Joel 1
1 The word of Jehovah, which came to Joel, the son of Pethuel.
| דבר יהוה אשר היה אל יואל בן פתואל |
2 Hear this, ye old men; Give ear, all ye inhabitants of the land! Hath such a thing happened in your days, Or even in the days of your fathers?
| שמעו זאת הזקנים והאזינו כל יושבי הארץ ההיתה זאת בימיכם ואם בימי אבתיכם |
3 Tell ye your children of it, And let your children tell their children, And their children another generation!
| עליה לבניכם ספרו ובניכם לבניהם ובניהם לדור אחר |
4 That which the gnawing-locust left hath the swarming-locust eaten, And that which the swarming-locust left hath the licking-locust eaten, And that which the licking-locust left hath the consuming-locust eaten.
| יתר הגזם אכל הארבה ויתר הארבה אכל הילק ויתר הילק אכל החסיל |
5 Awake, ye drunkards, and weep! Howl, all ye drinkers of wine, For the new wine, which is snatched from your mouths!
| הקיצו שכורים ובכו והיללו כל שתי יין על עסיס כי נכרת מפיכם |
6 For a nation hath come up on my land, Strong, and not to be numbered; Their teeth are the teeth of the lion; They have the jaw-teeth of the lioness.
| כי גוי עלה על ארצי עצום ואין מספר שניו שני אריה ומתלעות לביא לו |
7 They have made my vine a desolation, And my fig-tree a broken branch; They have made it quite bare and cast it away; The branches thereof are made white.
| שם גפני לשמה ותאנתי לקצפה חשף חשפה והשליך הלבינו שריגיה |
8 Lament ye, like a bride, Clothed in sackcloth for the husband of her youth!
| אלי כבתולה חגרת שק על בעל נעוריה |
9 The flour-offering and the drink-offering are cut off from the house of Jehovah; The priests, the servants of Jehovah mourn.
| הכרת מנחה ונסך מבית יהוה אבלו הכהנים משרתי יהוה |
10 The field is laid waste; The ground mourneth, For the corn is laid waste; The new wine is dried up; The oil languisheth.
| שדד שדה אבלה אדמה כי שדד דגן הוביש תירוש אמלל יצהר |
11 Lament, O ye husbandmen, Howl, O ye vine-dressers, For the wheat and the barley, For the harvest of the field hath perished!
| הבישו אכרים הילילו כרמים על חטה ועל שערה כי אבד קציר שדה |
12 The vine is dried up, And the fig-tree languisheth; The pomegranate, the palm-tree, and the apple-tree, —All the trees of the field, are withered; Yea, joy is withered away from the sons of men.
| הגפן הובישה והתאנה אמללה רמון גם תמר ותפוח כל עצי השדה יבשו--כי הביש ששון מן בני אדם |
13 Gird yourselves with sackcloth and mourn, ye priests! Howl, ye ministers of the altar! Come, lie all night in sackcloth, ye ministers of my God, For the flour-offering and the drink-offering are withholden from the house of your God!
| חגרו וספדו הכהנים הילילו משרתי מזבח--באו לינו בשקים משרתי אלהי כי נמנע מבית אלהיכם מנחה ונסך |
14 Appoint ye a fast, proclaim a solemn assembly! Gather the elders and all the inhabitants of the land Into the house of Jehovah, your God, And cry unto Jehovah!
| קדשו צום קראו עצרה--אספו זקנים כל ישבי הארץ בית יהוה אלהיכם וזעקו אל יהוה |
15 Alas, alas the day! For the day of Jehovah is near; Even as destruction from the Almighty doth it come.
| אהה ליום כי קרוב יום יהוה וכשד משדי יבוא |
16 Is not our food cut off from before our eyes, Yea, joy and gladness from the house of our God?
| הלוא נגד עינינו אכל נכרת מבית אלהינו שמחה וגיל |
17 The seeds are rotten under their clods, The storehouses are laid desolate, the garners are destroyed; For the corn is withered.
| עבשו פרדות תחת מגרפתיהם--נשמו אצרות נהרסו ממגרות כי הביש דגן |
18 How do the beasts groan, How do the herds of oxen wander perplexed, Having no pasture! The flocks of sheep also are destroyed.
| מה נאנחה בהמה נבכו עדרי בקר--כי אין מרעה להם גם עדרי הצאן נאשמו |
19 To thee, O Jehovah, do I call, For a fire hath devoured the pastures of the desert, And a flame hath burned all the trees of the field!
| אליך יהוה אקרא כי אש אכלה נאות מדבר ולהבה להטה כל עצי השדה |
20 The beasts of the field, also, cry unto thee, For the streams of water are dried up, And a fire hath devoured the pastures of the desert!
| גם בהמות שדה תערוג אליך כי יבשו אפיקי מים ואש אכלה נאות המדבר |
