkeneth to me; and he that rejecteth you, rejecteth me; but he that rejecteth me, rejecteth him that sent me.
| השומע אליכם אלי הוא שומע והבוזה אתכם אותי הוא בוזה והבוזה אותי הוא בוזה את אשר שלחני׃ |
17 And the seventy returned with joy, saying, Lord, even the demons are subject to us in thy name.
| וישובו השבעים בשמחה ויאמרו אדנינו גם השדים נכנעים לנו בשמך׃ |
18 And he said to them, I saw Satan fall from heaven like lightning.
| ויאמר אליהם ראיתי את השטן נפל כברק מן השמים׃ |
19 Lo! I have given you power to tread on serpents and scorpions, and over all the might of the enemy; and nothing shall by any means hurt you.
| הנה השלטתי אתכם לדרך על נחשים ועקרבים ועל כל גבורת האיב וכל דבר לא יזיק לכם׃ |
20 Yet rejoice not in this, that the spirits are subject to you; but rejoice that your names have been written in heaven.
| אך בזאת אל תשמחו כי נכנעים לכם הרוחות כי אם שמחו על אשר נכתבו שמותיכם בשמים׃ |
21 In that hour he rejoiced in the Holy Spirit, and said, I thank thee, O Father, Lord of heaven and earth, that, though thou didst hide these things from the wise and discerning, thou didst reveal them to babes. Yea, Father, for so it seemed good in thy sight. And turning to the disciples he said,
| בשעה ההיא עלץ ישוע ברוח ויאמר אודך האב אדון השמים והארץ כי הסתרת את אלה מן החכמים והנבונים וגליתם לעללים הן אבי כי כן היה רצון מלפניך׃ |
22 All things were delivered to me by my Father; and no one knoweth who the Son is, but the Father; and who the Father is, but the Son, and he to whom it is the will of the Son to reveal him.
| הכל נמסר לי מאת אבי ואין יודע מי הוא הבן בלתי האב ומי הוא האב בלתי הבן ואשר יחפץ הבן לגלותו לו׃ |
23 And turning to the disciples, he said privately, Blessed are the eyes which see the things that ye are seeing.
| ויפן אל תלמידיו לבדם ויאמר אשרי העינים הראות את אשר אתם ראים׃ |
24 For I tell you that many prophets and kings desired to see the things which ye are seeing, and saw them not; and to hear the things which ye are hearing, and heard them not.
| כי אני אמר לכם נביאים ומלכים רבים חפצו לראות את אשר אתם ראים ולא ראו ולשמע את אשר אתם שמעים ולא שמעו׃ |
25 And lo! a certain lawyer stood up to try him, saying, Teacher, what shall I do to inherit everlasting life? (aiōnios g166)
| והנה אחד מבעלי התורה קם לנסותו ויאמר מורה מה אעשה ואירש חיי עולם׃ (aiōnios g166) |
26 And he said to him, What is written in the Law? How readest thou?
| ויאמר אליו מה כתוב בתורה ואיך אתה קורא׃ |
27 And he answering said “Thou shalt love the Lord thy God with all thy heart, and with all thy soul, and with all thy strength, and with all thy mind; and thy neighbor as thyself.”
| ויען ויאמר ואהבת את יהוה אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך ובכל מדעך ואת רעך כמוך׃ |
28 And he said to him, Thou hast answered rightly; do this, and thou shalt live.
| ויאמר אליו כן השיבות עשה זאת וחיה׃ |
29 But he, wishing to justify himself, said to Jesus, And who is my neighbor?
| והוא חפץ להצטדק ויאמר אל ישוע ומי הוא רעי׃ |
30 Jesus answering said, A certain man was going down from Jerusalem to Jericho, and fell among robbers; who after stripping him of his raiment, and wounding him, departed, leaving him half dead.
| ויען ישוע ויאמר איש אחד ירד מירושלים ליריחו ונפל בידי שדדים והם הפשיטהו וגם פצעהו ויעזבו אותו בין חיים למות וילכו להם׃ |
31 And by chance a certain priest was going down on that road; and when he saw him, he passed by on the other side.
| ויקר המקרה כי ירד כהן אחד בדרך ההוא וירא אתו ויעבר מעליו׃ |
32 And in like manner also a Levite, having arrived at the place, came and saw, and passed by on the other side.
| וכן גם איש לוי פגע במקום ויגש וירא אתו ויעבר מעליו׃ |
33 But a certain Samaritan, as he was journeying, came where he was, and when he saw him, had compassion,
| ואיש שמרוני הלך בדרך ויבא עליו וירא אתו ויהמו רחמיו׃ |
34 and went to him, and bound up his wounds, pouring on oil and wine, and setting him on his own beast, brought him to an inn, and took care of him.
| ויגש אליו ויחבש את פצעיו ויסוכם בשמן ויין ויעלהו על בהמתו ויוליכהו אל המלון ויכלכלהו׃ |
35 And the next day, he took out two denaries and gave them to the host, and said, Take care of him; and whatever thou spendest more, I, when I come back, will repay thee.
| ולמחרת בנסעו הוציא שני דינרים ויתנם לבעל המלון ויאמר כלכל אותו ואת אשר תוסיף עוד להוציא עליו אני בשובי אשלמנו לך׃ |
36 Which of these three, dost thou think, was neighbor to him that fell among the robbers?
| ועתה מי מאלה השלשה היה בעיניך הרע לנפל בידי השדדים׃ |
37 And he said, He that took pity on him. Then said Jesus to him, Go, and do thou likewise.
| ויאמר העשה עמו את החסד ויאמר אליו ישוע לך ועשה כן גם אתה׃ |
38 And it came to pass, as they journeyed, that he entered into a certain village; and a certain woman, named Martha, received him into her house.
| ויהי בנסעם ויבא אל כפר אחד ואשה אחת ושמה מרתא אספה אותו אל ביתה׃ |
39 And she had a sister called Mary, who sat down at the feet of the Lord, and listened to his word.
| ולה היתה אחות ושמה מרים אשר ישבה לרגלי ישוע לשמע אל דברו׃ |
40 But Martha was cumbered about much serving; and she came to him, and said, Lord, dost thou not care that my sister hath left me to serve alone? Tell her therefore to help me.
| ומרתא יגעה ברב שרותה ותגש ותאמר הלא תשים על לבך אדני אשר אחותי עזבתני לשרת לבדי אמר נא אליה ותעזר לי׃ |
41 But the Lord answering said to her, Martha, Martha, thou art anxious and troubled about many things.
| ויען ישוע ויאמר לה מרתא מרתא את דאגת ומבהלת על הרבה׃ |
42 But one thing is needful. For Mary hath chosen the good part, which shall not be taken away from her.
| אבל אחת היא מן הצרך ומרים בחרה לה החלק הטוב אשר לא יקח ממנה׃ |
