Job 9
1 Then Job answered and said:
| ויען איוב ויאמר׃ |
2 Of a truth, I know that it is so: For how can man be just before God?
| אמנם ידעתי כי כן ומה יצדק אנוש עם אל׃ |
3 If he choose to contend with him, He cannot answer him to one charge of a thousand.
| אם יחפץ לריב עמו לא יעננו אחת מני אלף׃ |
4 He is excellent in wisdom, mighty in strength: Who hath hardened himself against him, and prospered?
| חכם לבב ואמיץ כח מי הקשה אליו וישלם׃ |
5 He removeth the mountains, and they know it not; He overturneth them in his anger.
| המעתיק הרים ולא ידעו אשר הפכם באפו׃ |
6 He shaketh the earth out of her place, And the pillars thereof tremble.
| המרגיז ארץ ממקומה ועמודיה יתפלצון׃ |
7 He commandeth the sun, and it riseth not, And he sealeth up the stars.
| האמר לחרס ולא יזרח ובעד כוכבים יחתם׃ |
8 He alone spreadeth out the heavens, And walketh upon the high waves of the sea.
| נטה שמים לבדו ודורך על במתי ים׃ |
9 He made the Bear, Orion, and the Pleiades, And the secret chambers of the South.
| עשה עש כסיל וכימה וחדרי תמן׃ |
10 He doeth great things past finding out, Yea, wonderful things without number.
| עשה גדלות עד אין חקר ונפלאות עד אין מספר׃ |
11 Lo! he goeth by me, but I see him not; He passeth along, but I do not perceive him.
| הן יעבר עלי ולא אראה ויחלף ולא אבין לו׃ |
12 Lo! he seizeth, and who can hinder him? Who will say to him, What doest thou?
| הן יחתף מי ישיבנו מי יאמר אליו מה תעשה׃ |
13 God will not turn away his anger; The proud helpers are brought low before him.
| אלוה לא ישיב אפו תחתו שחחו עזרי רהב׃ |
14 How much less shall I answer him, And choose out words to contend with him?
| אף כי אנכי אעננו אבחרה דברי עמו׃ |
15 Though I were innocent, I would not answer him; I would cast myself on the mercy of my judge.
| אשר אם צדקתי לא אענה למשפטי אתחנן׃ |
16 Should I call, and he make answer to me, I could not believe that he listened to my voice, —
| אם קראתי ויענני לא אאמין כי יאזין קולי׃ |
17 He who falleth upon me with a tempest, And multiplieth my wounds without cause!
| אשר בשערה ישופני והרבה פצעי חנם׃ |
18 Who will not suffer me to take my breath, But filleth me with bitterness!
| לא יתנני השב רוחי כי ישבעני ממררים׃ |
19 If I look to strength, “Lo! here am I!” [[saith he, ]] If to justice, “Who shall summon me to trial?”
| אם לכח אמיץ הנה ואם למשפט מי יועידני׃ |
20 Though I were upright, yet must my own mouth condemn me; Though I were innocent, He would prove me perverse.
| אם אצדק פי ירשיעני תם אני ויעקשני׃ |
21 Though I were innocent, I would not care for myself; I would despise my life.
| תם אני לא אדע נפשי אמאס חיי׃ |
22 It is all one; therefore I will affirm, He destroyeth the righteous and the wicked alike.
| אחת היא על כן אמרתי תם ורשע הוא מכלה׃ |
23 When the scourge bringeth sudden destruction, He laugheth at the sufferings of the innocent.
| אם שוט ימית פתאם למסת נקים ילעג׃ |
24 The earth is given into the hands of the wicked; He covereth the face of the judges thereof; If it be not He, who is it?
| ארץ נתנה ביד רשע פני שפטיה יכסה אם לא אפוא מי הוא׃ |
25 My days have been swifter than a courier; They have fled away; they have seen no good.
| וימי קלו מני רץ ברחו לא ראו טובה׃ |
26 They have gone by like the reed-skiffs; Like the eagle, darting upon his prey.
| חלפו עם אניות אבה כנשר יטוש עלי אכל׃ |
27 If I say, I will forget my lamentation, I will change my countenance, and take courage,
| אם אמרי אשכחה שיחי אעזבה פני ואבליגה׃ |
28 Still am I in dread of the multitude of my sorrows; For I know that thou wilt not hold me innocent.
| יגרתי כל עצבתי ידעתי כי לא תנקני׃ |
29 I shall be found guilty; Why then should I labor in vain?
| אנכי ארשע למה זה הבל איגע׃ |
30 If I wash myself in snow, And cleanse my hands with lye,
| אם התרחצתי במו שלג והזכותי בבר כפי׃ |
31 Still wilt thou plunge me into the pit, So that my own clothes will abhor me.
| אז בשחת תטבלני ותעבוני שלמותי׃ |
32 For He is not a man, as I am, that I may contend with him, And that we may go together into judgment;
| כי לא איש כמני אעננו נבוא יחדו במשפט׃ |
33 There is no umpire between us, Who may lay his hand upon us both.
| לא יש בינינו מוכיח ישת ידו על שנינו׃ |
34 Let him take from me his rod, And not dismay me with his terrors,
| יסר מעלי שבטו ואמתו אל תבעתני׃ |
35 Then I will speak, and not be afraid of him: For I am not so at heart.
| אדברה ולא איראנו כי לא כן אנכי עמדי׃ |
